משנה מנחות ט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה ז | >>
כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה, חוץ מן הפר הבא על כל המצות, ושעיר המשתלח.
רבי שמעון אומר, אף שעירי עבודה זרה.
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכהכד, חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסחכה.
כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה,
- חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת,
- וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
- כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח.
- וְהַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ,
- וּמֵבִיא נְסָכִים,
- וּמֵמִיר:
כל קרבנות הציבור - אין בהן סמיכה,
- חוץ מן הפר הבא על כל המצוות, ושעיר המשתלח.
- רבי שמעון אומר: אף שעירי עבודה זרה.
- כל קרבנות היחיד - טעונין סמיכה,
- חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח.
- היורש - סומך,
- ומביא נסכיו, וממיר.
כתוב בסיפרי "סמיכה אינה נוהגת אלא בקרבן יחיד", וזהו שנאמר "וסמך ידו על קרבנו"(ויקרא ג, ב).
ומה שאמר בכאן פר הבא על כל המצות - רוצה לומר פר העלם דבר, לפי שהוא גם כן יבא על המצות כמו שבארנו במסכת הוריות, אף על פי שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם של כהן משיח, אבל על דרך הרחבת לשון בשמות יקרא גם כן פר העלם דבר של ציבור "פר הבא על כל המצות".
והתורה אמרה עליו "וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר"(ויקרא ד, טו), ונאמר בסיפרי "יכול כל הזקנים, תלמוד לומר העדה המיוחדים שבעדה", וכמה הן נתבאר שם שהם שלושה. וזה המין נכלל במה שאמרנו בתחילת סנהדרין "סמיכת זקנים בשלושה" כולל הסמיכה הזאת ומינוי השופטים שבארנו שם. והתורה אמרה גם כן בשעיר המשתלח "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי"(ויקרא טז, כא). וכבר אמרנו בפרק החמישי מהמסכת הזאת שאין לציבור אלא השתי סמיכות, אמרו "גמירי שתי סמיכות בצבור", ואתה רואה אותן דבר תורה.
ועניין המאמר הזה, שהקבלה בידינו שאין סמיכה בשום פנים בקרבנות ציבור אלא באלו הנזכרים בפסוקין, ואין אנו לומדין מהן לזולתם בקרבנות ציבור באחת משלוש עשרה מידות כמו שלמדנו משפטי שעירי עבודה זרה מפר כהן משיח כמו שזכרנו ביאורו.
ונאמר בספרא גם כן "קרבנו, לרבות כל בעלי קרבנות לסמיכה".
ואמרו שהבכור ומעשר בהמה ופסח אינן חייבין בסמיכות, שנאמר "קרבנו", רוצה לומר הדבר שחייב לעשותו כמותו קרבן, לא הבכור והמעשר והפסח.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פר הבא על כל המצות - על אחת מכל המצות. כגון הורו ב"ד שחלב מותר. וזהו פר העלם דבר של צבור שבמקרא, וסמיכה כתיבא ביה (ויקרא ד) וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר, ושלשה מזקני ב"ד היו סומכין עליו:
ושעיר המשתלח - לעזאזל, כתיב ביה (שם טז) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי:
שעירי עבודה זרה - דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו כו'. ואין הלכה כר' שמעון:
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה - דעיקר סמיכה בקרבן יחיד הוא דכתיבא (שם ג) וסמך ידו על ראש קרבנו:
היורש סומך - אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים כז ומת, בנו סומך עליו:
ומביא נסכים - של קרבן:
וממיר - אם המירה בבהמה אחרת, תמורתו חלה עליה ושתיהן קדושות כאילו המירה אביו:
חוץ מן הפר הבא על כל המצות. פי' הר"ב כגון הורו ב"ד כו'. ובמ"ז פ"ה כתב הר"ב פר העלם דבר של צבור. וז"ל הרמב"ם. ומה שנאמר בכאן פר הבא על כל המצות ר"ל פר העלם דבר. לפי שהוא ג"כ יבא על המצות. כמו שבארנו במסכת הוריות. אע"פ שרוב מה שקורין השם הזה הוא לפר העלם של כהן משיח. אבל ע"ד הרחבת לשון בשמות יקרא ג"כ פר העלם דבר של צבור פר הבא על כל המצות. ע"כ. ומ"ש הר"ב ג' מזקני ב"ד סומכין עליו. הארכתי בזה בס"ד במ"ג פ"ק דסנהדרין:
*)רש"א אף שעירי ע"ז. דשתי סמיכות גמירי להו בצבור כמ"ש הר"ב במשנה ז' פרק ה' אין סמיכה אלא בבעלים. וזה אהרן ובניו [*כלומר בניו אחריו] סומכים בו. דס"ל לר"ש בספ"ק דשבועות. דאין השעיר מכפר על הכהנים:
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. ה"נ בבהמה. דאילו עוף אין טעון סמיכה. כדכתבתי במ"ג פ"ג דגיטין:
חוץ מן הבכור והמעשר כו'. שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו (כמותו) קרבן לא הבכור והמעשר והפסח. הרמב"ם:
והיורש סומך. לקמן בדבור ומימר אכתוב מנלן. וכתב הר"ב אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים. דאילו חטאת שמתו בעליה תמות. כדתנן בריש פ"ד דתמורה ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. כדתנן התם בפ"ג מ"ג:
ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה וכמו שכתבתי במ"ו פ"ז דשקלים:
ומימר. המר ימיר לרבות את היורש. ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר. אף סוף הקדש יורש סומך. גמ':
(כד) (על המשנה) כל כו'. ה"נ בבהמה. דאלו עוף אין טעון סמיכה:
(כה) (על המשנה) חוץ כו' שנאמר קרבנו. ר"ל הדבר שנתחייב לעשותו קרבן כמותו, לא הבכור כו'. הר"מ:
(כו) (על המשנה) והיורש כו'. בגמרא יליף להו מקרא:
(כז) (על הברטנורא) דאלו חטאת שמתו בעליה תמות. ואשם ירעה כו' ויפלו דמיו לנדבה:
(כח) (על המשנה) ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה:
כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה: ביד שם פ"ג סימן ו':
רש"א וכו': ות"ק דמתני' היינו ר' יהודה. וקשיא לי מאי אף דקאמר ר"ש אף שעירי ע"ז דהא משמע בגמרא דר"ש מפיק שעיר המשתלח ומוקי באתריה שעירי ע"ז דשתי סמיכות גמירי בצבור ותו לא והכי תניא בברייתא בגמרא חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז דברי ר"ש ר' יהודה אומר שעירי ע"ז אין בהם סמיכה ואת מי אביא תחתיהם דהא שתי סמיכות גמירי בצבור את שעיר המשתלח א"ל ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה א"ל אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו וסמיכה בבעלים היא ואזדו לטעמייהו דבספ"ק דשבעות פליגי נמי דר' יהודה ס"ל דבין ישראל ובין לוים ובין כהנים כולם מתכפרין בשעיר המשתלח ורש"א כשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות והויא סמיכה שלא בבעלים ומ"מ יש לתרץ דהא על כרחך מודה דאיכא סמיכה וכדכתיב קרא בהדיא וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי אלא דהויא שלא בבעלים ושתי סמיכות דגמירי בצבור ותו לא ס"ל דהיינו דוקא בבעלים אח"כ מצאתי בסוף הסוגיא שכן פירש המפרש שבדפוס ז"ל:
חוץ מבכור ומעשר ופסח: מסמכינן להו בברייתא בגמרא אתלת קרבנו יתירי דכתיבי גבי שלמים חד למעוטי בכור וחד למעוטי מעשר וחד למעוטי פסח:
היורש סומך וכו': בברייתא ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו ממר ובגמרא מפרש טעמייה. ובת"כ ס"פ בתרא דפ' בחקותי ואיתה נמי ברפ"ק דתמורה וכתבתיו שם בארך ע"ש:
יכין
חוץ מן הפר הבא על כל המצות: זהו פר העלם דבר של צבור [עי' זבחים פ"ד סי' כ"ה]. וג' מזקני סנהדרין סומכין עליו:
ושעיר המשתלח: לעזאזל ביו"כ. כה"ג סומך עליו:
רבי שמעון אומר אף שעירי ע"ז: בהורו הסנהדרין בטעות בעבודה אחד לע"ז שמותרת. שמביא כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת. סומכין עליו ב"ד כלעיל [ועי' זבחים פ"ד סי' כ"ו]. והאי אף דקאמר ר"ש לא קאי אשעיר משתלח. דביה פליג ר"ש וס"ל דעכ"פ ישראל המתכפרים בו א"צ סמיכה. רק אפר העלם דרישא קאמר אף [עש"ס]:
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה: חוץ מעופות:
והיורש: שכשהקדיש אביו עולה או שלמים ומת. מביאו בנו:
סומך ומביא נסכים וממיר: לקרבן שירש. דדינו כאביו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת