בן יהוידע/מגילה/פרק ב

על ש"ס: בן יהוידע | ראשונים | אחרונים

דף יז

שם מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים: נ"ל בס"ד מה שנקראים האבות בני אלים ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בדרוש ר"ה דרוש וא"ו, דשלשה שמות א"ל א"ל א"ל שהם גימטריא מגן, נרמזים בג' פעמים אלק"י שיש בתפילת העמידה כמ"ש אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב יע"ש, נמצא ג' פעמים א"ל שיש בג' פעמים אלקי האמורים על שם האבות, הם רומזים לבחינת שלשה שמות א"ל בפ"ע, ולכן נקראים האבות בני אלים על שלשה שמות א"ל הנזכרים על שמם בתפילת העמידה. או יובן בס"ד כי האבות הם רגלי הכסא ואלים גימטריא כסא, ולכן נקראים בני אלים כלומר בני הכסא:

שם. כנגד מפקיעי שערים: הקשה מהרש"א ז"ל כיון דפירש רש"י ז"ל דכל הפרשה נאמרה על מפקיעי שערים, אמאי מייתי רק האי קרא דשבור זרוע רשע יע"ש. ונ"ל בס"ד משום דבהאי קרא רומז העונש שיעשה לו שלא יוכל להפקיע עוד מכאן ולהבא. והא דאותיות העומדים בראש וסוף התיבה נקראים "זרועות", וכאן אמר "זרוע רשע", משמע חד, והוא אות עי"ן שבסוף שמו של רשע, דאם מסיר אותו ישאר רש, ורמז בזה שיעני אותו וישאר רש, ואז לא יוכל לקבץ התבואה תחת ידו כדי ליקר השער. וזהו "שבור זרוע רשע" -- הוא אות ע', כדי שיהי' רש ועני, וקראו בשם רשע שהוא בהפוך אתיין שער, כלומר רשעתו אינה בעבירה של זנות וכיוצא אלא היא בענין יוקר השער של הדגן:

דף יח

שכחום וחזרו ויסדום: אין הכונה ששכחו סדר הברכות, דזה לא יתכן, דאפילו המון העם מתפללים כל שמ"ע ואיך ישכחום, אך הכונה ששכח הטעמים של הסדר, למה זו ראשונה, וזו שניה, וזו שלישית, וכיוצא וכמו שסידרם הש"ס כאן בטעמייהו, וגם שכחו טעמי הסדר שיש בהם ע"פ הסוד:

שם. למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו: מקשים וכי אנשי כנה"ג היו יכולים להשמיע כל תהלתו, ואיך תיקנו כל זה. ונ"ל בס"ד דאנשי כנה"ג תיקנו דברים כנגד ספירות העליונים, שיש לכל ברכה ושבח ספירה פרטית כנגדה, וה"ז דומה למלך שיש לו כמה אלפים ורבבות ארמונים עד אין מספר, ובא אחד וסיפר שיש בארמון אחד מן הארמונים כו"כ חדרים וכו"כ עליות, אין זה נודע דאינו סופר כל החדרים ועליות שיש למלך בכל הארמונים, אלא רק מדבר בארמון פרטי, אבל מי שבא לומר יש למלך כו"כ חדרים בסתם, וכו"כ עליות בסתם, שאינו מתכוין על ארמון פרטי, ה"ז נודע, דבאמת אין מספר לחדרים ולעליות של המלך, וכן הענין כאן, והמניעה היא למי שמתכוין לקבץ שבחים הרבה מן הכלל ומן הפרט, לזה אומרים סיימתנהו לשבחי דמרך:

שם. המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם: נ"ל בס"ד דאיתא באותיות דרבי עקיבא, בעבור השיר שמקלסין להקב"ה נברא העולם ע"ש, ועל כן שזה שהוא מרבה בשבח שחושב שמחזק העולם שנברא בעבור השיר, לכך מדה כנגד מדה נעקר מן העולם:

שם. מלה בסלע משתוקא בתרין: נ"ל בס"ד בתוך אותיות סלע במילואם יש מים, כזה, סמ"ך למ"ד עי"ן, וידוע מ"ש רבי עקיבא לחכמים שנכנסו לפרדס כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, נמצא יש מקום שאם יאמרו בו ב' פעמים מים צריך להשתיקם, וז"ש יש מלה בסלע שהיא תיבת מים המונחת בתוך סלע, ראוי לעשות בה משתוקא, אם יאמרו אותה בתרין. וסוד הנז' שמנע מהם הכפל של מים מים, מפורש בדברי מהרח"ו ז"ל בביאור כל העוסק בתורה לשמה יע"ש (שער מאמרי רז"ל/פרקי אבות,).

ועוד נ"ל דרך הלצה, אם יש שטר צוואה או שטר חוב או מתנה שכתוב בו תנו סלע לפלוני או חייב אני סלע לפלוני, ורוצה בעל השטר לזייף להוסיף אותיות ים על סלע, כדי שתהי' נקראת סלעים שבדעתו לתבוע מאות, ואלפים, לא תועיל לו ערמתו כי יכול בעל דינו להשתיקו בתרין סלעים, כי יאמר מעוט רבים שנים. וז"ש מלה בסלע, ר"ל אם תרצה להוסיף מלה אחת של ים במלת סלע, כדי שתהיה נקראת סלעים לשון רבים, עושים לך משתקותא לתביעתך, בתרין סלעים, שיפטרו אותך בהם, דיאמרו לך מיעוט רבים שנים.

מיהו צ"ל למה נקטו שיעור סלע לדבור. ונ"ל בס"ד כי תוכו של אדם כמו בור עמוק, והפתח הוא הפה שיוצא ממנו הדיבור, אך הדברים נחלקים לארבעה חלקים, שמדבר על עצמו ועל זולתו, על העבר, ומדבר על עצמו ועל זולתו על העתיד, נמצא נחלק קרבו לארבע בורות, לארבעה חלקים של דבור, לכך נקרא דבור - ד' בור, ולכן עשה ערך לדבור סלע שהוא ארבעה דנרים.

ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פי' דידוע המלאכים דברו תביעתם על התירה בעבור חלק הסוד דוקא דשייך להם, וז"ש מלה בסלע ר"ת ס'וד ל'אוין ע'שין, על זה היתה מלה של תביעה, אך נשתתקו בתרין, בשביל שנתן הקב"ה לישראל שתים חלקים ביחד, חלק הסוד וחלק הנגלה, דלא שייך במלאכים. ועוד פירש מלה בסלע, דארז"ל כשאמר אנכי ולא יהיה לך הרהרו אוה"ע על זה ואמרו לכבוד עצמו דורש, וזהו מלה בסלע הוא דבור ראשון שהוא גבוה שבעשרת הדברות, ולהכי קרי ליה סלע שהוא גבוה, אך נעשה להם משתקותא בתרין, כאשר שמעו דבור כבד את אביך ואת אמך, שצוה על כבוד האב והאם שהם שנים, דאז חזרו והודו לדברות ראשונות עכ"ד נר"ו:

שם. מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל: י"ל איך יצוייר זה בדעת. ונ"ל דלא קראו 'אל' בסתם אלא קראו ישראל בנקוד סגול תחת האלף כזה ישראל, דאז יוצא בשמו שם אל, ולא קראו כמו שם ישמעאל, דאין נקוד תחת האלף דעל כן אינו יוצא במבטא אות האלף, אלא העין נדבק עם הלמד, וכאשר הוא כן בשם יחזקאל הע"ה. ופירש דכתיב ויקרא לו אל אלקי ישראל, ר"ל אלקי ישראל קרא שם אל כשקראו ישראל, ולכן אברהם שמו כפול, הרי יו"ד אותיות, ושם יצחק אינו כפול הרי י"ד אותיות, ושם יעקב כפול הרי כ"ב ושם ישורון בלא ווי"ן הרי כ"ו, ונמצא שם ישראל משלים ל"א אותיות כמנין שם אל:

דף יט

מ"ד כולה תוקפו של אחשורוש: דכתיב בהראותו את עושר כבוד מלכותו, דנמצא שהיה עשיר גדול ואיך יצוייר שימכור אומה שלימה בעשרת אלפים ככר כסף, אשר אלו לא היו נחשבים אצלו אפילו בערך אבנים, וא"כ מוכח דהמן זייף באומרו שקנה אותם בעשרת אלפים ככר כסף, וכיון דזייף בזה זייף בכל, ובטלו האגרות שכתב. ומ"ד מאיש יהודי תקפו של מרדכי שהיה לו כח מן יהודה ומן בנימין, ובזה הכניע את המן שהיה בידו קטרוג מכח תמנע שלא קבלו אותה, ומכח השבטים שהשתחוו לעשו וכמ"ש מהר"י ז"ל דבכח יהודי דאתי מיהודה ביטל קטרוג תמנע, ומכח איש ימיני דאתי מבנימין שלא השתחוה לעשו ביטל קטרוג ההשתחויה שהשתחוו השבטים לעשו. ומ"ד אחר הדברים האלה תוקפו של המן, כי בגאותו ותוקפו נתן עיניו לכלות הכל, ובזה ממילא נעשה נס ההצלה, משא"כ אם היה נותן עיניו במקצת היה עולה בידו. ומ"ד מן בלילה ההוא תוקפו של נס, כי נזדמן אותה הלילה שהיתה מוחזקת בנסים גדולים מדורות הראשונים. ולכך הצליחו בה במעשה נסים:

שם. מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בהמ"ק על ככה משום דחשיב ע' שנין ולא אפרוק: נ"ל בס"ד נרמזו השבעים בזה דאות כ"ף של "ככה" כפול, ואם תסיר הכפל יהיו "על ככה" אותיות ע' כלה, פירוש ראה שכלה זמן של ע' שנה, ועי"כ ומה הגיע אליהם, דקטיל ושתי שנעשה להם מהומה גדולה, שנוסף אותיות "ומה" על אותיות "מה", ונעשה צירוף "מהומה":

שם. מה ראה מרדכי דאקני בהמן על ככה דשוי נפשי' ע"ז: נ"ל נרמז זה בתיבת ככה שהוא מספר לוט, שהוא תרגום של ארירה, דאומרים ארור המן על אשר עשה עצמו ע"ז. ומה הגיע אליהם ר"ל אותיות מה של גאולה, שמספרם גאולה שנעשה בה הנס. ואומרו מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים על ככה, משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, והיינו ככה גי' ל"ב אח"ד, פירוש שהי' לו לב אחד, ומה הגיע אליהם דתלו אותו ואת בניו על העץ, שיצאה נשמת בניו ברגע אחד, בעבור זכות מרדכי שהי' לו לב אחד. ואמר עוד מה ראה אחשורוש להביא ספר הזכרונות על ככה דזמנתיה אסתר להמן, נ"ל דדריש ככה על סעודה לשון דוק בככי (שבת קנב, א), ומה הגיע אליהם כי מן הסעודה נולד מעשה הנס: