משנה מכות א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ג | >>
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין, לוקין שמונים, משום לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ, יב), ומשום ועשיתם לו כאשר זמם (דברים יט, יט), דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים אינן לוקין אלא ארבעים.
משלשין בממון ואין משלשין במכות.
כיצד, העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז, ונמצאו זוממין, משלשין ביניהם.
אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים, ונמצאו זוממין, כל אחד ואחד לוקה ארבעים.
משנה מנוקדת
מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוֹת אַרְבָּעִים,
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- לוֹקִין שְׁמוֹנִים,
- מִשּׁוּם "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יב),
- וּמִשּׁוּם "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם" (דברים יט, יט),
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים.
מְשַׁלְּשִׁין בְּמָמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁין בְּמַכּוֹת.
- כֵּיצַד?
- הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז,
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם;
- אֲבָל אִם הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוֹת אַרְבָּעִים,
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים:
נוסח הרמב"ם
"מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב מלקות ארבעים" -
- נמצאו זוממין -
- לוקין שמונים,
- משום "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ יב),
- ומשום "ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט יט) - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אין לוקין - אלא ארבעים.
- לוקין שמונים,
- נמצאו זוממין -
- משלשין בממון - ואין משלשין במכות.
- כיצד?
- העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז -
- נמצאו זוממין - משלשין ביניהן.
- העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים -
- נמצאו זוממין - כל אחד ואחד לוקה ארבעים.
פירוש הרמב"ם
משלשין - שיחשבו בתשלומי אותו הממון כפי מניינם.
ואמרה תורה במחויבי מיתה "אשר הוא רשע למות"(במדבר לה, לא), ונאמר במחויבי מלקות "אם בן הכות הרשע"(דברים כה, ב), הנה כי כמו שיהרג כל אחד מהן כמו כן לוקה המלקות השלם.
ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
משום לא תענה - שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם, כגון מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה, לוקים העדים משום לא תענה, הכא דאיכא אזהרת לא תענה י ואיכא נמי כאשר זמם, לוקים שמונים. ואין הלכה כר' מאיר:
משלשין בממון - עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלמין הממון לפי מספר העדים. אם היו שלשה עדים יא והוזמו, כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:
ואין משלשין במכות - שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות, אלא כל אחד לוקה ארבעים. דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם, וכל אחד מהם מבקש להלקות הנדון מלקות שלם. וממון מצטרף, כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם, אבל מכות יב לא מצטרפין:
פירוש תוספות יום טוב
משום לא תענה. לשון הר"ב שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם וכו' הכא דאיכא וכו' לאו דאתיא ליה במכ"ש דהא ק"ו פריכא הוא. דאדרבה דמשום שא"א לקיים וכו' הלכך לוקה. אבל כשמתקיים אימא דתו לא לקי משום לא תענה אלא ה"ק דהואיל ומשכחת לה שחייבהו הכתוב להלקות משום לא תענה כשא"א לקיים וכו'. כדכתיב והצדיקו את הצדיק וכו' הלכך תו נמי מחייביה משום לא תענה אפי' כשמתקיים ועשיתם כיון דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך ביה מלקות בלא תענה הלכך לעולם נחייבהו משום לא תענה ובהך סברא כיון דגלי לן קרא וכו' כמ"ש במשנה דלעיל לא פליג אדרבנן אלא דר"מ יליף ממוציא שם רע כדכתבתי לעיל. דהואיל ומוציא שם רע חייב בלא מעשה הכי נמי עדים זוממין. וכיון דגלי לן וכו'. וא"ת ומ"מ תקשה להר"ב ל"ל למתלי בהא דהרי כשאי אפשר וכו' תיפוק ליה משום דנפקא לן ממוציא שם רע וכו' לא קשיא דמוציא שם רע גופיה לא ידענא דלקי אלא מוהיה אם בן הכות הרשע. דלמדנו ויסרו דבמוציא שם רע מויסרו דסורר ומורה והתם כתיב בן. וילפינן ליה מבן הכות הרשע כמו שהביאו התוס' בד"ה גמר [ממוציא שם רע] וכו'. גמ' דכתובות פ"ד דף מ"ו:
משלשין בממון. כתב הר"ב אם היו שלשה עדים וכו' דהא מקשינן ג' לשנים. כדתנן במשנה ז'. ועוד י"ל דמשום מלקות איצטריך לאסבורי בשלשה דמלקות אפשר בהשלשה. שיגיע לכל אחד [ואחד] י"ג ואי אפשר לחצותו לשנים:
ואין משלשין במכות. כתב הר"ב דבעינן ועשיתם וכו' וממון מצטרף וכו' הרי קבל וכו' אבל להלקות שלא קיבל כלום אלא שמלקים לעדים כאשר זממו להלקותו ואע"פ שיהיו נלקים בין שלשתן המלקות האחד. לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות אחד כלל משא"כ בממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זמם להוציא ממנו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) ה"ק דהואיל ומשכחת ליה שחייבהו הכתוב להלקות משום לא תענה (ואף על גב שאין בו מעשה) כשא"א לקיים כו'. כיון דגלי לן קרא דוהצדיקו, דשייך ביה מלקות, הלכך לעולם נחייבהו משום לא תענה אפילו כשמתקיים ועשיתם. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) דהא מקשינן שלשה לשנים. כדתנן במ"ז. ועוד יש לומר דמשום מלקות איצטריך לאסבורי בשלשה. שיגיע לכל א' וא' י"ג וא"א לחצות לשנים:
(יב) (על הברטנורא) שלא קיבל כלום, אלא שמלקים לעדים כאשר זממו להלקותו, ואע"פ שיהיו נלקים בין שלשתן המלקות האחת לא נתקיים כאשר זמם שאין כאן מלקות אחת כלל. משא"כ בממון שמצטרף ויש כאן קבלת ממון כאשר זמם להוציא ממנו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שהוא חייב מלקות מ': תוס' שם פ' מי שהחשיך ודפ"ק דסנהדרין דף יו"ד:
וחכמים אומרים אינם לוקים אלא מ': משום כאשר זמם אבל משום לא תענה לא לקו דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ובגמרא מפרש דרבנן מיבעי להו קרא דלא תענה לאזהרה לעדים זוממין וכו' כדכתיבנא ליה לעיל בסמוך:
משלשין. וכו': תוס' פ' החובל (בבא קמא דף פ"ו.) ובטור ח"מ סימן ל"ח:
משלשין: פי' רש"י ז"ל בס"פ הנושא לשון חלוקה לפי חשבון הוא לחלקים מרובים או לשלשה חלקים או לד' או לחמשה או ליותר ואיתה נמי בפירקין דף ג' ע"א ופי' עוד רש"י ז"ל כאן אם שלשה עדים או ד' הן ב"ד נעשין שליש ביניהם להשוותם בפרעון איש איש לפי חלקו ע"כ:
אבל אם העידוהו: הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות אבל אם:
תפארת ישראל
יכין
ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים: והכי קיי"ל:
משלשין בממון: ר"ל מחלקין חיוב התשלומין של הזוממין, כפי מספר העדים, שיתן כל אחד חלקו:
ואין משלשין במכות: ר"ל אם רצו לחייב לאדם מלקות והוזמו, אין מחלקין המלקות לפי מספר העדים, רק כל א' וא' ילקה:
כיצד: נ"ל דשואל כיצד, כדי דלא תימא דוקא בנתחייבו מלקות משום לא תענה. כגון שהעידו שהוא בן גרושה, אין משלשין במכות. אלא אפילו בנתחייבו מלקות משום כאשר זמם, כגון שרצו לחייבו מלקות, דדמי לרצו לחייבו ממון, אפ"ה רק בממון משלשין ולא במלקות:
אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים: דדוקא בממון מתחלק, דכשיקבלו הנידון, הרי מצטרף בידו כפי שרצו להפסידו, ומתקיים שפיר כאשר זמם. אבל במלקות אם ילקו לכל א' רק חלק מה מהמלקות, האיך יתקיים כאשר זמם, הרי הם רצו לחייבו מלקות שלם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת