תפארת ישראל על כתובות י

משנה כתובות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על כתובות · י · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הראשונה קודמת לשניה:    בגביית כתובתה:

קודמים ליורשי שניה:    בגביית כתובת אמן, כשמתו נשיו אחריו אחר שנשבעו, דבלא נשבעו אין אדם מוריש מעות שאינו גובה רק בשבועה, והיו חולקין בשוה [והא דלא כלל להו, ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה ויורשיה, כדכלל להו בסיפא. נ"ל משום דברישא לא הזכיר תנא מתי מתו הנשים, להכי נקט פרטי פרטי דדוקא בקדמה ראשונה לשנייה בגבייתה דהיינו כשחיו הן כשמת, אז קודמין יורשי ראשונה ליורשי שנייה. אבל בלא קדמה ראשונה גופה לשנייה בזכות גביתה תחילה. דהיינו שמתו שניהן בחייו, אז אין יורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה, דאינון ירתון תנן, ואין דין קדימה ביורשים. משא"כ בסיפא, דמוכח מנה דשניה קיימת כשמת הוא, מצי למכלל לשנייה ויורשיה כי הדדי. או נ"ל דמדלא הזכיר תנא כלל מהשבועה שצריכה לישבע, ש"מ דמיירי שמחל להן הבעל שבועה שחייבת ליורשין [כפ"ט מ"ה], ואף שעכ"פ צריכה ראשונה לשבע לשנייה, רגילה שנייה למחול השבועה להראשונה כדי שלא תאמר לה ראשונה השבע את. ואקח אני המותר בלי שבועה, להכי לפעמים ניחא לה לשניה להפסיד קצת מכתובתה וליטול בלי שבועה, משתשבע ותטול הכל. ולפיכך לא מצי תנא למכלל ברישא ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה, דסד"א דיורשי ראשונה קודמין לשנייה בכל גווני אף שלא נשבעה אמן, ועל כרחך שמחלה שנייה לבני ראשונה השבועה שנתחייבה אמן, והא ליתא דאטו בשופטני עסקינן שתמחול השבועה, הרי ע"י שנתחייבה ראשונה שבועה יפסידו יורשיה הכל, דאין אדם מוריש וכו' כלעיל א', ועי"ז תגבה היא בלא שבועה, דנגד יורשים הרי כבר פטרה בעלה. והיה צריך התנא להאריך דמיירי במחלה שנייה לראשונה בעודה בחיים, להכי ניחא ליה לתנא טפי למנקט בקיצור, נשי לחודא, ויורשים לחודא. משא"כ בסיפא, בני ראשונה רק יורשין הן, דאינן ירתון תנן, ואפילו לא נשבעה שנייה אינן יכולין בני ראשונה לומר לה השבע לנו דכבר פטרה בעלה מהן]:

שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה:    דשנייה בעלת חוב, וראשונים בכתובת בנין דכרין שלהן, רק יורשים הן, לפיכך חוב קודם לירושה. ודוקא בנשבעה שנייה קודם שמתה, דאם לא כן, גובין בני ראשונה כתובת אמן, ובני שנייה הפסידו כסי' ב':

משנה ב

ויתומים מבקשים כתובת אמן:    מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח"כ יחלקו מותר הירושה בשוה:

ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה:    ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א"צ מותר דינר, מדמתקיים בל"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי"א]:

היה שם מותר דינר:    אבל פחות לא:

אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר:    לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין:

משנה ג

היו שם נכסים בראוי:    שראויין לבא להם, כעיסקא והלואה או ירושה מאבי אביהן שמת קודם חלוקה:

אינן כבמוחזק:    כאלו מוחזקים בידן:

אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות:    דהיינו מטלטלין:

עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות:    דהיינו מקרקע:

יותר על שתי הכתובות דינר:    וקיי"ל כר"ש. מיהו האידנא כתובה וכל תנאיה נגבית ממטלטלין. וי"א דגם השתא עכ"פ כתובת בנין דכרין נגבת רק ממקרקע. אבל המותר דינר סגי במטלטלין [קי"א]:

משנה ד

ואין שם אלא מנה חולקות בשוה:    דבשעבוד מנה כולן שוין, ומיירי בנכתבו כולן ביום א' דאל"כ הקודמת בזמן קודמת בגבייה, או מיירי בתפסו מטלטלין מחיים דבעל דאין דין קדימה במטלטלין, אבל בלא תפסו, אין כתובה נגבית ממטלטלין לדינא דמשנה [כפ"ח מ"ז]:

היו שם מאתים:    דבמנה שני אין לבעלת מנה שום שעבוד:

של מנה נוטלת חמשים:    ממנה קמא. ואף על גב דרק שלישית המנה היתה ראויה לטול. י"ל דמיירי בכתבה בעלת ר' [או בעלת ש'] לבעלת ק' דין ודברים אין לי עמך במנה. ולא יתמעט חלקך במנה בשבילי, וקנו מידה על זה, הלכך בעלת ק' ובעלת ש' חולקות מנה קמא. והא דנקט תנא כה"ג. היינו כדי לאשמעינן דאע"פ שכתבה דו"ד אין לי וכו', אפ"ה נ' שתגבה בעלת ש' ממנה קמא, מחוייבת שוב לחלוק עם בעלת ר', כסי' ט"ז:

שלשה שלשה של זהב:    דינר זהב הוא כ"ה דינרי כסף נמצא שג' הן ע"ה דינרי כסף, דהיינו החצי מק"ן דינרין הנשארים:

היו שם שלש מאות:    דאז מנה קמא משועבד לכולן, ושנייה לבעלת ר' וש', ושלישית לבעלת ש' לבד:

ושל מאתים מנה:    הכא מיירי בכתבה בעלת ש' לבעלת ק' ור', דו"ד אין לי עמכם במנה, להכי ק' קמא חולקין בעלת ק' ור'. ומנה ב' חולקין בעלת ר' וש', ומנה ג' תטול בעלת ש' לבד, נמצא לבעלת ק' יגיע נ', ולבעלת ר' ק', ולבעלת ש' ק"ן:

ושל שלש מאות ששה של זהב:    איידי דרישא נקט נמי הכא דנרי זהב. מיהו אנן קיי"ל דיד כולן שוה בכל העזבון, וגובות בשוה עד כדי כתובתן [צ"ו י"ח]:

וכן שלשה שהטילו לכיס:    זה ק' וזה ר' וזה ש' להסתחר בהן:

כך הן חולקין:    דבהפסידו או הרוויחו חולקין לפי מעותיהן. ואנן קיי"ל, דבלא התנו חולקין בשוה הרווח או ההפסד, רק אם מעותיהן עדיין בעין ונשתנה המטבע בעלייה או ירידה אז חולקין הרווח או ההפסד לפי מעותיהן [(שו"ע חו"מ קעו, ה)]:

משנה ה

הראשונה:    שזמנה ראשון:

קודמת לשניה:    שזמנה מאוחר:

הראשונה נשבעת לשניה:    דע"י שתגבה ראשונה תפסיד שנייה שלא גבתה עדיין, וי"א דוקא בטוענת השבע לי:

אף היא לא תפרע אלא בשבועה:    פלוגתייהו בנודע ששדה א' משדותיו גזול מאחר ואין ידוע איזהו דלת"ק בע"ח מאוחר שקדם וגבה לא מהני, להכי גם בכה"ג א"צ רביעית לשבע, דאף אם יטרפו שדה שגבו הראשונות, תחזיר לה הרביעית מה שגבתה, ולבן ננס בע"ח מאוחר שקדם וגבה, קנה לה, להכי צריכה גם היא שבועה, דהרי לא יטרפו הראשונות ממנה, ויפסדו ע"י שכבר גבתה הרביעית. והא דנקט פלוגתייהו בד' נשים. הרי גם בב' נשים הוה מצי מנקט פלוגתייהו היינו מדבעי לאשמועינן דשבועה שנשבעה ראשונה לשנייה עלתה גם נגד שלישית, וא"צ לשבע שוב גם נגדה, ולא מבעייא בשלוקחת השלישית מה שנשאר מהעזבון בלי שבועה, וכגון שהיא אחרונה, אלא אפילו צריכה גם היא לשבע נגד הרביעית, אפ"ה לא מצית שלישית לומר כמו שאני צריכה לשבע לרביעית, תשבע לי ג"כ הראשונה, אפ"ה נפטרה הראשונה בהשבועה שנשבעה להשנייה, דשבועה לאחד שבועה לק' [תוס'] ועי' עוד תוס' לזה ממ"ש בס"ד [יבמות פ"ד סי' מ"ז]. ואנן קיי"ל דכל הנפרע מיתומים צריך לשבע, ולפיכך כולן נשבעין בכל גונא [(שו"ע אה"ע, צו)]:

ואין שם אלא מנה חולקות בשוה:    נ"ל דקמ"ל אף דא' קודמת לחברתה באותה שעה:

משנה ו

דין ודברים אין לי עמך:    וקנו מידה. ואי"ל עכ"פ תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, דמדקדם בעלי ומכר לא רציתי להקניטו. י"ל דמיירי שמכר הבעל שדה זאת לאיש אחר ולא כתבה לו, לשני וכתבה לו, דאי ס"ד שדעתה היה לעשות נ"ר לבעל, כבר היתה עושה נחת רוח לו במכירה ראשונה:

וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה:    ר"ל סביב, שחוזרת שנייה ומוציאה מלוקח וכו':

עד שיעשו פשרה:    [פערגלייך]:

וכן בעל חוב:    שכשהיה להלוה ב' שדות ששוין כדי החוב, ומכרן לב' בני אדם, וכתב המלוה ללוקח ב' דו"ד אין וכו', מלוה טורף מלוקח א', והוא מלוקח ב', והמלוה חוזר וגובה גם זו ממנו, ולוקח ב' ממלוה, וחוזרין חלילה עד וכו':

וכן אשה בעלת חוב:    שיש לה כתובה על בעלה, ומכר ב' שדות ששוין יחד כדי כתובתה, וכתבה לשני דו"ד אין וכו', האשה מוציאה מלוקח ראשון, וראשון משני, ואשה מראשון, ושני מאשה, וחוזר חלילה עד וכו', וקמ"ל דאף באשה שלא הלותה מעות בעין אפ"ה יש לה כח לטריפת חלילה כשאר בע"ח: