פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות ט א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

שתי מדות של יבש היו במקדש: עשרון, וחצי עשרון.

רבי מאיר אומר, עשרון, עשרון, וחצי עשרון.

עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לכל המנחות.

לא היה מודד, לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל, אלא מודדן עשרונות.

חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד חביתי כהן גדול, מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.

נוסח הרמב"ם

שתי מדות של יבש היו במקדש עישרון וחצי עישרון רבי מאיר אומר עישרון ועישרון וחצי עישרון עישרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות חצי עישרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כוהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערביים.

פירוש הרמב"ם

שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי וכו': כבר בארנו בתחלת דברנו שמנחת נסכים של פר ג' עשרונים ושל איל ב' עשרונים ושל כבש עשרון ומה שאמר בחביתי כ"ג מודד ר"ל מחלק לפי שכבר בארנו בסוף הפרק הרביעי מהמסכת הזאת שהוא מביא עשרון שלם וחוצהו ודע שחביתי כהן גדול נחלקין אחר בישולן וכבר זכרנו שהם י"ב חלות ונתבאר בגמ' שהוא מחלק כל חלה בידו באומד וכבר נתבאר בכאן שהוא מחלק אותו כחצי עשרון אז יהיה העולה בידי נו מסדר עשייתו שהוא מביא עשרון ומחלקו כשהוא סלת כחצי עשרון כמו שנתבאר ולש כל חצי עשרון ועושה ממנו שש חלות ואופה כל הי"ב חלות בבת אחת ואח"כ מחלק כל חלה לשנים ומקריב הי"ב חצאין בבוקר פיתין כזית כמו שזכרנו בפרק הששי והנותר בין הערבים ותהיה כל פתיתה מאותן פיתין כפולה עם שנים כמו שזכרנו שם אבל פיתי כל המנחות אע"פ שהם כזית כל אחת מהן כפולה עד ד' כמו שבארנו בפ' הו' וזכור הענין הזה ורבי מאיר אומר ג' מדות של יבש במקדש אחד חצי עשרון ואחד מכיל עשרון כשהוא מחוק ושלישי מכיל פחות מעשרון אבל אם סדרו הסלת בו כפי מה שאפשר להכיל יכיל עשרון וסמך זה למה שנא' עשרון עשרון מלמד ששני עשרונות היו במקדש אחת גדוש לכל המנחות ואחת מחוק לחביתי כ"ג וחכמים אומרים עשרון אחד בלבד ומחוק מודד בו והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתי מדות - עשרון עשרון וחצי עשרון. שתי מדות של עשרון היו, אחת מודדים אותה גדושה, שהיתה קטנה ולא היתה מחזקת כשהיא גדושה אלא עשרון, כשעור חברתה כשהיא מחוקה. דר' מאיר גמר מקרא דכתיב (במדבר כח) עשרון עשרון לכבש האחד, דשתי עשרונות היו שם ואי שתיהן שוות הויא להו מדה אחת. אלא אחת מחוקה ואחת גדושה. גדושה שבה היה מודד לכל המנחות, מחוקה שבה היה מודד לחביתי כהן גדול א, וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב (שם כט) ועשרון אחד לכבש האחד ב, ואותו עשרון מחוק היה, ובו היו מודדים לכל המנחות. והלכה כחכמים:

לא בשל שלשה לפר - למנחת נסכים של פר דכתיב ביה (שם כח) ושלשה עשרונים לפר האחד, לא היו מודדן במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים, שלא היתה שם מדה גדולה מעשרון:

אלא מודדן עשרונות - כל עשרון עשרון בפני עצמו: הכי גרסינן, חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לחביתי כהן גדול. והכי פירושא"לחביתי כהן גדול, מביא מביתו עשרון שלם, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, ולש כל חצי עשרון בפני עצמו, ועושה מכל חצי עשרון שש חלות, שהן לשני חצאי עשרון שתים עשרה חלות, ואופה כולן ביחד, ואח"כ מחלק כל חלה לשנים ומקריב שנים עשר חצאין בבוקר, ושנים עשר חצאין בערב, וקודם שיקריב פותת אותן לפתין כזית, וכופל כל פתיתה לשנים, ואינו מבדיל. אבל פתיתת כל שאר מנחות אע"פ שפתין שלהן כזית, כופל אותן לשנים ישנים לארבעה ומבדיל, כדתנן לעיל בפרק ו':

פירוש תוספות יום טוב

רבי מאיר אומר עשרון עשרון. פי' הר"ב. אחת מחוקה ואחת גדושה גדושה שבה היה מודד לכל המנחות מחוקה שבה היה מודד לחביתי כ"ג. ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוציהו. תוס'. ומ"ש הר"ב וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב ועשרון אחד כו'. ומת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון ור"מ חצי עשרון מנא ליה נפקא ליה מועשרון ורבנן וא"ו לא דרשי. ור"מ האי ועשרון אחד מאי עביד ליה ההוא שלא ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל. ורבנן נפקא ליה מנקודי דוי"ו שבאמצע עשרון [הראשון] של יום טוב הראשון של חג ור"מ נקודי לא דריש. גמרא:

שבו היה מודד חביתי כ"ג. כתב הר"ב מביא מביתו עשרון שלם כו' עיין ספ"ד. ומ"ש וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש עמ"ש בזה בפי"א מ"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור"מ כו'. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שתי מדות וכו':    עד סוף סימן ג' פ"א דהלכות כלי המקדש סי' ט"ז י"ז י"ח ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ח. וכתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש בפרשת תרומה גבי מנקיותיו וז"ל ואולי מנקיותיו לדעת אנקלוס ז"ל שֵם למדות כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת ולא היו מודדין בעשרון של מנחות ולית ליה מתני' דקתני שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון אבל היו שם לדעתו שלש מדות עשרון וחצי עשרון ושני עשרונים עכ"ל ז"ל: בפי' רעז"ל ואותו עשרון מחוק היה ובו היו מודדין לכל המנחות. אמר המלקט הכי מוכח בגמרא דע"כ ל"פ ר"מ ורבנן אלא במנין עשרונות אבל דמדת חביתין בעינן שיהא מחוק ליכא מאן דפליג דמדאמר ר"מ בהדיא בברייתא דעשרון דחביתין מחוק חצי עשרון דהוה נמי לצורך חביתין מחוק היה ומדלר' מאיר שניהם מחוקים העשרון והחצי עשרון של החביתין לרבנן נמי שלא היה שם אלא עשרון א' נמי מחוק היה שהרי אף חביתין נמדדין בו א"כ לרבנן מה ת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון [כו' עי' בתוי"ט]:

חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול וכו':    כצ"ל. ומאי מודד חולק: בסוף פי' רעז"ל ומבדיל כדתנן לעיל פ' ששי. אמר המלקט לא משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי לעיל בפ' ששי סי' ד' ומ"מ כבר כתבתי שם שהרמב"ם ז"ל חזר בו ביד עיין שם. ובפ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ח' וברפי"ג וסי' ה':


פירושים נוספים