משנה כתובות י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק י · משנה ו | >>
מי שהיה נשוי שתי נשים, ומכר את שדהו, וכתבה ראשונה ללוקח: דין ודברים אין לי עמך, השניה מוציאה מהלוקח והראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה, וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהם.
וכן בעל חוביח.
וכן אשה בעלת חוב.
מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים,
- וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ,
- וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ:
- דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ,
- הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ,
- וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה,
- וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה;
- וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה,
- עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
- וְכֵן בַּעַל חוֹב;
- וְכֵן אִשָּׁה בַּעֲלַת חוֹב:
מי שהיה נשוי לשתי נשים - ומכר את שדהו,
- וכתבה הראשונה ללוקח - דין ודברים אין לי עימך,
- השניה מוציאה - מיד הלוקח,
- והראשונה - מיד השניה,
- והלוקח - מיד הראשונה,
- וחוזרות חלילה - עד שיעשו פשרה ביניהן.
- וכן - בעלי חוב.
- וכן - אישה בעלת חוב.
- וכתבה הראשונה ללוקח - דין ודברים אין לי עימך,
זאת הכתיבה שכתבה הראשונה היא בקניין על כל פנים. ובתנאי שהיא לא רצתה להקנות ללוקח אחר זולתי לזה הלוקח, כדי שלא תטעון ותאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, שאנו אומרים לה אין מנהגך לעשות נחת רוח לבעליך לפי כשרצית שלא להקנות לא הקנית. ולכך כל הקנאה שתקנה האשה במכירת בעלה בקרקעותיו או בנכסי צאן ברזל אינו עשוי ואינו מועיל, לפי שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולכך הקניתי, אלא אם מכר בעלה לראובן ולא רצתה להקנות, ואחר כך מכר בעלה אותו שדה בעצמו לשמעון והקנית, שאנו נאמר לה זה היה ברצונך, שאם לא כן היית נמנעת מלהקנות כמו שנמנעת מלהקנות לראובן.
ופירוש פשרה - על אמיתת הלשון ביצוע העניין, רוצה לומר תיקון. וכן קורין למים שאינן קרים ולא חמין, פושרין.
ואמרו וכן בעל חוב - פירשו ואמרו וכן בעל חוב ושני לקוחות, וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות כשתרצה לטרוף כתובה והיא כבר הקנית לאחד משני הלקוחות ולא הקנית לשני:
וכתבה ראשונה ללוקח וכו' - וכגון שקנו מידה. טז ובגמרא פריך, ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי. יז ומשני, כגון שמכר הבעל שדה זו לאיש אחר קודם לזה ולא רצתה האשה לחתום לו, ולזה חתמה, דאם איתא דנחת רוח עושה לבעלה היתה חותמת לראשון:
פשרה - ביצוע. לא כולו לזה ולא כולו לזה. ולשון פושרין הוא, לא חמים ולא קרים:
וכן בעל חוב - ושני לקוחות. ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, בעל חוב נוטל מיד הראשון, שהרי אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום שתגבה ממנו, שחובו כנגד שניהם ולוקח ראשון מוציא מיד השני, ובעל חוב חוזר ומוציא אך זו מן הראשון, ולוקח שני מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:
וכן אשה בעלת חוב - שהיה לה כתובתה על בעלה ומכר שתי שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה, וכתבה לשני דין ודברים אין לי עמך, האשה מוציאה מיד לוקח ראשון. והוא מן השני, והשני מן האשה [והאשה מן הראשון] ולוקח ראשון מיד השני, וחוזרים חלילה:
וכתבה ראשונה כו'. כתב הר"ב וכגון שקנו מידה. גמרא. ופירשו התוספות דדמיא לנשואה דר"פ דלעיל. שאין הבעל מסתלק אלא ע"י קנין וה"נ היא אינה מסתלקת אלא על ידי קנין. ומ"ש הר"ב ובגמרא פריך ותימא נחת רוח וכו' מי לא תנן [במשנה ו' פ"ה דגיטין] לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל וכתבו התוספות ליכא לשנויי בלקח מהאשה תחלה דאז הוי קיים. כדקתני סיפא. לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים. דבמתניתין משמע דלאחר מכירת השדה כתבה ללוקח דהכי קתני ומכר שדהו וכתבה ע"כ:
וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב. צריכא דאי מקמייתא ה"א הראשונה מוציאה מיד השניה כיון דאין לשניה כל כך פסידא שתוכל לגבות מבעלה ושעבודה של ראשונה קודם ובדין (תפסה) [צ"ל הוציאה] אבל ב"ח מלקוחות לא. ואי אשמעינן בעל חוב מלוקח כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל אשה ב"ח מלוקח לא להכי צריכי כולהו. תוספות. ופירש בעל חכמת שלמה דר"ל דבאשה שהשניה לא היתה לה אלא שעבוד בעלמא נוכל לומר שאם יהיה נכסים לבעלה שתוכל לגבות עוד וא"כ אף שסילקה הראשונה עצמה מן השדה מ"מ שיעבודה קודם אבל גבי לוקח שקנה השדה והוי שלו ממש ואף השדה השנית שטרף בעד שדה [זו] הוי כשלו דס"ס לוקח הוא גבי שדה והשניה במקום השדה הראשונה עומדת א"כ נימא מאחר שסילק ב"ח את עצמו מאותה השדה שהוא של לוקח א"כ ה"א דשוב לא יוכל לחזור ולגבות וק"ל עכ"ל:
(טז) (על הברטנורא) פירשו התוס', דדמיא לנשואה דריש פרק דלעיל, שאין הבעל מסתלק אלא ע"י קנין, והכי נמי היא אינה מסתלקת אלא על ידי קנין:
(יז) (על הברטנורא) דבמתני' משמע דאחר מכירת השדה כתבה ללוקח, דהכי קתני, ומכר שדהו וכתבה:
(יח) (על המשנה) וכן בעל חוב וכו'. צריכא. דאי מקמייתא, הוה אמינא הראשונה מוציאה מיד השניה כיון דאין לשניה כל כך פסידא, שתוכל לגבות מבעלה, ושעבודא של ראשונה קודם ובדין הוציאה, אבל בעל חוב מלוקח לא. ואי אשמעינן בעל חוב מלוקח, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, אבל אשה בעלת חוב מלוקח לא. להכי צריכי כולהו. תוספות:
מי שהיה נשוי לשתי נשים ומכר וכו': ירושלמי ר"פ הכותב. והסוגיא שיש פה בגמרא אמתני' הביאה הרי"ף ז"ל בפ' יש נוחלין דף רכ"ו. וביד שם פי"ז סי' י"א י"ב ובהלכות ערכין פ"ז סי' ט"ו ובספי"ט דהלכות מלוה ולוה. ובטור א"ה סי' צ' ק' ובח"מ סי' קי"ח:
וכתבה הראשונה ללוקח: פי' ללוקח שני דלא מציא למימר נחת רות עשיתי לבעלי אבל במתני' דבפ' הניזקין גבי לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחי בטל דהוי לוקח אחד יכלה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ולשון הרמב"ם שם בהלכות אישות פי"ז וחזר הבעל ימכר לאיש אחר בין אותה שדה בין שדה אחרת וקנו מידה וכו' אינה יכולה לומר נחת רוח וכו'. ועיין ברב אלפס פ' חזקת דף קפ"ו שכתב שם דשמעי' מסוגיין דהכא דבין נכסי דידה דאינון נכסי צאן ברזל ובין נכסי דבעל דאית לה בהון שעבוד כתובה בלחוד אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה פי' שהתנה עמה שלא תטרוף מאותן נכסים שלקח מקחו בטל ויכולה לגבות מהם דבכולהו מציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי וכן הלכתא:
וכן בעל חוב וכו': ומצאתי מוגה וכן בעלי חוב וכן אשה ובעל חוב:
יכין
דין ודברים אין לי עמך: וקנו מידה. ואי"ל עכ"פ תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, דמדקדם בעלי ומכר לא רציתי להקניטו. י"ל דמיירי שמכר הבעל שדה זאת לאיש אחר ולא כתבה לו, לשני וכתבה לו, דאי ס"ד שדעתה היה לעשות נ"ר לבעל, כבר היתה עושה נחת רוח לו במכירה ראשונה:
וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה: ר"ל סביב, שחוזרת שנייה ומוציאה מלוקח וכו':
עד שיעשו פשרה: [פערגלייך]:
וכן בעל חוב: שכשהיה להלוה ב' שדות ששוין כדי החוב, ומכרן לב' בני אדם, וכתב המלוה ללוקח ב' דו"ד אין וכו', מלוה טורף מלוקח א', והוא מלוקח ב', והמלוה חוזר וגובה גם זו ממנו, ולוקח ב' ממלוה, וחוזרין חלילה עד וכו':
וכן אשה בעלת חוב: שיש לה כתובה על בעלה, ומכר ב' שדות ששוין יחד כדי כתובתה, וכתבה לשני דו"ד אין וכו', האשה מוציאה מלוקח ראשון, וראשון משני, ואשה מראשון, ושני מאשה, וחוזר חלילה עד וכו', וקמ"ל דאף באשה שלא הלותה מעות בעין אפ"ה יש לה כח לטריפת חלילה כשאר בע"ח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת