משנה כתובות ה ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

היבם אינו מאכיל בתרומה.

עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל, חסר יום אחד בפני היבם, או כולן בפני היבם, חסר יום אחד בפני הבעל, אינה אוכלת בתרומה.

זו משנה ראשונה.

בית דין של אחריהן אמרו, אין האשה אוכלת בתרומה, עד שתיכנס ט לחופה.

משנה מנוקדת

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה.

עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם,
וַאֲפִלּוּ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם,
אוֹ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל,
אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה.

בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ:
אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה:

נוסח הרמב"ם

היבם אינו מאכיל בתרומה עשת שישה חודשים בפני הבעל ושישה חודשים בפני היבם אפילו כלם בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם אינה אוכלת בתרומה זו משנה הראשונה ובית דין של אחריהם אמרו אין האישה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה

פירוש הרמב"ם

היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ששה חדשים בפני הבעל כו': מעקרינו שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה ולכך עושה ואוכלת לדברי הכל. א] ומן העיקר שסומכין עליו אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ולכך הלכה כר' יוחנן הסנדלר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היבם אינו מאכיל בתרומה - בעודה שומרת יבם, דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין אחיו הוא:

עשתה ששה חדשים בפני הבעל - מהנך י"ב חודש הקבועים לה משתבעה הבעל:

או אפילו כולן בפני הבעל ואחד בפני היבם - אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו. והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת ח, דקנין כספו פקע, אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו:

או כולן בפני היבם - ואצ"ל אם היו כולן בפני היבם:

זו משנה ראשונה - דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:

אין האשה אוכלת - דחיישינן שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע שהיה מקחו מקח טעות. ולמשנה ראשונה שמא ימצא בה מום לא חיישינן, וליכא למיחש נמי שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה דהא מייחד לה דוכתא, הילכך שרי לה לאכול בתרומה משהגיע זמן:

פירוש תוספות יום טוב

היבם אינו מאכיל כו'. פי' הר"ב בעודה שומרת יבם וכן לשון רש"י והעתקתי כל לשונו במ"ד פרק ז' דיבמות:

או אפילו כולן בפני הבעל וא' בפני היבם. כתב הר"ב וה"ה נמי אם נתחייב בחייו כו'. כך כתב רש"י. והקשה עליו ר"ת ז"ל דא"כ אפילו אכלה כמה [שנים] בפני הבעל אינה אוכלת בפני היבם. והיכי קתני חסר יום אחד בפני היבם. ועוד דלישנא דהיבם אינו מאכיל דייק דה"ק היבם אינו מאכיל להיכא דמעיקרא לא אכלה דאם איתא דכי אכלה נמי מעיקרא לא אכלה כשהיא שומרת יבם לא הוה ליה למתני היבם אינו מאכיל אלא היבמה אינו אוכלת. ותו קשיא דאמרינן בגמרא [וכתבו הר"ב לעיל] קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו הוא. ואם איתא דמשום אחיו לא אכלה כלל אלא בחייו הוה ליה למימר והא לאו קנין כספו הוא. לפיכך פירש ר"ת דדוקא כשלא אכלה בפני הבעל הוא דלא אכלה בפני היבם דהיבם אינו מאכיל אבל אכלה בפני הבעל אוכלת נמי בפני היבם. וטעמא דמלתא דיבם אינו חייב במזונותיה אלא אם כן עמד בדין וברח הלכך איכא משום שמא תשקה לאחיה ולאחותיה כדאמרינן בגמרא דלא מייחד לה דוכתא ומשום סימפון בטענת מומין נמי איכא דכיון דלא מחייב לזונה לא בדיק לה אבל בששהתה שנים עשר חדש בפני הבעל כיון שנתחייב לזונה מייחד לה מקום וכי מיית נמי דוכתא קביעא לה וליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותיה דליתנהו גבה ומשום סמפון נמי ליכא דהא בדקה בעל. ודאמרינן בגמרא מ"ט קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו הוא אסמכתא בעלמא הוא ודאמרינן אלא דאחיו הוא ה"פ קנין כספו אמר רחמנא שאוכלת בתרומה ורבנן הוא דתקון משנים עשר חדש ולהלן דאוכלת והאי קנין דאחיו הוא ולא תקון רבנן שתאכל מחמת היבם אלא עד שתיבעל אם לא שכבר אכלה בחיי הבעל. והא דבת כהן לישראל ממעטינן ביבמות בגמרא מושבה [כדפירש הר"ב בפרק ז' דיבמות משנה ד'] ותיפוק לי דקנייה הכי נמי קאמרינן ושבה כתיב לאפוקי שזקוקה כו' שהרי היא חשובה כאילו קנוייה לו. וכל זה למשנה ראשונה אבל לב"ד של אחריהן שאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ה"ה שאין היבמה אוכלת עם היבם עד שתיבעל ואפילו אכלה בחיי הראשון וטעמא דלא לחלפו בארוסה ששתיהן זמן כניסתן לאלתר והכי איתא בהדיא בתוספתא זו משנה ראשונה בית דין של רבותינו חזרו כו' ולא היבמה כו' וזו ראיה לפירוש ר"ת דמדקתני דב"ד של רבותינו חזרו כו' מכלל דלמשנה ראשונה אוכלת בעודה שומרת יבם קודם שתבעל. תוספות:

עד שתכנס לחופה. שמתייחד עמה ויפרישנה לו. כך כתב הרמב"ם. והקשה עליו הר"ן בריש כתובות מהברייתא שכתבתי שם במשנה ד' דפירשה נכנסה לחופה אפילו לא נסתרה אלמא חופה לאו היינו יחוד אלא חופה היינו כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נישואין וילפינן לה מדכתיב (במדבר ל') ואם בית אישה נדרה דמשמע כל זמן שהיא בבית אישה הרי היא ברשותו. ועיין בטור א"ה וב"י סימן ס"א וס"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) כן כתב רש"י. והקשה רבינו תם, דאם כן אפילו אכלה כמה שנים בפני הבעל אינה אוכלת בפני היבם, והיכי קתני חסר יום אחד בפני היבם. ועוד, דהוה ליה למתני היבמה אינה אוכלת כו'. לפיכך פירש רבינו תם דדוקא כשלא אכלה בפני הבעל הוא דלא אכלה בפני היבם, דהיבם אינו מאכיל, אבל אכלה בפני הבעל אוכלת נמי בפני היבם. וטעמא עיין בתוספות ובתי"ט:

(ט) (על המשנה) שתכנס. שמתיחד עמה ויפרישנה לו. הר"מ. והר"נ פירש, דחופה לאו היינו יחוד אלא כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נישואין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היבם וכו':    פ' נערה המאורסה (נדרים דף ע"ג:)

ואפי' כולם וכו':    תוס' פ' אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ז:)

או כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם:    מה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' רש"י ז"ל ועיין בתוי"ט מה שהקשה עליו ר"ת ועוד מדתנן בפירקין בסדר משנה ירושלמית הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משמע כשמתו בעליהם שהיבם מאכילן בלא ביאה דומיא דהגעת זמן דמיירי בלא נישאו דאי אחר ביאה פשיטא דאשתו גמורה היא ועיין עוד בתוי"ט מה שתירץ ר"ת על זה. ועיין בפי' רש"י ז"ל בנדרים פ' נערה דף ע"ג דמשמע שחזר בו שם. ובגמ' פריך השתא בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא פי' רש"י ז"ל השתא בפני הבעל חוץ מיום אחד אמרת לא אכלה כולן בפני היבם דעל ידו אין לה לאכול דלאו קניינו היא לא כ"ש ע"כ. ומשני זו ואין צריך לומר זו קתני וכתבו תוס' ז"ל ה"ג זו אף זו קתני ל"מ ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם דלא אכלה אלא אפי' כולם בפני הבעל חוץ מיום אחד לא אכלה וכן מוכיח בירושלמי דמפ' כולה מתני' בזו אף זו עכ"ל ז"ל ונראה שחולקים ג"כ בפי' הקושיא נגד רש"י ז"ל וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד בשם רש"ל ז"ל שם שהם ז"ל לא היו גורסין במתני' בבא דכולן בפני היבם וא"כ הקושיא כאן לדעתם ז"ל היא כך דמכיון דתנא בסיפא כולם בפני הבעל אינה אוכלת כ"ש ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם דאינה אוכלת ומשני לא זו אף זו קתני ודרך התנא הוא כן בכמה דוכתי:

זו משנה ראשונה:    תוס' פ"ק דקדושין דף י"א:

אין האשה אוכלת בתרומה וכו':    וה"ה שאין היבמה אוכלת עם היבם עד שתבעל ואפי' אכלה בחיי ראשון והכי איתא בהדיא בתוספתא זו משנה ראשונה ב"ד של רבותינו חזרו ואמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולא היבמה עד שתבעל וזו ראיה לפי' ר"ת ז"ל דמדקתני דב"ד של רבותינו חזרו ואמרו ולא היבמה עד שתבעל מכלל דלמשנה ראשונה אוכלת בעודה שומרת יבם קודם שתבעל וזה שלא כדברי רש"י ז"ל הר"ן ז"ל. וראיתי שכתב ר"ש לוריא ז"ל וקשה מה יעשה ר"ת ז"ל בסיפא כולם בפני יבם חסר יום אחד דליכא למידק הא כולם בפני היבם אוכלת דהא קתני רישא היבם אינו מאכיל והשתא כ"ש הוא בעיני דהא כולן בפני הבעל חוץ מיום א' איכא לדחוק ולפרש כפי' רש"י ז"ל הא כולן בפני הבעל הויא מיהא אוכלת בפני הבעל ואפ"ה לא ס"ל לר"ת ז"ל לדחוק הכי ודייק מינה כ"ש גבי יבם וצ"ל דלא גריס הך בבא אחרונה וכן בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכל ספרים המדוייקים ראיתי שאינו: [הגהה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה לכולה בבא זו או כולם בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל]. ומש"ה פירשו התוס' לקמן דגרסי' זו אף זו קתני ואף שבירושלמי שלפנינו כתוב האי בבא דכולן בפני היבם על כרחך בירושלמי שלהם לא היה כתוב כך שהרי התוספות ז"ל כתבו בשם הירושלמי לא זו ששה חדשים בפני הבעל וכו' אלא אפי' כולם בפני הבעל חסר יום א' ובירוש' שלפנינו כתוב אלא אפי' כולן בפני היבם חסר יום אחד אלא בעל כרחך טעות סופר הוא כך נ"ל עכ"ל ז"ל ונלע"ד דבמחילה מכבוד תורתו דלא דק שפיר דהן אמת דבגמ' ירושלמית בפסקא דעשתה ששה חדשים קאמ' הכי ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפי' כולם בפני היבם חסר יום א' אינה אוכלת בתרומה אבל במשנה אין שם בבא דאו כולן בפני היבם חסר יום אחד וא"כ מוכרח דמלת היבם דקאמר בירוש' אלא אפילו כולם בפני היבם צ"ל אלא אפי' כולם בפני הבעל ומ"מ חסרון לשון יש בירוש' ג"כ לפי מה שכתבו תוס' ז"ל דהירוש' מפ' כולה מתני' בזו אף זו ולולי דמסתפינא מגאוני תקיפי איתני עולם רבותינו בעלי התוס' ז"ל ה"א דהאי לא סוף דקאמ' בירוש' הכא לאו זו אף זו קאמ' דקאי אבבי דקתני במתני' רק הוא פי' על המשנה ואפי' בבא דאו כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם לא הוו גרסי ולזה בא הירוש' לפ' לא סוף דבר ששה חדשים בפני היבם אלא אפי' כולם בפני הבעל וכו' וללמדנו חדוש א' שלא נזכר במשנה כלל בא הירושלמי כדרכו בכמה דוכתי דנקיט האי לישנא דלא סוף לאשמועי' רבותא שלא נזכר במשנה: עוד גרסי' בירוש' מתני' לא כמשנה ראשונה ולא כמשנה האחרונה אלא כמשנה האמצעית דתניא בראשונה היו אומרי' ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דהוו דרשין וכהן כי יקנה נפש קנין כספו דלא כן מה בין קונה אשה לבין קונה שפחה חזרו לומר לאחר י"ב חדש לכשיתחייב במזונותיה ב"ד של אחריהן אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ע"כ ועד שתכנס לחופה היינו כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נשואין כך פי' הרי"ן ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

היבם אינו מאכיל בתרומה:    בעודה שומרת יבם:

חסר יום אחד:    והוא הדין בשהתה איזה זמן מהי"ב חדשים לפני הבעל ואחר כך י"ב חדשים בפני היבם אינה אוכלת, רק מדנקט רישא חסר יום א' נקט גבי יבם נמי בכה"ג:

אינה אוכלת בתרומה:    מדלא אכלה בחיי הבעל:

עד שתכנס לחופה:    שמא ימצא בה מום, משא"כ משנכנסה לחופה, כבר בדקה בקרוביו:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים