משנה מכות ג דפוסים

<< | משנה מכות ג דפוסים |

משנה אעריכה

ואלו הן הלוקין, הבא על אחותו (ויקרא יח, ט/כ, יז), ועל אחות אביו (ויקרא יח, יב/כ, יט), ועל אחות אמו (ויקרא יח, יג/כ, יט), ועל אחות אשתו (ויקרא יח, יח), ועל אשת אחיו (ויקרא יח, טז/כ, כא), ועל אשת אחי אביו (ויקרא יח, יד), ועל הנדה (ויקרא יח, יט/כ, יח), אלמנה לכהן גדול (ויקרא כא, יד), גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (ויקרא כא, ז), ממזרת ונתינה לישראל (דברים כג, ג), בת ישראל לנתין ולממזר (שם).

אלמנה וגרושה, חייבין עליה משום שני שמות.

גרושה וחלוצה, אינו חייב אלא משם אחד בלבד.

משנה בעריכה

הטמא שאכל את הקדש (ויקרא כב, ו/ויקרא ז, כ), והבא אל המקדש טמא (במדבר יט, יג), והאוכל חלב (ויקרא ז, כג), ודם (ויקרא ג, יז), ונותר (ויקרא ז, יח/יט, ה-ח), ופגול (שם ויקרא ז, יח/יט, ה-ח), וטמא (ויקרא ז, יט) השוחט והמעלה בחוץ (דברים יב, יג-יד), והאוכל חמץ בפסח (שמות יב, טו), והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים (ויקרא כג, כח-כט), והמפטם את השמן (שמות ל, לב), והמפטם את הקטורת (שמות ל, לז), והסך בשמן המשחה (שמות ל, לב) והאוכל נבלות וטרפות (שמות כב, ל/דברים יד, כא), שקצים (ויקרא יא, יא) ורמשים (ויקרא יא, מד).

אכל טבל (ויקרא כב, טו | ויקרא כז, ל | במדבר יח, כה-לב | דברים יד, כב-כו | דברים יד, כח-כט) מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו (במדבר יח, כה-לב), ומעשר שני (דברים יד כב-כו) והקדש (ויקרא כז, א-כז) שלא נפדו.

כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב, רבי שמעון אומר כל שהוא, וחכמים אומרים כזית.

אמר להם רבי שמעון, אין אתם מודים לי באוכל נמלה [ כל ] שהוא חייב.

אמרו לו, מפני שהיא כברייתה.

אמר להן, אף חטה אחת כברייתה.

משנה געריכה

האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן (דברים כו, א-יא), קדשי קדשים חוץ לקלעים (במדבר יח, י), קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה (דברים יב, יז-יח), השובר את העצם בפסח הטהור (במדבר ט, יב), הרי זה לוקה ארבעים.

אבל המותיר בטהור והשובר בטמא, אינו לוקה ארבעים.

משנה דעריכה

הנוטל אם על הבנים (דברים כב, ו-ז), רבי יהודה אומר, לוקה ואינו משלח.

וחכמים אומרים, משלח ואינו לוקה.

זה הכלל, כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, אין חייבין עליה.

משנה העריכה

הקורח קרחה בראשו (דברים יד, א), והמקיף פאת ראשו (ויקרא יט, כז), והמשחית פאת זקנו (ויקרא יט, כז), והשורט שריטה אחת על המת (ויקרא יט, כח), חייב.

שרט שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד, חייב על כל אחת ואחת.

על הראש, שתים, אחת מכאן ואחת מכאן.

על הזקן, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה.

רבי אליעזר אומר, אם נטלו כולו כאחת, אינו חייב אלא אחת.

ואינו חייב עד שיטלנו בתער.

רבי אליעזר אומר, אפלו לקטו במלקט או ברהיטני, חייב.

משנה ועריכה

הכותב כתובת קעקע (ויקרא יט, כח), כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב, אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם.

רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר, אינו חייב עד שיכתוב שם השם, שנאמר (ויקרא יט, כח) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'.

משנה זעריכה

נזיר שהיה שותה ביין כל היום (במדבר ו, ג), אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת.

משנה חעריכה

היה מטמא למתים כל היום (במדבר ו, ו), אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תטמא, אל תטמא והיה מטמא, חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום (במדבר ו, ה), אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת.

היה לבוש בכלאים כל היום (ויקרא יט, יט), אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש, חייב על כל אחת ואחת.

משנה טעריכה

יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור (דברים כב, י), והן מוקדשים (ויקרא כז ט; דברים יב יז; דברים טו יט), בכלאים בכרם (ויקרא יט, יט), ובשביעית (ויקרא כה א-ז), ויום טוב (ויקרא כג, ז), וכהן ונזיר בבית הטומאה (ויקרא כא א-ד; במדבר ו ו).

חנניא בן חכינאי אומר, אף הלובש כלאים.

אמרו לו, אינו השם.

אמר להם, אף לא הנזיר הוא השם.

משנה יעריכה

כמה מלקין אותו, ארבעים חסר אחת.

שנאמר (דברים כה, ב-ג) במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לארבעים.

רבי יהודה אומר, ארבעים שלמות הוא לוקה.

והיכן הוא לוקה את היתרה, בין כתפיו.

משנה יאעריכה

אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל ארבעים, לקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים, פטור.

אמדוהו לקבל שמונה עשרה, משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים, פטור.

עבר עבירה שיש בה שני לאוין, אמדוהו אומד אחד, לוקה ופטור.

ואם לאו, לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.

משנה יבעריכה

כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו.

והאבן נתונה מאחריו, חזן הכנסת עומד עליה.

ורצועה של עגל בידו, כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה.

משנה יגעריכה

ידה טפח ורחבה טפח, וראשה מגעת על פי כרסו.

ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו.

ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט.

והמכה מכה בידו אחת בכל כחו.

משנה ידעריכה

והקורא קורא (דברים כח, ו|נט) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו', וחוזר לתחלת המקרא [ (דברים כט, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו', וחותם (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון וגו', וחוזר לתחלת המקרא ].

ואם מת תחת ידו, פטור.

הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידו.

נתקלקל בין ברעי בין במים, פטור.

רבי יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.

משנה טועריכה

כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניא בן גמליאל .

אמר רבי חנניא בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו.

רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד, שנאמר (ויקרא יח, כט) ונכרתו הנפשות העושות וגו', ואומר (שם, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה.

רבי שמעון בר רבי אומר, הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

משנה טזעריכה

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

<< | משנה מכות ג דפוסים |