משנה יומא ו ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ו · משנה ג | >>

מסרו למי שהיה מוליכו.

הכל כשרין ח להוליכו, אלא שעשו הכהנים (גדולים) קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו.

אמר רבי יוסי: מעשה והוליכו ערסלא, וישראל היה.

מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ;
אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע,
וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא,
וְיִשְׂרָאֵל הָיָה.

מסרו - למי שהוא מוליכו.

והכל - כשרים להוליכו.
אלא, שעשו כהנים גדולים - קבע,
ולא היו מניחין את ישראל - להוליכו.
אמר רבי יוסי:
מעשה, והוליכו ערסלה - מציפורי,
וישראל היה.

באה הקבלה כי מה שאמר השם יתברך "איש"(ויקרא טז, כא), להכשיר את הזר:


אלא שעשו הכהנים קבע - להיות משלחין אותו ולא היו ב"ד של כהנים מניחין את ישראל להוליכו:

ערסלא - שם האיש:

הכל כשרים להוליכו. מהו דתימא כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן קמ"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:

הכהנים גדולים. בי"ס ל"ג גדולים. אבל הרמב"ם העתיק גדולים, בפרק ג' מהלכות עבודת י"כ:

(ח) (על המשנה) הכל כו'. מ"ד כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן, קמ"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:

מסרו למי שהוא מוליכו וכו':    עד סוף הפרק פ"ג דהלכות עיוה"כ סי' ז' ח' ובפ"ד:

הכל כשרין להוליכו:    ולא תימא כיון דכפרה כתיב ביה ליבעי כהן: ובגמ' בברייתא יליף לה שנאמר איש להכשיר את הזר עתי שיהא מזומן עתי ואפי' בשבת פי' שאם חלה השעיר מרכיבו על כתפיו עתי ואפי' בטומאה פי' שאפי' נטמא משלחו נכנס לעזרה בטומאה ומקבלו מיד המוסרו לו שבעזרה הוא מוסרו לו:

כהנים גדולים:    גרסי' וכן הוא ג"כ שם ביד: אכן ראיתי שה"ר מנחם דילונזאנו ז"ל מחקו:

ערסאלא:    מצפורי וישראל היה גרסינן אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ערשלא וישראל הי' וכתב שכן מצא בכל הספרים:

יכין

אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא:    שם איש:

בועז

פירושים נוספים