מהרש"א על הש"ס/מועד קטן/פרק א

ב.

בפרש"י בד"ה שחרבה כו' יתירא אלמא מתניתא ר' יהודה כצ"ל:

תוספות בד"ה וחוטטין כו' אבל לחופרה בתחלה כו' כצ"ל:

ב:

בפרש"י בד"ה א"כ מתני' כו' ולא כראב"ע דאפי' כו' ממעין שיצא בתחלה עכ"ל [א] אין זה מדוקדק דאפי' ממעין שלא יצא בתחלה אסר ראב"ע כדקאמר לא כך ולא כך כפרש"י לעיל וצ"ע ודו"ק:

בד"ה חרישה בשביעית כו' ענין לשביעית הס"ד ואח"כ מ"ה בשביעית כו' ובד"ה ורבי היא דאמר דהוא מדרבנן כו' כצ"ל:

תוספות בד"ה וצריך לעצים כו' ואי לא קוצרין לצורך כו' כצ"ל:

בד"ה חייב שתים קשיא לרבה כו' דהכא זומר לא דמי כו' וקשיא לרב יוסף כו' חייב משום נוטע כו' עכ"ל פירושם דחוק דא"כ למה ליה למימר וכ"ת כל היכא דאיכא תרתי כו' דא"נ דלא הוה מיחייב אלא משום חדא דהיינו נוטע בפשיטות ה"ל למפרך לתרוייהו ובהדיא בפרק כלל גדול תנא הזורע והזומר והנוטע כו' כולן מלאכה אחת הן דמוכח בהדיא דזומר חייב משום נוטע ולולי דברי התוס' היה נראה דזומר ודאי דומה לנוטע ומש"ה חייב משום נוטע ומשום דאזלינן נמי בתר מחשבתו דצריך לעצים חייב נמי משום קוצר והשתא שפיר פריך לתרוייהו מדמחייב תרתי חדא אדמיון וחדא אמחשבתו וק"ל:

ג.

בפרש"י בד"ה תולדות כגון משקה זרעים שלא היה במשכן כו' עכ"ל. אבל לקמן דקאמר אחרישה בשביעית אתולדה אחרינא לא מחייב ע"כ דליכא לפרש הכי דודאי הוה במשכן ואב מלאכה היא לגבי שבת אלא דצ"ל דמקרי תולדות לגבי שביעית כל מה דלא כתיב בהדיא בקרא ודו"ק:

בד"ה יצא קשקוש כו' וה"ה לעידור. הס"ד ואח"כ מ"ה כל הני מדרבנן כו' כצ"ל:

תוספות בד"ה אין דנין כו' ממשמעותיה ואינו כלל ופרט וכלל דדיינינן ליה בכלל כו' הגירסא בירושלמי דכלאים בפ"ח חד כו' עכ"ל. וכ"ה בפירוש [הר"ש פ"א] דשביעית ומיהו ק"ל לפירושו לכ"ע ליכא הכא כלל ופרט וכלל ולקמן אמרינן יכול ילקה אחרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ודו"ק:

ג:

בפרש"י בד"ה דאתיא כו' דבשביעית נמי אסור עכ"ל. ואחר ד"ה חורתן מקום מ"ה עשר נטיעות המפוזרות תוך בית סאה חורשין כל כו' ובד"ה כי גמירו כו' עד ל' יום לפני כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה יכול ילקה כו' וא"כ הוא בשביעית עכ"ל. כצ"ל:

בד"ה עד עצרת כו' וב"ה לקולא לבד כו' עכ"ל. ולר"ש ב"ש לקולא וב"ה לחומרא בשדה הלבן ואפשר דלא קא חשיב ליה בעדיות משום דר"ש יחידאה הוא ומיהו בסדר המשנה דפ"ב דשביעית ל"ג במילתיה דר"ש וב"ה אמרי עד הפסח ותו ל"ק מידי וק"ל:

בד"ה שהרי כבר כו' לעיל סבר ר' עקיבא ותרווייהו כו' דר' עקיבא קפריך ואזיל כו'. כצ"ל:

ד.

בפרש"י בד"ה מדאורייתא כו' בטלה הלכתא. הס"ד ואח"כ מ"ה מ"ד הלכתא כו':

בד"ה אתא ג"ש כו' מנפשייהו משבת בטלו כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא אמר ר' נחמן ב"י האי אלא קאי כו' דאיסור ל' לפי אומד כו' עכ"ל. כצ"ל ור"ל דשלשים לא כתיב בקרא אלא אומד דחכמים הוא ועוד החמירו מדבריהם כדקתני עד הפסח ועד עצרת וק"ל:

בא"ד ויש דמשבשי ליה להאי אלא כו' עכ"ל. ואפשר טעמם משום דמילתיה דר' יצחק גופיה איכא נמי לפרושי הכי כי גמירא הלכתא למשרי ילדה כו' אבל לא משמע כן מתירוצו אלא כדמסיק מדשרי ילדה מכלל דזקנה אסורה וכמ"ש התוספות לעיל בדברי ר' יצחק:

בד"ה מה להלן כו' בין ביציאתה להוסיפה מחול כו'. כצ"ל:

ה.

בפרש"י בד"ה חוטטין כו' במועד הס"ד ואח"כ מ"ה אבל לא חוטטין כו' אוקמת לה הא דחוטטין כו'. כצ"ל:

בד"ה אלא מאי כו' כלומר במאי מוקמת האי כו' בשרבים צריכים להו עכ"ל. פי' לפירושו ודאי המקשה נקט בשיחיד צריך לו שזו ההוכחה דמיירי בהכי מיהו עיקר הקושיא לר' יוחנן ארבים צריכים לו וק"ל:

תוס' בד"ה לאתויי כו' א"נ הך דמקשה הך קשיא לא היתה מתני' כו'. כצ"ל:

ה:

בפרש"י בד"ה אבל מציינין כו' הסמוכות לר"ה הסמוך לבית כו' ובד"ה אילן המיסך כו' נוף עושה ציון הס"ד ואח"כ מ"ה בית הפרס חצי כו' ובד"ה א"ר פפא כו' בית הפרס שנחרש כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה אילן המיסך כו' כיון דדרך מקום כו'. כצ"ל:

ו.

בפרש"י בד"ה שתים מצויינות כו' דמשום ציון הוא הס"ד ואח"כ מ"ה אע"ג דליכא כו' טהור כי ליכא סיד הס"ד ואח"כ מ"ה אם אין חורש כו' לציין בינתיים הס"ד ואח"כ מ"ה הכא דקתני כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה א"ר פפא כו' כי ליכא סיד או חרסית כו' ובד"ה דאמר מר כו' ונהי דברוח אחד או כו' ובד"ה בט"ו קורין כו' זמן דדברים אחרים הוא כו'. כצ"ל:

בד"ה שיש בה רובע כו' דהא קתני סיפא כו' והא לא שייך בנזרע כבר ובפ' המוכר כו' דאיירי בנזרע כבר י"ל כו'. כצ"ל וצ"ע דאדרבה בפרק המוכר פירות משמע דרבי יוסי נמי איירי בנזרע כבר וכמ"ש בתוס' שם ודו"ק:

ו:

גמרא והוא דליכא גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מברא. כ"ה בערוך וכן נראה מפרש"י וק"ל:

בפרש"י בד"ה מושכין המים כו' דהוה כשדה בית השלחין כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה ואין משקין כו' וכתוב הרבה בריש כו' ובד"ה שרי לתרבוצי כו' מדלין לירקות כדי כו' ותירץ דתרבוצי אינה כו' דמיירי בה ראב"י וחכמים ופליגי כו'. כצ"ל:

בד"ה מרביצין שדה כו' אבל ק"ל שמא הכא איירי כו' עכ"ל. פי' דק"ל לפרש"י דהרבצה דהכא פורתא משמע א"כ מאי מייתי מפלוגתא דראב"י ורבנן אהרבצה דשמא בהשקאה גמורה איירי פלוגתייהו ושפיר מצי ראב"י סבר כהך ברייתא דתני מרביצין במועד ואדרבה כן נראה כו' אלא דנקט הרבצה הכא משום דאף השקאה גמורה הרבצה מיקרי בבית הבעל וק"ל:

בא"ד צ"ל דהשקאה גמורה אסורה בבית הבעל כו'. כצ"ל ובד"ה צדין את כו' אין זו עבודת כו' ור' יהודה מ"ט כו' כצ"ל וכ"ה גירסתם במתני' ור' יהודה אומר משדה האילן כדרכו וכ"ה בפיסקא בגמרא וברי"ף גם במתני' ע"ש:

ז.

בפרש"י בד"ה ועד כמה כו' בינייהו וליכא גישרא כו':

בד"ה שלא מפני כו' דאמר בכותל חצר כו':

בד"ה תריץ לא קשיא לרב חסדא דהא כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה עד כמה כו' מתי קרוין מכירין עד כו'. כצ"ל:

בד"ה תניא רשב"א כו' או שמא י"ל דר"י מודה כו' וחכמים מיירי בשדה הסמוכה לבית השלחין כו' עכ"ל. פי' או שמא י"ל דרשב"א לא פליג כלל דר"י נמי מודה בסמוכה לאילן וחכמים דהיינו ת"ק דר"י לא איירי אלא בשדה הסמוכה לבית השלחין ואהא פליג ר"י וה"ה דהחכמים דהיינו ת"ק דר"י מודו בסמוכה לעיר ורשב"א מלתא דנפשיה קאמר כך נראה לפרש דברי התוס' אבל גירסתם אינה מבוררת לן דלגירסתינו כיש ספרים שכתבו התוס' אין לנו לפרש אלא דקאי אדברי ר"י וכמ"ש התוס' ודו"ק:

בד"ה אמר רבי כו' דלמ"ד מוחלט מותר דכ"ש דמוסגר כו' עכ"ל. אין כאן ק"ו דימי ספירו תוכיח דאסור ומוחלט מותר אבל מה"ט דמתיר מוחלט משום דלא גלי כדלקמן איכא למישרי נמי מוסגר ודו"ק:

בא"ד ולדברי רבי לא תמצא בשום א' רואין כו'. כצ"ל:

'בד"ה בהסגר ראשון כו' דחזי ליה הוה הטעם משום כו' דהא לא שייך לטהרו או לטמאו בהסגר שני והוא בתחילת כו' עכ"ל. כצ"ל וק"ל אמאי לא שייך לטמאו בתחילת הסגר ראשון כמו בסוף דהתם למחליט את שנולד בו מחיה כו' מתחילה בסוף שבוע ראשונה כפי' הר"ש שם ודו"ק:

ז:

בפרש"י בד"ה ומ"ס צוותא כו' ומצער ליה הס"ד ואח"כ מ"ה ימי ספירו כו' ובד"ה למימרא כו' ולא הוי טמא הס"ד ואח"כ מ"ה נותנין לו כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה ה"ג בתורת כהנים ז' ימי ספירו שנכתב בפסוק בתר ואחרי כו'. כצ"ל ר"ל דבנוסחות גמרא שלהם היה כתוב ריש הפסוק ואחר טהרתו שבעת ימים וגו' ואהא כתבו דה"ג בת"כ ולא שייך ואחרי טהרתו כאן אלא אגב שנכתב ז' ימים וספרו בתר ואחרי טהרתו כתבוהו כאן וק"ל:

בד"ה יותם לא היה כו' מעל אדמתו שאז נגזר גזירה כו' בשנת שש לחזקיהו חשבונו ס"ה שנים ב' שנים קודם נגעו וכן הוא דנגעו דעוזיהו נתנגע כ"ה שנה לפני מותו וט"ז דיותם כו' אין ר' יוסי בר יהודה מוקשה כו'. כצ"ל וכ"ה ברש"י בספר ישעיה ע"ש שהוכיח זה מתוך הכתובים ובד"ה משמעות דורשין כו' למדרש ביום ולא בלילה כו' כצ"ל:

ח.

בפרש"י בד"ה דהא עצים כו' מקבלי טומאה. הס"ד ואח"כ מ"ה ור' אמר כו' ביום הראות בו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל טומאה כו' ובד"ה לא יערער כו' בגמרא כד הדר ספדנא במערבא כלומר כצ"ל:

תוס' בד"ה נפקא ליה כו' דהא לעיל אמר כו' שפיר דר' יהודה לטעמיה כו' כיון דחזינן דבעלמא כו' עכ"ל. כצ"ל בעלמא ר"ל הכא בדברים אחרים במילי דראייה דבעינן ב' עינים כו' עכ"ל:

בא"ד התם למגמר גמר דין כו' וקיימא פירכא דלעיל דמגופיה ואיצטריך וביום הראות והא אית לי' לאביי משמעות כו' לא דריש ומופינו הוה דריש ליה נמי שפיר ע"כ. נ"ל דה"פ כו' כי היכא דאית ליה לרבי כו' קמ"ל וביום ומביום לא שמעינן כו' כצ"ל ופי' כי היכא דאית ליה לרבי כו' היינו לרבא אבל לאביי ודאי רבי דריש ביום הראות לדרשה אחרינא כמ"ש לעיל וק"ל:

בא"ד ולפי זה דלכ"ע כו' ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא עכ"ל. לא ידענא מי הכריח אותם לזה דהא איצטריך ביום הראות משום דאי מופינו ה"א דלאו מגופיה כמ"ש התוס' בסמוך ודו"ק:

בא"ד אסירי כדמסיק בפרק אלו עוברין משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא כו' עכ"ל. כצ"ל [ב] ולא ידענא מאי קולא בעי למילף התם דהא טעם כעיקר דאורייתא בעי למילף התם בשאר איסורין מבשר וחלב דהיינו חומרא ואהא קאמר חידוש הוא ואפשר לומר דהא גופה נילף בשאר איסורין דאי תרי להו כולא יומא דשרי ודו"ק:

ח:

בפרש"י בד"ה אין חופרין כוכין וקברות לצורך מתים שדרכן כו'. כצ"ל:

תוספות בד"ה אין חופרין כו' דוקא עם המת ושמא כשחפר כו' הכירא דצורך המת כו' דלא שרי הכא לר' יהודה כו'. כצ"ל:

בד"ה גיהא ובר גיהא פי' ר"ח מחמצן ונדיין דפרק לא כו'. כצ"ל נ"ל ועיין בערוך ערך בקע:

בד"ה מפני ביטול כו' עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל כו'. כצ"ל:

ט.

בפרש"י בד"ה לא עשו ישראל יהכ"פ לפי ששבעה ימים כו'. כצ"ל:

ט:

בד"ה לא תבוש ולא תתבייש לא תבוש אחריני כדי שלא כו' ובד"ה שמחה הוא כו' שרי והכא אית ליה כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה כאן במצוה כו' זה שננו וזה שננו כו'. נ"ל שהוא מלשון ושננתם וגו' וק"ל:

בד"ה פוקסת פי' בקונ' כו' של בצק דקין על כו'. כצ"ל נ"ל:

י.

בפרש"י בד"ה ממתח נמי לא כו' לא מצי למזגא עלה ובד"ה מנקר רחייא בישנה הס"ד ואח"כ מ"ה איתחיל כו'. כצ"ל:

תוס' בד"ה ההדיוט כו' אבל בחנם למה יתירו כו' ובד"ה ר' יהודה אומר כו' ת"ק אמר מעמידין כו' ור' יהודה אוסר בכבוש כו'. כצ"ל:

בא"ד וה"ה דאסר כבוש כו'. פי' כמו דאסר בנין גמור ה"ה דאסר כבוש וק"ל:

בא"ד וגירסא ראשונה נראה לרבי ומעמידין נראה כו' ואין טשין אותו כו'. כצ"ל:

י:

בד"ה איצטבא כו' הם חלוקים כדאמרינן בריש פרק י' יוחסין כו' עכ"ל. אין זה ראיה אהא שאמרו שהם חלוקים אלא אמה שאמרו שעניני ספסל הם וק"ל:

בד"ה ואין מונעין כו' דלסרוקי סוסים שפי' כו' ענין אחר הוא. הס"ד ואח"כ מ"ה כסכוסי כו' כצ"ל וזה לפי דרכם דלסרוקי סוסים נמי לא איירי בכה"ג שפרש"י דהא אפי' בשבת וי"ט שרי וק"ל:

בד"ה קיטורי בירי כו' ולא בידי בדל"ת כו' ובד"ה מוליא כו' וי"א כדי לעשות דיר של בהמה כו' עכ"ל. ור"ל דבי דרי מלשון דיר ולפי זה יש לקיים גירסת ר"ג וק"ל:

בד"ה פרקמטיא כו' והא דאמר רבינא כו' טפי כופיתא אבל כו'. עכ"ל כצ"ל: