משנה מועד קטן א
מועד קטן פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת מועד קטן • פרק ראשון ("משקין בית") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעיין שיצא בתחילה, בין ממעיין שלא יצא בתחילה.
אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון.
ואין עושין עוגיות לגפנים.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית.
וחכמים אומרים, עושין את האמה בתחילה בשביעית, ומתקנין את המקולקלות במועד.
ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן.
ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוואות המים, ועושין כל צרכי הרבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין [אף] על הכלאים.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, מושכים את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה.
זרעים שלא שתו לפני המועד, לא ישקם במועד.
וחכמים מתירין בזה ובזה.
צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן, (שלא) כדרכו, במועד ובשביעית.
וחכמים אומרים, משדה האילן כדרכו, ומשדה הלבן שלא כדרכו.
ומקרין את הפרצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.
רבי מאיר אומר, רואין את הנגעים בתחילה להקל, אבל לא להחמיר.
וחכמים אומרים, לא להקל ולא להחמיר.
ועוד אמר רבי מאיר, מלקט אדם עצמות אביו ואמו, מפני ששמחה היא לו.
רבי יוסי אומר, אבל הוא לו.
לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלושים יום.
אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכים את הכוכין במועד.
ועושין נברכת במועד, וארון עם המת בחצר.
רבי יהודה אוסר, אלא אם כן יש עמו נסרים.
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות, ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו.
אבל מחזיר הוא את גרושתו.
ועושה אשה תכשיטיה במועד.
רבי יהודה אומר, לא תסוד, מפני שניוול הוא לה.
ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב.
ומסרגין את המיטות.
רבי יוסי אומר, [אף] ממתחין.
מעמידין תנור וכירים (וריחיים) במועד.
רבי יהודה אומר, אין מכבשין את הריחיים בתחילה.
עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן.
שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלצים.
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו, מתקנן במועד, ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד.
וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד, כובשן.
מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבִשְׁבִיעִית,
- בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בִּתְחִלָּה,
- בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בִּתְחִלָּה;
- אֲבָל אֵין מַשְׁקִין,
- לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים, וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן.
- וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה בַּמּוֹעֵד וּבִשְׁבִיעִית.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בִּתְחִלָּה בִּשְׁבִיעִית,
- וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלוֹת בַּמּוֹעֵד.
- וּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְחוֹטְטִין אוֹתָן.
- וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוָאוֹת הַמַּיִם,
- וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים,
- וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת,
- וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- מוֹשְׁכִים אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה.
- זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד, לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּזֶה וּבָזֶה:
צָדִין אֶת הָאִישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּדֵה הַלָּבָן, שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ [נ"א: כְּדַרְכּוֹ],
- בַּמּוֹעֵד וּבִשְׁבִיעִית.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ,
- וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ.
- וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה בַּמּוֹעֵד,
- וּבִשְׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בִּתְחִלָּה לְהָקֵל,
- אֲבָל לֹא לְהַחֲמִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר.
- רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בִּתְחִלָּה לְהָקֵל,
- וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁשִּמְחָה הִיא לוֹ;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֵבֶל הִיא לוֹ.
- מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ,
- לֹא יְעוֹרֵר אָדָם עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם:
אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד,
- אֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד.
- וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד,
- וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים:
אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד,
- לֹא בְּתוּלוֹת, וְלֹא אַלְמָנוֹת,
- וְלֹא מְיַבְּמִין,
- מִפְּנֵי שֶׁשִּמְחָה הִיא לוֹ;
- אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ.
- וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא תָּסוּד, מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, וְהָאֻמָּן מַכְלִיב.
- וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מְמַתְּחִין:
מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵיחַיִם בַּמּוֹעֵד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵיחַיִם בִּתְחִלָּה:
עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט,
- אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן.
- שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בְּמַעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל,
- אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם.
- הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ,
- מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד.
- וְכָל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, כּוֹבְשָׁן:
נוסח הרמב"ם
(א) משקין בית השלהין - במועד, ובשביעית,
- בין ממעין - שיצא כתחילה,
- בין ממעין - שלא יצא כתחילה.
- אבל אין משקין -
- לא ממי הגשמים,
- ולא ממי הקילון.
- ואין עושין עוגיות - לגפנים.
(ב) רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- אין עושין את האמה כתחילה - במועד, ובשביעית.
- וחכמים אומרין:
- עושין את האמה כתחילה - בשביעית,
- ומתקנין את המקולקלת - במועד.
- ומתקנין את כל קלקולי המים - שברשות הרבים,
- וחוטטין אותם.
- ומתקנין את הדרכים,
- ואת הרחובות, ואת מקואות המים,
- ועושין - כל צורכי הרבים.
- ומציינין - על הקברות.
- ויוצאין - אף על הכלאים.
(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- מושכין את המים - מאילן לאילן,
- ובלבד - שלא ישקה את כל השדה.
- זרעים - שלא שתו מלפני המועד,
- לא ישקם במועד.
- מושכין את המים - מאילן לאילן,
- וחכמים מתירין - בזה, ובזה.
(ד) צדים -
- את האישות, ואת העכברים,
- בשדה האילן, ובשדה הלבן,
- כדרכו - במועד, ובשביעית.
- וחכמים אומרין:
- שדה האילן - כדרכו.
- ושדה הלבן - שלא כדרכו.
- ומקרים את הפרצה - במועד.
- ובשביעית - בונה כדרכו.
(ה) רבי מאיר אומר:
- רואים את הנגעים - במועד,
- להקל - אבל לא להחמיר.
- רואים את הנגעים - במועד,
- וחכמים אומרין:
- לא להקל - ולא להחמיר.
- ועוד אמר רבי מאיר:
- מלקט אדם - עצמות אביו ואמו,
- מפני שהיא שמחה - לו.
- מלקט אדם - עצמות אביו ואמו,
- רבי יוסי אומר:
- אבל - הוא לו.
- לא יעורר על מתו, ולא יספדנו -
- קודם לרגל - שלשים יום.
(ו) אין חופרין כוכין, וקברות - במועד,
- אבל - מחנכין את הכוכין.
- ועושין נברכת - במועד.
- וארון עם המת - בחצר.
- רבי יהודה - אוסר,
- אלא אם כן - יש עימו נסרים.
(ז) אין נושאין נשים - במועד,
- לא בתולות, ולא אלמנות.
- ולא מייבמין.
- אבל מחזיר הוא - את גרושתו,
- מפני שהיא שמחה - לו.
- עושה אישה תכשיטיה - במועד.
- רבי יהודה אומר:
- לא תסוד - מפני שהוא ניוול לה.
- רבי יהודה אומר:
(ח) ההדיוט - תופר כדרכו.
- והאומן - מכלב.
- ומסרגין את המיטות.
- רבי יוסי אומר: אף ממתחין.
(ט) מעמידין תנור, וכירים, וריחים כתחילה - במועד.
- רבי יהודה אומר:
- אין מכבשין את הריחים - כתחילה.
(י) עושין מעקה - לגג, ולמרפסת,
- מעשה הדיוט - אבל לא מעשה אומן.
- שפין את הסדקים,
- ומעגילים אותם - במעגילה, ביד, וברגל,
- אבל - לא במחלצים.
- ומעגילים אותם - במעגילה, ביד, וברגל,
- הציר, והצינור, והקורה, והמנעול, והמפתח - שנשברו,
- מתקנם - במועד,
- ובלבד - שלא יכוון את מלאכתו במועד.
- מתקנם - במועד,
- וכל כבשים -
- שהוא יכול לאכול מהן - במועד,
- כובשם.
- שהוא יכול לאכול מהן - במועד,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מועד קטן, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב