משנה מכות ג טו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה טו | >>
כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן, שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניא בן גמליאל מז.
אמר רבי חנניא בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו.
רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד, שנאמר (ויקרא יח, כט) ונכרתו הנפשות העושות וגו', ואומר (שם, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה.
רבי שמעון בר רבי אומר, הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכרמט, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.
כָּל חַיְּבֵי כָּרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ,
- נִפְטְרוּ יְדֵי כְּרֵתָתָן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ג): "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ",
- כְּשֶׁלָּקָה – הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ,
- דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל.
- אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ;
- הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת,
- עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, כט): "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת" וְגוֹ',
- וְאוֹמֵר (ויקרא יח, ה): "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".
- הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה,
- נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר,
- הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב, כג): "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" וְגוֹמֵר.
- וּמָה אִם הַדָּם,
- שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ,
- הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּו מְקַבֵּל שָׂכָר;
- גָּזֵל וַעֲרָיוֹת,
- שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמְּדַתָּן,
- הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן,
- עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה,
- לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו,
- עַד סוֹף כָל הַדּוֹרוֹת:
כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו מידי כרתן,
- שנאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה ג),
- משלקה - הרי הוא אחיך,
- דברי רבי חנניה בן גמליאל.
- אמר רבי חנניה בן גמליאל:
- מה אם העובר עבירה אחת - נפשו ניטלת עליה,
- העושה מצוה אחת - על אחת כמה וכמה, שתינתן לו נפשו.
- רבי שמעון אומר:
- ממקומו הוא למד,
- שנאמר: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח כט),
- ואומר: "אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם" (ויקרא יח ה),
- הא כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה.
- רבי שמעון ברבי אומר:
- והרי הוא אומר: "רק חזק לבלתי אכל הדם" (דברים יב כג) וכו',
- ומה אם הדם, שנפשו של אדם חתה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר,
- גזל, ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן, על אחת כמה וכמה שיזכה,
- לו, ולדורותיו, ולדורות דורותיו - עד סוף כל הדורות.
כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת.
ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה - הוא רוצה לומר שאפשר לו לעשותה, ואין מונעו מעשותה בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה, כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו.
ואתה יודע לשון התורה ותמנע אדם מאכילת הדם, והיאך ייעד על זה "למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך"(דברים יב, כח), כל שכן בהמנעו מן התענוגים הגופניים הגדולים שהאדם נוטה אליהן בטבעו כמו שזכר, והתורה היא שהזהירנו שלא לעשותן כדי להרגיל הנפש שלא להוסיף על מה שהוא מדרך הטבע.
ואין הלכה כרבי חנינא:
נפטרו מידי כריתתן - אם עשו תשובה:
העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה - אית דמפרשי, דעל חייבי כריתות שלקו קאמר, מי שקיבל עליו הדין ועשה מצוה כשלקה, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ויפטר מידי כרת, שמדה טובה מרובה על מדת פורענות מח. ואית דמפרשי, דמלתא באנפיה נפשה קאמר, להודיע מתן שכרן של מצות, ק"ו מעונשן של עבירות:
ממקומו הוא למד - מחייבי כריתות דאיירי בהו אנו למדין שהיושב ולא עבר עבירה מעלין עליו שכר כעושה מצוה. דכתיב בעריות (ויקרא יח) ונכרתו הנפשות, ואומר (שם) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וסמיך ליה לא תקרבו לגלות ערוה, הרי שמי שיושב ואינו מגלה ערוה הכתוב קוראו עושה מצוה, וכתיב ביה וחי בהם, כדרך שהעניש כרת במי שעושה עבירה. וזה דוקא במי שבא עבירה לידו וכבש יצרו ולא עשאה, כיוסף הצדיק וכיוצא בו:
דברי ר' חנניא בן גמליאל. אע"פ שבמשנה אין מחלוקת. הא אמרינן בגמרא אמר ר' יוחנן חלוקים עליו חבריו על רבי חנניא בן גמליאל ועיין במשנה ו' פרק ב' ומ"ש שם. ובפירוש הרמב"ם ואין הלכה כר"ח. אולי מדאמרינן חלוקין עליו חבריו כתב כן אע"ג דאיתא בגמ' אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר"ח בן גמליאל ס"ל דלית הלכה כרב לגבי ר' יוחנן. ודר' יוחנן שאמר חלוקין עליו חביריו. בא לומר דאין הלכה כמותו אלא כחביריו שהם הרבים. ועוד דסתם משנה דריש פ"ה דחולין דלא כר"ח כמו שאכתוב שם בשם התוס'. ומיהו יש לתרץ. כמו שאכתוב שם בס"ד. אבל בחבורו סוף פי"ז העתיק להא דר"ח. ובגמ' מתמה רב יוסף אדפסקינן הלכה [כרבי חנניא] מאן סליק לעילא ואתא ואמר. ואמר ליה אביי. קרא קא דריש ונקלה וכו':
העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה וכו'. פירש הר"ב שמדה טובה מרובה וכו' כמ"ש בפרק קמא משנה ז' דבמדת פירענות וכו' ובמדה טובה כתיב (שמות כ') עושה חסד לאלפים. ומסיים ריב"ן ומתרגמינן (לאלפים דרים) [לאלפי דרין] ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו אחת מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות מב' אלפים וכ"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:
הפורש ממנו מקבל שכר. שנאמר (דברים י"ב) למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הרמב"ם:
סליק מסכת מכות
(מז) (על המשנה) דברי כו'. אע"פ שבמשנה אין מחלוקת, הא אמרינן בגמרא חלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל. ועתוי"ט:
(מח) (על הברטנורא) כמ"ש פ"ק מ"ז דבמדת פורעניות כו' ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים, ומתרגמינן לאלפים דרי, ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו א' מת"ק. מיעוט לאלפים אינו פחות מב' אלפים. וכ"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות:
(מט) (על המשנה) שכר. שנאמר למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. הר"מ:
כל חייבי כריתות וכו': פ"ק דמגילה דף ז' ותוס' פרק אותו ואת בנו (חולין דף פ'.) וביד שם בהלכות סנהדרין פי"ז סימן ז'. ובטור ח"מ סימן ל"ד:
דברי ר' חנינא בן גמליאל: גמרא א"ר יוחנן חלוקים עליו חבריו על ר' חנינא בן גמליאל ואמרי דבי רב תנינא דחלוקים דהכי תנן בפ"ק דמגלה אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואי איתא דנפטרו מידי כריתתן אידי ואידי בידי אדם הוא רב נחמן אמר הא מני ר' יצחק היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא וכו' כדכתיבנא בראש פירקין ולהכי קאמר דזדון כרת דיום הכפורים בידי שמים ולא בידי אדם אבל מאן דס"ל דמלקות איכא בחייבי כריתות מודי לר' חנינא דנפטרו מידי כריתתן כיון שלקו רב אשי אמר אפילו תימא מתני' דמגלה רבנן היא דאמרי חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות מ' ואפ"ה ליכא למילף מינה שחלוקים על ר"ח דה"ק מתני' שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר:
נוטל נפשו: נ"א ניטלת נפשו עליה. ופסק הרב אלפסי ז"ל הלכה כר' חנינא בן גמליאל וכמו שפסק רב בגמרא וכן הוא ביד שם ספי"ז אבל כאן בפירושו ז"ל כתב ואין הלכה כר' חנינא:
על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו: דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מת"ק דבמדת פורענות כתיב פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב ועושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפי דרין ד' דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכ"ש אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות ריב"ן ז"ל:
רש"א ממקומו הוא למד: כן דרכו של ר"ש לומר דה"נ אשכחן בברייתא דת"כ פרשת אחרי מות ומייתי לה בגמרא פ"ק דשבועות דף ז' ר"ש אומר ממקומו הוא מוכרע ורמזתיה שם בפ"ק דשבועות סימן ג'. ופי' נמוקי יוסף ז"ל ממקומו הוא למד כלומר אינך צריך ללמוד מקל וחומר לעשה מצוה שיוסיפו לו על חייו שהרי מגוף המקרא אתה למד שאפילו נמנע מעשות עבירה שיוסיפו לו חיים שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ומה עשה והלא בעריות הוא עוסק שיפרוש מהם אלא האי אשר יעשה פרישה היא וקאמר וחי בהם כאילו עשה מצוה עכ"ל נמוקי יוסף ז"ל. בפי' רעז"ל ממקומו הוא למד מחייבי כריתות וכו' כתב הרי"א ז"ל זה קשה דהא גם הראשון למדו מחייבי כריתות ותו דאין זה נקרא ממקומו ויותר נראה נכון לפרש ממקומו כלומר ממקום שנזכר בו עשיית המצוה דהיינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם למדנו זה הק"ו שאמר שבעשיית המצוה נפשו נתנת לו כי בעבירה נאמר ונכרתו הנפשות העושות ולהלן הוא אומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ע"כ:
ר"ש בֶּן רְבִי אומר: אינו צריך הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו' מצאתי מוגה כאן ואומר לא תאכלנו למען ייטב לך ומה אם הדם וכו' ולא נהירא זאת ההגהה שהרי הרמב"ם ז"ל בפירושו ז"ל הוא שכתב ואתה יודע לשון הכתוב והמנע האדם מאכילת הדם והיאך ייעד על זה למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' ע"כ. ועוד פסוק אחר בסוף אותה פרשה למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך. ובנמוקי יוסף נראה דגריס שנפשו של אדם חתה ממנו שכך פירש חתה ממנו שמואסת אותו ע"כ:
גזל ועריות שנפשו של אדם וכו': ביד פכ"ב דהלכות איסורי ביאה סימן י"ט:
יכין
נפטרו ידי כריתתם: לאו דוקא, אלא אפילו לכתחלה לוקה ופטור מכרת כששב. והכי קיי"ל [(רמב"ם פי"ז מהל' סנהדרין)]:
אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה: דהרי אפשר שיטעה המאמדו וימות ע"י המלקות [כמי"ד]:
על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו: דמדת תשלומי מצוה מרובה ממדת תשלומי עבירה [כיומא ע"ו א'] ולפיכך זה שנתחייב כרת, ועשה מצוה על ידה מדקבל ענשו, תנתן לו נפשו ופטור מכרת:
ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד: מחייבי כריתות דאיירינן בה, נלמד ג"כ דמפורש שם דבמקיים מצוה מחיה נפשו:
ואומר: בסיום #א)הפרשה נאמר:
הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה: בכבש יצרו מלעבור עבירה שנזדמנה לפניו. וכ"ש בלקה שעשה מצוה ממש, מכ"ש שהחיה נשמתו:
ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר: שנאמר בדם, למען ייטב לך ולבניך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת