משנה מכות ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה ח | >>
היה מטמא למתים כל היום (במדבר ו, ו), אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו אל תטמא, אל תטמא והיה מטמא, חייב על כל אחת ואחתכה.
היה מגלח כל היום (במדבר ו, ה), אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת.
היה לבוש בכלאים כו כל היום (ויקרא יט, יט), אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש, חייב על כל אחת ואחת.
הָיָה מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;
- אָמְרוּ לוֹ: "אַל תִּטַּמֵּא", "אַל תִּטַּמֵּא",
- וְהָיָה מִטַּמֵּא,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- וְהָיָה מִטַּמֵּא,
- הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;
- אָמְרוּ לוֹ: "אַל תְּגַלֵּחַ", "אַל תְּגַלֵּחַ",
- וְהוּא מְגַלֵּחַ,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
- וְהוּא מְגַלֵּחַ,
- הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כָּל הַיּוֹם,
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת;
- אָמְרוּ לוֹ: "אַל תִּלְבַּשׁ", "אַל תִּלְבַּשׁ",
- וְהוּא פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ,
- חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
- וְהוּא פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ,
היה מיטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.
- אמרו לו: "אל תיטמא", "אל תיטמא",
- והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת.
- אמרו לו: "אל תיטמא", "אל תיטמא",
- היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.
- אמרו לו: "אל תגלח", "אל תגלח",
- והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.
- אמרו לו: "אל תגלח", "אל תגלח",
[ט] *הערה 1: היה לבוש בכלאים כל היום - אינו חייב אלא אחת.
- אמרו לו: "אל תלבש", "אל תלבש",
- והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.
- אמרו לו: "אל תלבש", "אל תלבש",
על כל שערה אחת יתחייב הנזיר מלקות כשקצץ אותו בהתראה, כמו שנתבאר במקומו.
משנה ט [נוסח הרמבם]
אמרו פושט ולובש - אינו כשיסור אותו מכל וכל, אלא כיון שפשט ראשו והחזירו, וכמו כן כשעמד עליו כדי לפשוט וללבוש, חייב על כל התראה ואפילו שלא נתפשט:
והוא פושט ולובש - ולא פושט לגמרי, אלא כיון שהוציא ראשו והחזירו חייב. ובגמרא קאמר דאינו פושט ממש, אלא ששהה בין התראה להתראה כדי לפשוט וללבוש, הוי כפושט וחוזר ולובש וחייב על כל התראה והתראה כז:
אמרו לו אל תטמא וכו' חויב על כל אחת ואחת. כשפירש וחזר ונגע או נשא והאהיל. ואיכא מאן דאמר אפי' כשפירש אינו חייב אלא בטומאה וביאת אהל שהם שני שמות בגמ' פרק ו' דנזיר דף מ"ב. וכ"ה מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד פרק ה' מהלכות נזירות. והשתא בחדא מהני גווני הוי דומיא דאינך. דשתיה קא מתהני בכל פעם שישתה. וכן גלוח. הוא מגלח שער בכל פעם:
היה לבוש בכלאים. אחד מן השוק ולא נזיר. ריב"ן:
והוא פושט ולובש. כתב הר"ב ובגמ' קאמר דאינו פושט אלא שהה וכו'. ולא דפירוש הראשון מדנפשיה הוא דמנא ליה לפרושי ולא פושט לגמרי וכו' אלא פירוש הראשון נמי איתא בגמ' עיולי ואפוקי. אלא משום דפירוש הראשון קרוב יותר למשמעות המשנה. כתבו בסתם. והדר קאמר דבגמ' מפרש יותר דאפי' אינו פושט אלא ששהה וכו'. וכתב הכ"מ בסוף הל' כלאים ויש לתמוה מאחר שאינו עושה מעשה בכל פעם למה יתחייב על כל התראה והתראה. וצריך לומר שמאחר שהיה בידו לתקן להסיר האיסור מעליו בכל פעם שמתרין בו חשיב כלובש וכ"כ הריטב"א בשם התוס'. וכתב שהביאו ראיות לדבר. עכ"ל הכ"מ. והר"ן כתב חייב על כל אחת ואחת. דאף על פי שאינו עושה מעשה. כיון שמתחלה עשה מעשה כשלבש. ועתה שוהה כדי לפשוט וללבוש. חשיב מעשה כיון שהתרו בו על כל שהייה ושהייה:
(כה) (על המשנה) עכ"א. כשפירש וחזר ונגע או נשא והאהיל. ואיכא מ"ד אפילו כשפירש אינו חייב אלא בטומאה וביאת אוהל שתם שני שמות. גמרא. ועתוי"ט:
(כו) (על המשנה) בכלאים. אחד מן השוק ולא נזיר. ריב"ן:
(כז) (על הברטנורא) פירוש הראשון נמי איתא בגמרא עיולי ואפוקי. אלא משום דפירוש הראשון קרוב יותר למשמעות המשנה, כתבו בסתם, והדר קאמר דבגמרא מפרש יותר. ועתוי"ט:
היה מיטמא וכו': נזיר או כהן ועיין במ"ש במסכת נזיר פ"ג מינים:
היה לבוש: אית דגרסי לובש והכל אחד כמ"ש בפ' תפלת השחר גבי היה רכוב על החמור. וביד פ' עשירי דהלכות כלאים סימן ל' ובפ"ג דהלכות אבל סימן ד'. בפי' רעז"ל נראה שצריך להגיה דבגמרא קאמר תו דאפילו אינו פושט וכו' דשני החדושים איתנהו בגמרא והביאם הרמב"ם ז"ל גם בפי' המשנה. ואיתה להאי בבא דהיה לבוש בכלאים בתוס' פ' ידיעות דף י"ז:
יכין
היה: הנזיר. וה"ה כהן:
חייב על כל אחת ואחת: כשפירש וחזר ונטמא:
היה: א' מהשוק:
והוא פושט ולובש: לאו דוקא, דה"ה בהוציא רק ראשו, חייב. ואפי' אם רק נשאר לבוש אחר ההתראה כדי פשיטה ולבישה חייב [ועתוס' שבועות דט"ו א']:
חייב על כל אחת ואחת: נ"ל דכולה ד' בבי צריכי. יין אף ששתה בלי הפסק, אפ"ה חייב על כל ההתראה [עי' רתוי"ט]. נטמא, אף דכבר טמא הוא, אפ"ה חייב כשחזר ונטמא אם התרו בו. ובגלוח קמ"ל דא"צ שיגלח כל שערו, כר' חסדא [נזיר ד"מ ע"א] דבגילח שער א' חייב. וכלאים קמ"ל אף שלא עשה מעשה בין התראה להתראה, במעשה דמעיקרא סגי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת