עיקר תוי"ט על מגילה ב
משנה מגילה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) בגמרא ממחי דהאי זכירה בקריאה דלמא עיון בעלמא כו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
(ב) (על הברטנורא) וזו ואין צריך לומר זו קתני. רש"י בגמרא:
(ג) (על הברטנורא) מתניתין אפילו לרשב"ג פרק קמא משנה ח' דהלכה כמותו. וטעמא דכיון דעיקר קריאת מגילה משום פרסומי ניסא עיקר פרסום הנס תלוי בידיעה. וכל שאינו יודע אלא גפטית עיקר פרסומא בגפטית אף על פי שאין הספרים נכתבים בו הר"נ:
(ד) (על המשנה) ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז. רש"י. וכן כתיב בהלל מעם לועז. ועל מצרים נאמר כמ"ש רד"ק:
(ה) (על המשנה) אשורית. מפירש"י כתב אשורית הוא כתב שלנו. ומלישנא דעד שתהא כתובה משמע דאפילו בדיעבד מעכב וצ"ל דטפי קפדינן אכחב מאלשון ודלעולם צריך שיהא הכתב אשורית. אע"פ שהלשון תרגום או לשון אחרת. ואפשר דלא קפדינן טפי אכתב מאלשון וה"ק שיהא אשורית כשהלשון אשורית. ומשום דמסתמא בלשון אשורית היא כתובה לפי שבו יוצאין אף הלועזים. וה"ה בלשון אחרת שצריך שיהא באותו כתב עצמו. ובהכי מיהת מעכב אפילו בדיעבד כדמשמע לישנא דעד שיכתבנה. וטעמא דס"ל ככתבהם וכלשונם שיהא כתבם כלשונם. ולא שיהא כתב ארמית והלשון עילמית כ"נ בעיני. תוי"ט. וע"ע:
(ו) (על המשנה) על הספר. כתיב הכא ותכתוב אסתר המלכה וכתיב (ירמיה ל"ז) ויאמר אליחב ברוך וגו' ואני כוחב על הספר ובדיו. גמרא:
(ז) (על המשנה) ובדיו. שהוא מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה. ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומצניעין אותן. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצא וכיוצא בו וכותב בו:
(ח) (על הברטנורא) דמכיון שעלה עמוד השחר אם קרא יצא כדתנן לקמן:
(ט) (על הברטנורא) כלומר אפ"ה אינו קורא עמהן בלילה שחייב לקרות בלילה:
(י) (על הברטנורא) אלא להתעכב כאן ביום י"ד:
(יא) (על הברטנורא) מדכתיב הפרזים כו' הפרזות הא קמ"ל פרוז בן יומו נקרא פרוז וה"ה מוקף בן יומו נקרא מוקף ומש"ה הקדים הר"ב לפרש בן כרך:
(יב) (על הברטנורא) שלא יהא שם ביום ט"ו. רש"י.
(יג) (על הברטנורא) וקצת מן היום:
(יד) (על המשנה) כמקומו. כחובת מקומו:
(טו) (על המשנה) מאיש יהודי. אר"י וכולן מקרא אחד דרשו כו'. גמרא:
(טז) (על הברטנורא) כלומר ר"י דמשנה ג' פ"ב דברכות. ואין הלכה כמותו. ועתוי"ט:
(יז) (על המשנה) בקטן. פירשו התוספ' שהגיע לחינוך ראל"ה התנן ספ"ג דר'ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואפ"ה פוסל ת"ק ואע"ג דגם בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב בשאר מצות אלא דרבנן. הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן:
(יח) (על הברטנורא) גמרא שנאמר למען יזמרך כבוד (ביום) ולא ידום (בלילה) והאי קראי נדרש במרדכי ואסתר. רש"י:
(יט) (על הברטנורא) גמרא. ועיין בתוספ':
(כ) (על הברטנורא) דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה"ה לזב וזבה. רש"י:
(כא) (על הברטנורא) והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה כפירוש הר"ב שם אלא דא"כ ה"ל להקדים מזין, דההזאה צ"ל קודם לטבילה כר על כרחך לומר כפירוש התוספ' דאטבילת אזוב קאי ולא תני טבילת אדם משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחשן וכיון דהזאה אינה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:
(כב) (על המשנה) שומרת יום. איצטריך למתני שומרת יום (טפי מכל חייבי טבילות, תו' לפירוש דבסמוך) דה"א דלעבד מקצת לילה שימור ותטבול קמ"ל כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים. גמרא:
(כג) (על המשנה) לקריאת כו'. כולהו מקראי יליף להו בגמרא:
(כד) (על המשנה) ולתפלת כו'. כמוספין שווינהו רבנן. גמרא:
(כה) (על המשנה) ולמוספין. דבר יום ביומו. גמרא. וצ"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדיליף מיניה קמיצה וכו' וכ"ה בירושלמי אדהכא ועתוי"ט טעם סידורן זא"ז:
(כו) (על המשנה) ולטהרת המצורע. בצפרים ועשן ארז ואזוב ושני תולעת. רש"י:
(כז) (על המשנה) לקצירת העומר. ילפינן לה במ"ג פ"י דמנחות:
(כח) (על הברטנורא) גמרא. וה"ה לסדור הלחב ונקיט בזיכי לבונה שהיא נקטרת על המזבח ומתיר עת הלחם:[כט] ביום כו'. פירוש ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת. הר"נ: