משנה כתובות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ה · משנה ד | >>
המקדיש מעשי ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת.
המותר, רבי מאיר אומר, הקדש.
רבי יוחנן הסנדלר אומר, חולין.
הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂי יְדֵי אִשְׁתּוֹ,
- הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת.
- הַמּוֹתָר,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ;
- רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חֻלִּין:
המקדיש - מעשה ידי אשתו,
- הרי זו עושה - ואוכלת.
- והמותר? -
- רבי מאיר אומר: הקדש.
- ורבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין.
מעיקרינו, שתיקנו מזונות תחת מעשה ידיה, ולכך עושה ואוכלת לדברי הכל.
ומן העיקר שסומכין עליו אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, ולכך הלכה כרבי יוחנן הסנדלר:
הרי זו עושה ואוכלת - שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל:
המותר - הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, י ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:
ר' מאיר אומר הקדש - דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ואין כן הלכה, אלא הלכה כר' יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
המקדיש מעשה ידי אשתו. עיין בפירוש הר"ב במשנה ד' פרק בתרא דנדרים ומ"ש שם בס"ד:
הרי זו עושה ואוכלת. כתב הר"ב שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה וכן לשון הרמב"ם בפירושו. וקשה דאם מעשה ידיה שלו היא עיקר התקנה למה תהא עושה ואוכלת לר"מ דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. וכי תימא דהכא באינו מעלה לה מזונות מאי למימרא. וסיפא נמי במותר למה קדיש לר' מאיר. ובגמרא איכא דבאינה ניזונת ומשום סיפא איצטריך דסיפא מיירי בלאחר מיתה כמו שאפרש בס"ד אבל דחייה הוא דדחי לה דלהלכה קים לן דעיקר תקנה מזונות היא וכמ"ש בפ' דלעיל משנה ד' וכפשטא דמתניתין בסוף פ"ק דגיטין וכך פסק הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות [ועיין מ"ש במשנה ז'] ומיתוקמה למתניתין ברוצה לזונה ואפילו הכי יכולה היא שתאמר איני ניזונית ואיני עושה דכיון דעיקר תקנתם לטובתה ומשום דידה הוי כי אמרה לא ניחא לי לטובתך שומעין לה והיה להם להרמב"ם והר"ב לפרש שתקנו מעשה ידיה תחת מזונות:
המותר. פירש הר"ב מה שהיא עושה מותר על מעשה ידיה והמותר קנוי לו במעה כסף שתקנו לו חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה לבד המזונות כדתנן במתניתין דלקמן ולמאי דקיימא לן דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ה"נ יכולה היא שתאמר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר וכן כתב הר"ן בשם השאלתות וכתב דדבר ברור הוא שאם במעשה ידיה דשכיח יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה כ"ש במותר דלא שכיח ע"כ כ"כ הטור ס"ס פ' בשם הרמ"ה אף על פי שהר"ר יונה חולק שם. והא דסבר ר' מאיר דקדיש מוקמי רב ושמואל דהיינו לאחר מיתה כשיירשנה ואפילו באינו מעלה לה מעה כסף שכנגדו. וכתב הר"ן וכי תימא אמאי נקט תנא פלוגתייהו במותר ולא נקטה במעשה ידיה עצמן בשאינו מעלה לה מזונות איכא למימר*) [דתנא] הכי קאמר דמחיים דידה לא מצי מקדיש מעשה ידיה אע"ג דשכיח ואע"פ שהוא רוצה להעלות לה מזונות כל שהיא אינה רוצה לפי שיכולה היא שתאמר איני ניזונית ואיני עושה אבל לאחר מיתה אפילו מותר אע"ג דלא עביד דאתי ואף על פי שאינו מעלה לה מה שהוא כנגדה. קדיש. דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכ"ש מזונות עצמן ע"כ. ומ"ש הר"ב ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן וכ"כ רש"י לאו למימרא דאילו הקדיש מעשה ידיה עצמן לא שייכא ביה דינא דשייכא במותר. דהא כ"ש הוא כמ"ש הר"ן אלא ה"נ קאמרי הקדיש מותר כלומר אפילו הקדיש מותר ולא מעשה ידיה עצמן דאילו הקדיש מעשה ידיה עצמן כ"ש הוא דלר' מאיר קדיש לאחר מיתה:
רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. פירש הר"ב שכן הלכה. ועיין במשנה ד' פרק בתרא דנדרים ומ"ש שם:
(י) (על הברטנורא) והמותר קנוי לו במעה כסף שתקנו לו חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה לבד המזונות. ולמאי דקיימא לן דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה, הוא הדין וכל שכן שיכולה לומר איני נוטלת המעה ואיני נותנת מותר כו'. והא דקדיש, מוקי רב ושמואל דהיינו לאחר מיתה כשיירשנה. ואפילו אינו מעלה לה מעה. ונקט מותר דאף על גב דלא שכיח דמקדיש דבר שלא בא לעולם וכל שכן מעשה ידיה עצמן. הר"ן. ומה שכתב הר"ב ולא הקדיש כו', רוצה לומר אפילו לא הקדיש כו', דאילו הקדיש כל שכן הוא דקדיש לאחר מיתה:
המקדיש מעשה ידי אשתו: פ' ואלו בדרים דף פ"ה וגם בירושלמי שם באותו פרק: ונראה דאגב דתני לעיל פלוגתא דר"ט ור' עקי' אי נותן לה הכל חולין או מחצה חולין ומחצה תרומה תני השתא נמי פלוגתא דר"מ ור' יוחנן הסנדלר דמקדיש מותר מעשי ידי אשתו אי הוי חולין או הקדש. ובתר הכי תני בסמוך ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה וכו' כלומר אע"פ שהקדיש מותר מעשי ידי אשתו לר' מאיר הוי קדש מודה ר"מ דלא חל הקדש אכולהו מלאכות נמי דנימא שיתחייב לשלם לקדש כשיעור מה שהיה צריך לשכור משרתת לעשות לו מלאכות הללו ובסמוך אכתוב עוד בס"ד: וביד פ' ששי דהלכות ערכין סי' כ"ח ובטו' א"ה סי' פ"א:
הרי זה עושה ואוכלת: כלמ' ואין מעשי ידיה קדוש על פיו:
המותר וכו': כתב הר"ן ז"ל בשם השאלתות [עי' תוי"ט] ורב ושמואל דקיימא לן כותייהו מוקמי לה למתני' ברוצה להעלות לה מזונות ואינו רוצה להעלות לה מעה כסף שהקני לה חכמים שיתן לה בכל שבת ושבת מעה כסף לצרכה לבד המזונות וקסברי רב ושמואל דתקנו חכמים מזונות תחת מעשי ידיה ומעה כסף תחת מה שהיא עושה יותר על הראוי שפסקו חכמים שהוא חמש סלעים וכו' ומש"ה תנינן שאם הקדיש את מותר מעשי ידיה. ר"מ אומר הקדש לאחר מיתה דכשתמות היא ויירשנה חיילא דקסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אבל מחיים לא חייל כיון שאינו מעלה לה מעה כסף שהוא תחת מותר ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכי תימא כו' [עי' בתוי"ט] ונלע"ד דבזה הפירוש מדוקדק הא דקתני ברישא דמתני' ה"ז עושה ואוכלת ולא קתני המקדיש מעשי ידי אשתו אינו מוקדש:
יכין
ואוכלת: ר"ל יכולה לומר הריני עושה ואוכלת ולא תזונני, דעיקר תקנה היה שיזונה הבעל, ומעשה ידיה הוא תשלומין, להכי מצית למימר כן:
המותר: ר"ל אם הקדיש רק מה שתדחק עצמה לעשות מותר על הראוי לה, שגם המותר תקנו לו חכמים, בעד מעה כסף שיתן לה בכל שבוע:
רבי מאיר אומר הקדש: אף דגם במותר יכולה אשה שתאמר איני רוצה מעה שלך ויהיה המותר שלי. הכא מיירי שלא אמרה, ולאחר מיתתה כשירשנה, ואפילו לא העלה לה המעה, וה"ה במעשה ידיה עצמן, רק רישא רבותא קמ"ל דבחייה אפילו מעשה ידיה עצמן דשכיח, ואפילו רוצה לזונה, אפ"ה אם אינה רוצה לא קדיש, וסיפא רבותא קמ"ל, דלאחר מיתתה אפילו מותר דלא שכיח, ואפילו לא נתן לה המעה שכנגד המותר, אפ"ה קדיש:
רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין: דס"ל אין אדם מקדיש דבר שלבל"ע, וכן הלכה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת