משנה יומא א ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק א · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין לפניו בין לאחריו.

ביום הכיפורים מחצות, וברגלים מאשמורה הראשונה.

ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

משנה מנוקדת

בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת,
וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה.
וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל:

נוסח הרמב"ם

בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מאחריו ביום הכיפורים מחצות וברגלים מאשמורת הראשונה לא הייתה קריאת הגבר מגעת עד שהייתה העזרה מלאה מישראל.

פירוש הרמב"ם

בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו': תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תורמין את המזבח - תרומת הדשן, שהוא חותה מן הדשן במחתה בין רב בין מעט ונותנו במזרחו של כבש ונבלע שם במקומו, והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:

או סמוך לו - סמוך לקריאת הגבר או מלפניה או מלאחריה:

ביום הכפורים - תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל הכל צריך להשכים יותר:

וברגלים - דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלות הדשן מן המערכה למקום שבאמצע המזבח ששמו תפוח שלשם גל גדול של דשן צבור ומכוונת כתפוח, היו צריכים להשכים יותר והיו משכימין מן האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה:

ולא היתה קריאת הגבר מגעת - ברגלים: עד שהיתה עזרה מלאה מישראל המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שחר:

פירוש תוספות יום טוב

מאשמורה הראשונה. מפורש בריש מסכת ברכות:

[מלאה מישראל. פירש הר"ב המביאים קרבנותיהם כו'. עיין במשנה ד' פרק ב' דביצה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קריאת הגבר:    גמרא מאי קריאת הגבר רב אמר קרא גברא ר' שילא אמר קרא תרנגולא ותניא כותיה דרב ותניא כותיה דר' שילא ובירוש' דשקלים ר"פ אלו הן הממונים ודפ' החליל מסיים בה דא"ל רב לרבי שילא והתנן בן גבר על נעילת שערים אית לך למימר התם בר תרנגולא וכי היכי דהך בן גבר גברא הכי נמי הכא ע"כ:

בכל יום תורמין:    פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ו) ועיין בספר קרבן אהרן פ' שני דפ' צו. ומפ' בגמ' לקמן ר"פ שני דאין תרומת המזבח פחותה מקומץ דנאמר כאן והרים ונאמר בהרמת הקומץ והרים מה להלן מלא קומצו אף כאן אין פחות ממלא קומצו:

ביום הכפורים מחצות וכו':    ירוש' א"ר מנא לא מסתברא דא אלא יה"כ מאשמורת הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאון ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ביה"כ מחצות משום חולשא דכהן גדול. אמר המלקט בתוס' כתבו שיש גרסא אחרת דגרסינן משום חולשא דכהן הדיוט וכתבתיו בארך ברפ"ד דמסכת תמיד בשם הראב"ד ז"ל. וביד פ' שני מהלכות תמידין ומוספין סי' י"א. ויש לתמוה דבמתני' תנן וברגלים מאשמורת הראשונה ושם כתב וברגלים מתחלת שליש אמצעי של לילה ואפשר שהוא ז"ל רוצה לפרש מאשמורת הראשונה מסוף אשמורת הראשונה דהיינו תחלת שליש אמצעי ותימה שלא דבר בזה מהרי"ק ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

בכל יום תורמין את המזבח:    תרומת הדשן, שהכהן תורם בכל יום מלוא המחתה מגחלים שבמזבח ונותנן במזרח הכבש, ונבלעים במקומן. וזו עבודה ראשונה שבכל יום, ואח"כ הכהנים מסירין מהמזבח הדשן שנתרבה:

או סמוך לו:    לקריאת הגבר:

ביום הכפורים מחצות:    מדמוטל על הכוה"ג לבד כל עבודת היום, לכן השכימו לתרום תרומת הדשן, ואח"כ מפנין הכהנים האברים שלא נתעכלו מבערב, וגורפין האפר להתפוח [כפ"ב דתמיד] ואח"כ מסדרין הד' מערכות שעשו היום ע"ג המזבח [כלקמן פ"ד מ"ו], ואח"כ מעלין הב' גזירי עצים למזבח, ובתוך הזמן שיעשו עבודות הרבות הללו, יגיע זמן השחיטה של תמיד [כרפ"ג] וע"י שישחט התמיד בהשכמה, לא יצטרך הכוה"ג לבהל א"ע בעבודת היום אח"כ זא"ז מבלי לנוח קצת בין א' לחברתה:

וברגלים:    דנפישי ישראל, ונפישי קרבנות שיביאו עולות ראיי' ושלמי חגיגה ושמחה, וצריך ג"כ זמן רב לפנות דשן הרב לתפוח, והוא גל אפר גדול שבאמצע מזבח, לכן השכימו יותר. מיהו ביו"ט לא הסירו האפר מהמזבח לגמרי, רק גרפוהו לתפוח:

מאשמורה הראשונה:    והוא בסוף שליש הא' של הלילה:

ולא היתה קריאת הגבר מגעת:    ברגל:

עד שהיתה עזרה מלאה מישראל:    להקריב קרבנותיהן מיד אחר התמיד, ולהכי לא היו יכולין לקבוע אותו הזמן עצמו לתרומת הדשן: ואפשר שגם אכולהו קאי, דביה"כ הי' אז העזרה מלאה מישראל שבאין לראות עבודת הכוה"ג, דנמי מצוה היא [כיומא ד"ע ע"א]: ואע"ג דלעולם לא נפתחו שערי עזרה עד קודם שחיטת התמיד [כתמיד פ"ג מ"ז]: י"ל דאז מפני הצורך פתחו וחזרו ונעלום [כתוס' עירובין ד"ב סע"א]. א"נ י"ל דבשער טדי נכנסו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים