משנה יומא ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ו · משנה ח | >>
אמרו לו לכהן גדול: הגיע שעיר למדבר.
ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דרכיות היו עושין, ומניפין בסודרין, ויודעין שהגיע שעיר למדבר.
אמר רבי יהודה: והלא סימן גדול היה להם, מירושלים ועד בית חידודו כ שלושה מילין.
הולכין מיל, וחוזרין מיל, ושוהין כדי מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר.
רבי ישמעאל אומר: והלא סימן אחר היה להם, לשון של זהורית היה קשור על פתחו כא של היכל, וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר (ישעיהו א): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
משנה מנוקדת
אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
- וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר?
- דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין,
- וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם;
- מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלֹשָה מִילִין.
- הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל,
- וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם;
- לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל,
- וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר – הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
נוסח הרמב"ם
אמרו לו - לכוהן גדול:
- "הגיע שעיר למדבר".
- ומנין היו יודעין - שהגיע שעיר למדבר?
- דידביות - היו עושין,
- ומניפין - בסודרין,
- ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.
- אמר רבי יהודה:
- והלוא סימן גדול - היה להם,
- שלשת מילין - מירושלים ועד בית חורון,
- הולכים מיל, וחוזרים מיל, ושוהין כדי מיל,
- ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.
- והלוא סימן גדול - היה להם,
פירוש הרמב"ם
דידביות - הם מצבות גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין.
ורבי יהודה סובר, כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אף על פי שלא הגיע לצוק, ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון, שהוא במדבר בלבד.
ואין הלכה כרבי יהודה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הגיע שעיר למדבר - שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר, שנאמר (שם) ושלח את השעיר במדבר. ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר יח:
דורכיאות - אבנים גדולות יט וגבוהות זו על זו, ששם השומרים עומדים ומניפים בסודרין:
ועד בית חדודו - הוא ראש המדבר. וס"ל לרבי יהודה שמשהגיע השעיר שם נעשית מצותו אע"פ שלא הגיע לצוק. ואין הלכה כר' יהודה:
הולכין מיל - כדאמרינן לעיל מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה ראשונה. וכשחוזרין ושוהין אחר כך כדי הלוך מיל כבר ידעו שהגיע שעיר למדבר:
פירוש תוספות יום טוב
הגיע שעיר למדבר. כתב הר"ב שנאמר ושלח וגו' ואח"כ ואת חלב וגו' וכפירוש רש"י ולאו דוקא כמ"ש לעיל. אלא משום דלעיל תני ליה והקטירן וכו' וכן בכתוב לא נכתב אח"כ ואת חלב וגו' אלא ועשה את עולתו וגו' ואת חלב וגו' ופירש רש"י בגמרא אדאמר ויודעים שהגיע שעיר למדבר ונעשית מצותו כתב ומתחיל לקרות הפרשה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ויוצא לעזרת הנשים וקורא שם אחר שהגיע שעיר למדבר הרי שאפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע שעיר למדבר:
דרכיות. פירש הר"ב אבנים גדולות. וכ"פ הרמב"ם מצעות גדולות [ונ"ל שצ"ל מצבות גדולות[1]] ולא פירשו מאיזה לשון הוא. ורש"י כתב דרכיות בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה כו'. ונראה בעיני לגרוס דרביות בבי"ת ויהיה מלשון דרבנאי בעובדא דסבי דבי אתונא בפרק קמא דבכורות דף ח' שפירש"י אורבים ושומרים:
בית חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו והכינוי שב לשעיר וזה לגירסת הס' ובגמרא ורש"י. אבל גירסת רמב"ם שמגיע לבית חורון שהוא במדבר ע"כ. וביהושע סימן י"ו בית חורון תחתון ובית חורון עליון:
על פתחו של היכל. ותנא קמא ורבי יהודה סברי כדאיתא בברייתא דף ס"ז דבראשונה היו קושרין וכו'. ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו. ולבתר הך תקנתא מנין היו יודעין וכו' אלא דרביות היו עושין כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) הגיע כו'. אפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע למדבר. הר"מ:
(יט) (על הברטנורא) ול"נ דרביות בבי"ת ויהיה מלשון דרבנאי בבכורות דף ח' שפירש"י אורבים ושומרים:
(כ) (על המשנה) חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו. אבל גירסת הר"מ שמגיע לבית חורין שהוא במדבר (וביהושע) בית חורין תחתון:
(כא) (על המשנה) פתחו. ות"ק ור"י סברי כדאיתא בדף ס"ז דבראשונה היו קושרין כו' ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ולבתר הך תקנתא דרביות היו כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הגיע שעיר למדבר: כתוב בתוספת י"ט כתב הרב שנאמר ושלח וגו' ואח"כ ואת חלב וגו' וכ"כ רש"י ז"ל ולא דוקא כמ"ש לעיל אלא משום דלעיל תני ליה והקטירן וכו' וכן בכתוב לא נכתב אח"כ ואת חלב וגו' אלא ועשה את עולתו וגו' ואת חלב וגו' וכן פי' רש"י ז"ל בגמ' כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו ומתחיל לקרות הפרשה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ויוצא לעזרת הנשים וקורא שם אחר שיגיע שעיר למדבר הרי שאפי' הקריאה לא היתה קודם שהגיע שעיר למדבר ע"כ:
דרכיות היו עושין: פי' הרמב"ם ז"ל מצעות גדולות ע"כ וז"ל רש"י ז"ל דרכאיות בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותן הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חברו הסמוך לירושלם ע"כ ודכוותה אשכחן במכלתא הובא בילקוט בפרשת בשלח על פסוק ויוגד למלך מצרים האוקטורין שלו הגידו לו ויש אומרים דרכיות היו לו וי"א עמלק הגיד לו ע"כ. ואני מצאתי מוגה ומנוקד בשם החכם הה"ר חיים חבר ז"ל דירביות בבי"ת ובנקודת חיר"ק תחת הדלי"ת ובפת"ח תחת הבי"ת: אבל בערוך הביאו בערך דדכאות בשתי דלתין וכאף ופי' שהן מצבות גדולות בנויות בדרך מירושלם ועומדים עליהם אנשים ובידם סודרין וכשמגיע שעיר למדבר מניפין בסודרין אחד לחברו עד שרואין אנשי ירושלם הנפת הסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ואז כ"ג קורא בספר תורה ע"כ וגם בירוש' הוא בשתי דלתין וכאף ושם ביד פ"ג דרביות בדלי"ת ורי"ש ובי"ת אמנם מצאתי מוגה שם דותביאות בדלי"ת וי"ו תי"ו בי"ת יו"ד אל"ף וי"ו תי"ו:
ועד בית חדודו: בשני דלתין לשון חדוד דהיינו ההר שהוא זקוף וחדוד והויו אפשר שהוא כנוי לשעיר המשתלח משם ויש גורסין הדורו בדלי"ת ורי"ש. אכן הרמב"ם ז"ל נראה דגריס בית חורון וכן בירוש'. ובערוך גריס חרורו בשני רישין. ובגמ' ש"מ בית חרורו במדבר קאי:
רבי ישמעאל אומר וכו': ס"א אינו כגירסת המשנה שהוא ברייתא ואית דגרסי ועוד א"ר יהודה והלא סימן אחר היה להם וכו' וכן כתב ה"ר יהוסף שמצא בספר אחד אכן בגמ' במשנה גרסי' ר' ישמעאל אומר וכו'. ומ"מ קשיא לי דפליג מאן דהו ר' ישמעאל או ר' יהודה בתרתי חדא דתנא דברייתא דלעיל שכתבתי בסימן ו' קאמר בראשונה וכאן משמע דלעולם היה ועוד דלעיל קתני על פתחו של אולם או מבחוץ או מבפנים וכאן קאמר על פתחו של היכל ודוחק לומר דפתחו של היכל היינו מבפנים דאולם וכ"ש שדוחק לומר שזוהי לשון של זהורית אחרת מלבד הקשורה חציה בסלע וחציה בין קרניו:
שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו: כך הוגה שנכתב כל הפסוק במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כאן וגם בשבת פ' ר' עקיבא ואיני יודע טעם נכון למה שהרי כך יש להביא מרישיה דקרא כמו בסיפיה ושמא משום דמלת כשנים איכא למדרשה לשון שנה מדלא כתיב כשֹנִי בלא מ"ם כמו שכתבתי שם פרק ר' עקיבא סוף סימן ב' אמטו להכי מייתינן ראיה עיקרית מסיפיה דקרא לדעתו ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
הגיע שעיר למדבר: שאסור להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר:
דרכיות: כמין [טעלעסקאפען], שהן בניין גבוה שהשומר מציץ מעליו למרחוק. ונקראין דורכיות משום שהבניין ההוא עשוי מדריגות מדריגות שדורכין עליהן כשעולין לשם:
היו עושין ומניפין בסודרין: דגלים, דכשהשעיר בא למדבר, שומר שאצלו מניף בדגלו, וחבירו מרחוק מניף לחבירו האחר וכן כולם עד ירושלים:
מירושלים ועד בית חדודו: הוא ראש המדבר:
הולכין מיל: שלווהו מיל עד סוכה ראשונה:
אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: ולת"ק עשו תקנה, דאין סומכין על הנס, דשמא לא ילבין, כמ' שנה קודם חורבן הבית [כיומא דל"ט ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי
- ^ וכ"ה בפירוש הרמב"ם דפוס נאפולי.