משנה תמיד ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ג · משנה ז | >>
בא לו לפשפש הצפוני.
ושני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום.
שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל, מד) "ויאמר אלי יי, השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יי אלהי ישראל בא בו והיה סגור".
נטל את המפתח ופתח את הפשפש, נכנס לתא, ומן התא אל ההיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול.
הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו.
לא היה שוחט השוחט, עד ששומע קול שער הגדול שנפתחיא.
בָּא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי.
- וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,
- אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם.
- שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם,
- וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מד, ב):
- וַיֹּאמֶר אֵלַי יְיָ,
- הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהִיֶה לֹא יִפָּתֵחַ,
- וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ,
- כִּי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ,
- וְהָיָה סָגוּר.
- וְעָלָיו הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל מד, ב):
- נָטַל אֶת הַמַפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ.
- נִכְנַס לַתָּא,
- וּמִן הַתָּא אֶל הֵהֵיכָל,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל.
- הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,
- הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ.
- לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט,
- עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתָּח:
בא לו לפשפש הצפוני.
- ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,
- שבדרום - לא נכנס בו אדם מעולם,
- ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: "ויאמר אלי ה',
- השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו,
- כי ה' אלוהי ישראל בא בו, והיה סגור" (יחזקאל מד ב).
- ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,
- נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,
- נכנס להתא, ומהתא להיכל - עד שהוא מגיע לשער הגדול,
- הגיע לשער הגדול,
- העביר את הנגר, ואת הפותחיות - ופתחו.
- ולא היה השוחט שוחט - עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.
דע שפתח ההיכל הוא הנקרא שער הגדול, והיה על שני צדדיו שני פתחים קטנים, אחד בצפון והוא הפתח שיש בו שני מנעולים כמו שזכרנו, כשיפתחנו נכנס בו בחלל שיש בין שני כותלים והוא הנקרא תא, כמו שיתבאר במידות.
אחר כך נכנס באותו חלל עד הפתח שהוא נכנס ממנו להיכל כמו שנצייר במידות, וכשהוא נכנס להיכל פותח השער הגדול לשחיטת התמיד:
ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - הוא שער ההיכל. והיו לו דלתות בתחילת עובי הכותל שהיה עביו שש אמות, ודלתות אחרות לסוף עביו לצד פנים. ושני פשפשין הנך שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול ואחד משמאלו רחוק קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח בשל עתיד, ומסתמא כן היה בבית עולמים, אבל פשפש שבצפון היה פותחו על ידי חור שאצלו שתוחב בו ידו עד השחי וכופף ידו בפנים, ועל ידי מנעול אחר שבו שנפתח לאלתר בלי טורח:
ופותח הפשפש ונכנס משם לתא - והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל:
ומן התא נכנס להיכל - והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים ופותחו ובא לו אל שער השני ועומד בפנים ופותחו:
נגר - בריח שמבריח מקצה הדלת לקצה הדלת. פירוש אחר, נגר היינו היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:
ואת הפותחות - המנעולים והמסגרות:
[לשער הגדול. עמ"ש במשנה ב' פ"ד דמדות]:
לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח. מצאתי כתוב דלמדין בגמ' אל פתח אהל מועד עד שתהא פתוח ומשם למדין לכל הקרבנות ע"כ. ור"ל אותה גמ' שכתבתי במשנה ז' פ"ה דזבחים ובשלמים הוא שדרשו כן שבהן נאמר המקרא. והשתא דכל הקרבנות אינן נלמדים אלא משלמים. לא ידענא מאי קשיא להו להתוס' בריש מסכת ערובין דלמה לי קרא לפסול שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל תיפוק ליה דשחטו קודם לתמיד של שחר ואמרי' העולה עולה ראשונה. ותמיד של שחר נמי בעי פתיחת דלתות ההיכל כדתנן בתמיד ע"כ. ומאי קושיא הא תמיד גופיה לא שמעי' לי' אלא משלמים. ועל הרמב"ם תמיהני ג"כ שבפ"ה מהל' מה"ק כתב שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל וכו'. והרי כל הקרבנות כן כדמשמע ממתניתין דהכא:
.אין פירוש למשנה זו
בא לו וכו': כבר נתבאר:
לא היה השוחט שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח: משום שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ואמרינן בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול. ואיתא בתוס' רפ"ק דעירובין ותוס' דפרק אמר להם הממונה (יומא דף כ"ט) ודפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"א) ודפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ה.) וביד שם ר"פ ששי:
יכין
בא לו לפשפש הצפוני: ר"ל שב' הכהנים הנ"ל נותנין ב' המפתחות ללוי, ונוטלן ונכנס בפתח הקטן שבצפון משער ההיכל. [ותמוהין דברי הר"ב ובמ"ו), שכתב שהכהן היה מכניס ידו עד אמת השתי ופותח השער. ובמחכ"ת הוא נגד גמרא ערוכה [ערכין די"א כ'] שכהן העושה כן עובר בלאו. ולאידך מ"ד חייב מיתה. וגם תמהני ארתוי"ט דשתק ליה להר"ב *) וצ"ע]. וכל זה עושין ע"י ציווי בן גבר, שהיה ממונה על פתיחת ונעילת שערים שבמקדש [כשקלים פ"ה מ"א]:
ושני פשפשין היו לו לשער הגדול: בכל דוכתא נקרא שער ההיכל שער הגדול, משום חשיבותו. אף ששער האולם היה גבוה ורחב יותר ממנו. ובש"ג [פ"ל] כתב שנקרא כן בערך ב' הפתחים הקטנים שבצדדיו:
אחד בצפון: של [שער] ההיכל:
ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור: ר"ל אע"ג שהוא סגור אפ"ה אפשר להקב"ה לבוא בו. ור"ל שהיה שער הזה סגור רק להורות שאין כל השערים נצרכים רק לצורך בני אדם לכנס בהן, אבל הקב"ה א"צ לשער ולפתח. או דוהיה סגור ר"ל שהיה שער זה להורות שאע"ג שניתן רשות להכהנים לגשת אל אלהים, עכ"פ יגשו באימה וביראה, דמן הדין היה שיהיו כל השערים הללו סגורים כי ה' אלהי ישראל בא בו:
נטל את המפתח: הוא המפתח שיורד לאמת השחי:
ופתח את הפשפש: הדלת הקטן שלצד חוץ:
נכנס לתא ומן התא אל ההיכל: שחוזר ופותח דלת השני שמהתא להיכל, ע"י המפתח השני שפותח כוון:
הגיע לשער הגדול העביר את הנגר: בריח, ריעגעל בל"א:
ואת הפותחות: שלאסס:
לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח: דילפינן כל הקרבנות משלמים, דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד, משמע בזמן שהוא פתוח, אבל כששחטן מקודם פסולין. וכששומעין הלויים השוערין שנפתח שער ההיכל ותקע התוקע תר"ת. מיד פותחין כל שערי העזרה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת