משנה מועד קטן א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה ד | >>

צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן, (שלא) כדרכו, במועד ובשביעית^כד.

וחכמים אומרים, משדה האילן כדרכו, ומשדה הלבן שלא כדרכו.

ומקרין ^כה את הפרצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.

משנה מנוקדת

צָדִין אֶת הָאִישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּדֵה הַלָּבָן, שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ [נ"א: כְּדַרְכּוֹ],

בַּמּוֹעֵד וּבִשְׁבִיעִית.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

מִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ,

וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ.

וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה בַּמּוֹעֵד,

וּבִשְׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

צדים -

את האישות, ואת העכברים,

בשדה האילן, ובשדה הלבן,

כדרכו - במועד, ובשביעית.

וחכמים אומרין:

שדה האילן - כדרכו.

ושדה הלבן - שלא כדרכו.

ומקרים את הפרצה - במועד.

ובשביעית - בונה כדרכו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אישות - הוא מין שרץ שאין לו עיניים, וזו הבריה מפסדת האילנות.

ושדה הלבן - היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות, ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא אם כן הוא בקרוב לשדה האילן, שמא ימשכו אותן האישות לשדה האילן ויפסידו אותו, לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו.

ואמרו כדרכו - הוא שיחפור חפירה בקרקע, ותולה בה מצודה.

ושלא כדרכו - הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה, והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור.

ומקרין את הפרצה - הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו, ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד, וזה בכותל גינה, אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

האישות - תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים, ומפסדת את השדות:

ובשדה הלבן - שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:

בשדה האילן כדרכו - דמפסדי טפי, ולהפסד מרובה חששו. לפיכך חופר גומא כדרכו ותולה בה מצודה ^כג:

שלא כדרכו - נועץ שפוד בקרקע בחוזק ומנענע אילך ואילך ומוציא, ונמצאת גומא נעשית מאליה. אבל לא ע"י חפירה. והלכה כחכמים. ובשדה לבן הסמוכה לשדה אילן, חופר כדרכו, שמא יצאו משדה לבן ויחריבו האילנות:

ומקרין את הפרצה - מסדרין את האבנים זו על זו כדרך בנין, ואינו טח בטיט. ובפרצה של גינה מיירי, אבל כותל חצר שנפל, בונה כדרכו, מפני הגנבים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

האישות. פי' הר"ב תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים. ובגמרא דבקרא הכי קרי ליה דכתיב נפל אשת בל חזו שמש. תהילים נ"ח (כ"ב):

כדרכו. פי' הר"ב חופר גומא ותולה בה מצודה וכ"כ הרמב"ם. ומסיים הר"ן והגומא אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות? הרבה. ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה:

ובשביעית. לשון רש"י אע"ג דמתקן השדה. ולשון הר"ן דלא גזרינן דלמא מיחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם ע"כ. והתוספות כתבו די"ל דודאי צריך למסקל אבנים מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פרק ג' דשביעית המסקל שדהו נוטל העליונות כו' וכן גרגר של צרורות כו' ע"כ. ודקדקתי בהלכות שמטה להרמב"ם. ולא מצאתי שהעתיק זו המשנה. וזו הוראה דל"ג ובשביעית:

ומקרין. נ"ל שהוא נגזר משם) קיר. ואע"פ שהיה ראוי שיאמר ומקירין. אבל נשתנה שלא יתערב במלת מקיר שעינינו קרירות כדאמרי' במשנה ב' דביצה מפני שנראה כמקיר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כג) (על הברטנורא) והגומא. אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות הרבה ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה. הר"נ:

(כד) (על המשנה) ובשביעית. לשון רש"י אף על גב דמתקן את השדה. ולשון הר"נ דלא גזרינן דילמא מחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם:

(כה) (על המשנה) ומקרין. נ"ל שהוא נגזר משם קיר. ולא תני מקירין שלא יתערב במלת מקיר שענינו קרירות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אישות: בריה שאין לה עינים. גמרא מאי קרא כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש פי' רש"י ז"ל שבלול שקורין לימצון תמס יהלוך כלומר כשיוצא חוץ לנרתקו רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת תמס כמו ונמס נפל אשת בל חזו שמש כלומר כך אישות נופלות לארץ ומתים דלא חזו:

ואת העכברים משדה וכו' כדרכו: כך נראה דגריס רש"י ז"ל וכן בהרא"ש ז"ל וכן במגיד משנה וכן בנמוקי יוסף ור"ל דאפי' כדרכו מותר וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת שלא שכן הוא ברוב הספרים שהיה בידו:

במועד ובשביעית: תימא מאי קמ"ל בשביעית והלא אין זו עבודת קרקע ור' יהודה מ"ט דאסר כדרכן וי"ל דודאי צריך לסקל אבנים מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ"ג דשביעית המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ אישות מפר' בירוש' חולדה תוס' ז"ל: וגם רש"י ז"ל פי' ובשביעית אע"ג דמתקן השדה ע"כ. וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ובשביעית כן מצאתי וצ"ל דגם הא דצדין את האישות וכו' הוא מדברי ר' אליעזר דלעיל וצ"ע ע"כ:

שלא כדרכו: נועץ וכו' במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותם רש"י ז"ל:

וחכמים אומרים משדה האילן. וכו': הרי"ף ותוס' והרא"ש ז"ל נראה דגרסי ר' יהודה אומר משדה האילן וכו' במקום וחכמים אומרים וכן בפסקא של הגמרא וכן בירושלמי אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס וחכמים וגם נמוקי יוסף נראה שגורס וחכמים שכתב אישות מפסידה שדה אילן יותר משדה לבן ולהכי מצרכי רבנן לעשות היכר בשדה לבן בשנוי שלא כדרך החול ע"כ. וכבר דבר בזה בעל מגיד משנה ז"ל בפ"ח דהלכות י"ט סי' ה'. ובטור א"ח סי' תקל"ז. ובגמ' תניא ר"ש ב"א אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן אפי' כדרכו שמא יצאו משדה לבן ויחריבו את האילנות וכתבו תוס' ז"ל ר"ש ב"א נא ידענא מה הוא אם הוא תנא שלישי או שמא מילתיה דת"ק מפרש או שמא י"ל דר' יהודה מודה בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן וחכמים מיירי בשדה הסמוכה לבית השלחין לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונ"ל דגרסי' וכי באיזה שדה לבן מתירין חכמים וי"ס שכתוב בהם כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר וקאי על דברי ר' יהודה וכו' עכ"ל ז"ל: והרב בצלאל אשכנזי ז"ל ראיתי שהגיה בתלמודו לשון ברייתא זו כמו שהיא בהרי"ף ובהרא"ש ז"ל תניא רשב"א אומר כשאמרו בשדה הלבן כדרכו לא אמרו אלא בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות וכך היא במגיד משנה שם בהלכות י"ט פ"ח וכבר דבר בזה שם בכסף משנה:

ומקרין את הפירצה: כתוב בתוס' י"ט נ"ל שהוא נגזר משם קיר כו'. וכך נלע"ד שהוא האמת שהרי בכותלין אנו עוסקין ולא בקרוי הגג וגם כך נראה מן הערוך שאחר שהביא ששה קר הביא ערך קיר ואחריה מיד האי ומקרין ואח"כ כמו שמנה קר אחרים אכן במ"ש דמיקר שהוא ענין קרירות היו"ד אחר הקו"ף לא מסתבר אלא שהקו"ף אחר היו"ד ולא דמו למלת כהקיר ביר מימיה: ובגמ' אמר רב יוסף בהוצא ודפנא פי' רש"י ז"ל הוצא ענפי דקל התמרים ודפנא עצים של פינו ועביד גדר מדפנא ומגדל אותם מהוצי דקל ע"כ. וביד שם סי' ו' ובטור א"ח סי' תק"מ. גמרא אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה וכו' כדפי' רעז"ל ובמסקנא אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב חסדא דגנה אינו בונה במועד כדרכו דקתני ובשביעית בונה כדרכו דהיכא אילימא דחצר צריכא למימר אלא לאו דגנה ואע"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי ש"מ ובשביעית בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה כדרכו וכתבו תוס' ז"ל פסק בתוס' דה"ר פרץ דהלכתא הכי דכותל חצר מותר לבנותו ופי' דהיינו דוקא במקום סמוך לר"ה שיש לחוש בגנבים אבל בין חצר לחצר ומשום בני חצר אסור לבנותו כדרכו עכ"ל ז"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הראב"ד ז"ל דאפי' למבוי או לחצר מותר לבנות כותל הגוהה מפני שהכל סכנה: