משנה כתובות ה רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) אף על פי שאמרו -

בתולה - גובה מאתיים,
ואלמנה - מנה,
אם רצה להוסיף,
אפילו מאה מנה - יוסיף.
נתאלמנו, או נתגרשו,
בין מן האירוסין - בין מן הנישואין,
גובה - את הכל.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מן הנישואין - גובה את הכל,
מן האירוסין -
בתולה - גובה מאתיים,
ואלמנה - מנה,
שלא כתב לה - אלא על מנת שהוא כונסה.
רבי יהודה אומר: אם רצה,
כותב לבתולה - שטר של מאתיים,
והיא כותבת לו - שנתקבלתי ממך מנה,
ולאלמנה - מנה,
והיא כותבת לו - שנתקבלתי ממך חמישים זוז.
רבי מאיר אומר:
כל הפוחת לבתולה ממאתיים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.


(ב) נותנים לבתולה - שנים עשר חודש,

משיתבע לה הבעל - לפרנס את עצמה.
כשם שנותנין לאישה -
כך נותנין לאיש - לפרנס את עצמו.
ולאלמנה - שלשים יום.
הגיע זמנם -
ולא נשאו, או שמתו בעליהן - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.
רבי טרפון אומר:
נותנים לה הכל - תרומה.
רבי עקיבה אומר:
מחצה חולין - ומחצה תרומה.


(ג) היבם - אינו מאכיל בתרומה.

עשת שישה חודשים - בפני הבעל,
ושישה חודשים - בפני היבם,
אפילו כולם - בפני הבעל,
חסר יום אחד - בפני היבם,
אינה אוכלת בתרומה.
זו משנה הראשונה,
ובית דין של אחריהם אמרו -
אין האישה אוכלת בתרומה - עד שתיכנס לחופה.


(ד) המקדיש - מעשה ידי אשתו,

הרי זו עושה - ואוכלת.
והמותר? -
רבי מאיר אומר: הקדש.
ורבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין.


(ה) [ד] *הערה 1: אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה -

טוחנת, ואופה,
ומכבסת, ומבשלת,
ומניקה - את בנה,
ומצעת - את המיטה,
ועושה בצמר.
הכניסה לו -
שפחה אחת - לא טוחנת, ולא אופה, ולא מכבסת.
שתים - אינה מבשלת, ואינה מניקה את בנה.
שלש - אינה מצעת את המיטה, ואינה עושה בצמר.
ארבע - יושבת בקתדרה.
רבי אליעזר אומר:
אפילו הכניסה לו מאה שפחה -
כופה לעשות בצמר - שהבטלה מביאה לידי זימה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה,
יוציא, ויתן כתובה - שהבטלה מביאה לידי שיעמום.


(ו) [ה] המדיר את אשתו - מתשמיש המיטה,

בית שמאי אומרין: שתי שבתות.
בית הלל אומרין: שבת אחת.
התלמידים, יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות - שלשים יום,
והפועלים - שבת אחת.
עונה (ראה שמות כא י) האמורה בתורה -
הטיילים - בכל יום,
הפועלים - שתים בשבת,
החמרים - אחת בשבת,
הגמלים - אחת לשלשים יום,
הספנים - אחת לשישה חודשים,
דברי רבי אליעזר.


(ז) [ו] המורדת על בעלה -

פוחתין לה מכתובתה - שבעה דינרין בשבת.
רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקים.
עד אימתי הוא פוחת?
עד כנגד כתובתה.
רבי יוסי אומר:
לעולם - הוא פוסק והולך,
שמא תיפול לה ירושה ממקום אחר - ויחזור ויגבה ממנה.
וכן המורד על אשתו -
מוסיפין לה על כתובתה - שלשה דינרין בשבת.
רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקים.


(ח) [ז] המשרה את אשתו, על ידי שליש -

לא יפחות לה - מקביים חיטים,
או מארבעת קבים שעורים.
אמר רבי יוסי:
לא פסק שעורים - אלא רבי ישמעאל, שהיה סמוך לאדום.
נותן לה - חצי קב קטנית, וחצי לוג שמן,
וקב גרוגרות, או מנה דבלה.
אם אין לו - פוסק לעומתם פירות ממקום אחר.
נותן לה - מיטה, ומפץ.
אם אין לו מפץ - מחצלת.
נותן לה -
כפח - לראשה,
וחגור - למותניה,
ומנעל - ממועד למועד,
וכלים של חמישים זוז - משנה לשנה.
ואינו נותן לה -
לא חדשים - בימות החמה,
ולא שחקים - בימות הגשמים.
אלא נותן לה -
כלים של חמישים זוז - בימות הגשמים,
והיא מתכסה בבליותיהם - בימות החמה,
והשחקים - שלה.


(ט) [ח] ונותן לה - מעה כסף לצרכיה,

והיא אוכלת עימו - מלילי שבת ללילי שבת.
ואם אין - נותן לה מעה כסף לצרכיה.
מעשה ידיה - שלה.
ומה היא עושה לו?
משקל חמש סלעים שתי - ביהודה,
שהן עשר סלעים - בגליל.
או משקל עשר סלעים ערב - ביהודה,
שהן עשרים סלעים - בגליל.
אם היתה מניקה -
פוחתין לה - ממעשה ידיה,
ומוסיפין לה - על מזונותיה.
במה דברים אמורים? - בעני שבישראל,
אבל במכובד - הכל לפי כבודו.

הערות עריכה

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה כתובות ה