חידושי הרמב"ן על הש"ס/יבמות/פרק יא
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הא דתנן הנטען מן האשה וכו'. ואוקימנא לאחר מיתה נושאין. ראיתי לבעל הלכות ז"ל שאסור מחיים בכל קרובותיה באמה ובאם אמה ואם אביה בבתה ובת בתה ובת בנה ובאחותה וכן כתב הרב רבי משה הספרדי ז"ל ולדבריהם הא דתנן אמה ובתה ואחותה משום דהני אמן לכל עריות דידה ואמה ותולדותיה ובתה ותולדותיה קתני.
ודאמרינן וכאן נאמרה קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה . אי קשיא הא תינח אמה ואחותה, בתה ובת בנה ובת בתה מנא לן יש לומר הא גמרינן זמה זמה, ולרבא כולהו כתיבן.
כי פליגי מן האב ומן האם. פי' דאלו בעודן עכו"ם אין להם קורבא לעכו"ם אלא בשאר עצמם מן האם אבל משום אישות אין להם אלא בעולת בעל בחיי בעלה שאסורה להם מת הותרה אפילו לקרובים הילכך ליכא למיחש לההוא טעמא דאמרן בפרק כיצד (דף כ"ב) משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכ"ש במשוחררין דהא עבד מותר באמו ובבתו כדאיתא בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ח) ומשום הכי כל היכא דמיקרו בשמא דאבוהון שרו ומאן דאסר משום דקרו לי' נמי בני פלוניתא ואתי לאחלופי בישראל כדלקמן.
אי אמרת בשלמא אסירי היינו דקתני אפילו וכו'. פי' ואף על גב דלאו דוקא הוא משום דהורתו ולידתו שלא בקדושה אסירי מדרבנן והורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אסירי מדאורייתא כדקתני לקמן וחייבין נמי כרת אעפ"כ קתני אפילו לאיסורא משום דכשתי אמהות דמו והיה במשמע שיהו מותרין לגמרי.
גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. פי' והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה שיש לו שאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה והאי דנקיט הכי למעוטי הורתו ולידתו בקדושה דכיון דדמי לישראל גזר בי' ר' מאיר דילמא אתי לאחלופי בישראל אפילו בשאר האב ואפילו נולדו אותם קרובות עכו"ם כך פירש"י ז"ל במסכת סנהדרין (דף כ"ח) ולא מחוור דכ"ש התם משום דכשתי אמהות דמיין.
וחכמי הצרפתים ז"ל נחלקו בדבר , יש שפירשו דה"ה להורתו ולידתו בקדושה וה"ה להורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הכי ולא קתני סתם משום דהורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא לי' דהא באותן שנולדו בגירותן אפילו בשאר האב אסורין מן התורה וקמ"ל נמי שאפילו לידתו בקדושה אין לו שאר האב ואין צריך לומר הורתו ולידתו שלא בקדושה.
ואחרים פירשו שאם היתה הורתו ולידתו בקדושה מותר אפילו בשאר האם דישראל גמור הוא ולא אמרינן בי' שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה.
ואחרים פירשו, שאם היתה הורתו ולידתו שלא בקדושה בשאר האב יוציא דכיון שהי' עכו"ם גזרינן שמא יאמרו, אבל לידתו בקדושה משום דמחליף בישראל הוא אסור בשל אם ולא בשל אב ולשון הזה אינו עולה במסכת סנהדרין (שם) דהתם משמע בטעמא לר' מאיר משום דהני אסירי לי' בעודן עכו"ם וגזרה שמא יאמרו ושיטה דסיפא נמי משמע, דאפילו בשתיהן שלא בקדושה הכי דיני' כמו שאפרש.
והדברים מראין כדברי האומר שה"ה לכולם ופי' הברייתא נשא אחותו מן האם יוציא משום שבעודו עכו"ם נמי היתה אסורה עליו, שכל שאר האם אסור לבני נח כדדריש בסנהדרין לאמר זה גלוי עריות אבל בשאר האב לא מרבינן משום דרחמנא אפקרי' לזרעי' ואפילו בעודן עכו"ם, דכי כחב רחמנא וזרמת סוסים זרמתם בעודן עכו"ם.כתיב אחות האב מן האם אע"פ שהיא שאר האב בפי' ריבה אותם הכתוב ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו זו אחות אביו פי' מן האם שאלו מן האב מותרת היא דכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו אחות האם מן האב לר' מאיר גזירה משום לתא דהנך.
ורש"י ז"ל פי' כאן טעמא דברייתא כולה משום גזירה דילמא אתי למינסב שאר דאם שנולדה בגירות ולדבריו דוקא בלידתו בקדושה אבל במסכת סנהדרין פי' כדאמרן ובגמרא מוכח דתניא התם כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח מוזהר עלי' אין ב"ד ישראל ממיתין עלי' אין בן נח מוזהר עלי' דברי ר' מאיר וחכ"א הרבה עריית יש שאין ב"ד ישראל ממיתין עליו ובן נח מוזהר עלי' והוינן בה ואמר ר' מאיר כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח מוזהר עליה, אבל חייבי כריתות לא והא תניא נר שהיתה הורתו וכו' פי' וכיון דאית להו בגירות אחוה מדרבנן ש"מ בעודן עכו"ם אית להו מדאורייתא דמשום שמא יאמרו באנו מחמורה לקלה גזרו בהו, ומפרקינן הא ר' מאיר אליבא דר' אליעזר הא ר' מאיר אליבא דר' עקיבא דתניא ע"כ יעזב איש את אביו אתות אביו ואת אמו אחות אמו דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר אביו אשת אביו אמו אמו ממש פי' ר' מאיר אליבא דר' אליעזר מרבי כל העריות מלאמר או מאיש איש אבל ר' מאיר לר' עקיבא לא מרבי מלאמר אלא כעין אותן שפרט בהן הכתוב דהיינו חייבי מיתות ורבנן פליגי עלי' דר' מאיר ואמרי הרבה עריות יש שאין ב"ד ישראל ממיתין וכני נח מוזהרין עלי' וטעמייהו דרבנן משום דאית להו איש איש לרבות כל העריות בישראל ואפילו שלא כעין אותן שפרטן בהן הכתוב ודכולי עלמא בשאר האם נתרבו בהן כל העריות אבל בשל אב אין להם שאר כלל אלא משום גזירת הכתוב לר' אליעזר באחות האב מן האם דאלו מן האב שריא אלמא חדוש הוא בזו ולא באחרת ולר' עקיבא באשתו.
והיינו דגרסינן התם (שם) אמר רב הונא עכו"ם מותר בבתו פי' משום שאין חוששין בהן לזרע האב ואף על גב דאית להו חיים ולענין ירושה נמי אמרינן (קדושין דף י"ח) עכו"ם יורש את אביו דבר תורה התם שאני דגלי בי' רחמנא אבל לענין עריות לית ליה דרחמנא אפקרי' לזרעי' בין בעודן עכו"ם בין בגירות והיינו נמי דאיצטריך לרבוייבירושה.
וה"ה נמי בעריות דאישות כגון אשת קרובים דמותרות בעודן עכו"ם דגבי עריות קיחה כתיב בהו ואינהו קיחה לית להו ולא גמרינן מדאשכחן להו אישות באב דחדוש בהו דהא אפקרינהו רחמנא לזרעייהו כדפי' והרי יעקב נשא שתי אחיות ואלמלא היו אסורות היו חכמים צריכין לפרש שלא היו אחיות מן האם ולא פירשו כן בשום מקום והרי יהודה אמר על תמר כלתו צדקה ממני ואלו היתה אסורה משום כלה אכתי חייבת היא מיתה דעריות והא דכתיב ולא יסף עוד לדעתה מפני שהיתה זקוקה לשלה לפי מה שהיו נוהגין ביבומין ודקתני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח מוזהר עלי' אעריות דשאר קאי ולאו אעריות דאישות תדע דקא מקשי אבל חייבי בריתות לא והתניא וכו' ולא מקשין נמי מגופה דהא איכא חייבי מיתות דאישות כגון אשת אב וכלתו דישראל ממיתין עליהן ולבני נח שריא [אשת אב] לאידך ברייתא [וכלתו לכו"ע מתמר] אלא ש"מ לכולי עלמא אישות לית להו אלא אשת אב שנבעלה שנתרבתה בהן לדברי ר' עקיבא.
והא דקתני מותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו פי' מן האם ואף על פי שבנקבה ערוה אפילו ר"ע נמי מודה בה אבל הא דתני ושאר כל העריות דהיינו אשת אב מותרות לו דלא כר' עקיבא דלר"ע באשת אב הא איכא למגזר משום שמא יאמרו ולא הזכיר כלתו משום דבגר שהיתה לידתו בקדושה עסקינן וכלתו אסורה לו.
והא דקתני נשא אשה ובתה מוציא אחת וכו'. אגר דעלמא קאי שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה וכן בירושי וש"מ דרישא לאו דוקא הני דיני בלידתו בקדושה.
ומדקתניהכי משמע דבעודן עכו"ם אשה ובתה מותרת לו כדין בני נח וזו שגזרו בגירותן טעמא משום דכיון שיש להן שאר בעודן עכו"ם יאמרו מותר לישא אשה ובתה בישראל וכן נראה בשתי אחיות מן האם והא דקתני אשה ובתה משום דבעי למיתני עלה מתה אשתו מותר בחמותו כך נראו לי פירושי שמועות הללו.
ונמצא עכשיו לפי מה שאמרנו שכל שלשה דורות של מטה דידי' דהיינו בתו ובת בנו ובת בתו וכן בת בנה של נקבה מותרי' בגרי' וכן איסורי אישות של מטה כגון כלתו וכן אחות האב בין מן האב בין מן האם בדברי ר"ע ואחות האם מן האב ואם חמיו נמי מותרות אבל בזרעה של אשה כגון אחותו מן האם או מן האב ומן האם ואחות האם מן האם ושני דורות למעלה אמו ואם אמו ובן אשה ובתה ובת בתה חמותו ואם חמותו כולן אסורות לו וכן שתי אחיות מן האם אסורות עליו וכן דעת הרב ר' משה הספרדי ז"ל דבתו שנתגיירה מותרת לגר.
ובפלוגתא דרב אחא ורב ששת (דלעיל יבמות דף כ"ז) פסק רבינו הגדול ז"ל לחומרא הילכך אף אשת אחיו מאמו או מאביו ומאמו שנשאה כשהוא גר אסורה עליו וכיון דקתני ברייתא ומותרת באשת אחיו ובאשת אחי אביו ובאשת אביו ומוקמי' לרב ששת אשת אחיו דנסבא כשהוא עכו"ם אף אשת אחי אביו ואשת אביו בהכי מתוקמין כך כתב הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל.
ודוקא באשת אחי אביו מאמו שאלו בנקיבה ערוה וגזרו על אשתו בגירות, אבל מאביו מותרת דלא עדיף מאשת אחיו כדאמרינן לעיל מן האב ולא מן האם דכולי עלמא לא פליגי דשרי, ולאו דוקא במשוחררים, אלא ה"ה לגרים כדמוכחא שמעתא והכי קתני בהני מתניאתא דלעיל בגר אשת אחיו מאמו. וא"ת קשיא אשת אביו דהא בעודן עכו"ם לר' מאיר אליבא דר' אליעזר לית לי' והיכי קתני לה בהך ברייתא דוקא דנסבינהו כשהן עכו"ם אפילו נסבה אביו כשהוא גר נמי לישתרי שאני התם דגזרו בה משום אמו בגירותו.
ואשת אחי אביו לא נתחוור לי דאיסורא דידה משום גזרה [דאחות אביו] לר' אליעזר היא כדמוכת בשמעתא דבמסכת סנהדרין כדאמרן, אבל לר"ע שאר האב הוא ולא גזרו בגרים.
והרב ר' משה הספרדי ז"ל כתב בחבורו דאשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת בנו ואע"פ שנשאו אותן משנתגיירו מותרות וכן נראין הדברים דאע"ג דברייתא כולה רישא וסיפא ודאי בשנשאו בעודן עכו"ם מיהו בגירותן לא קתני בה הכא מידי אלא הני אסירא והני שרו ועוד דלפום מאי דקיימא לן [כר"ע] הכי הוא דאשת אחי אביו ודאי אליבא דהלכתא שריא בלא ספק ואפילו לכולי עלמא נמי משמע דשריא בין נשאה כשהיא עכו"ם בין נשאה בגירות כדכתיבנא ומיהו באשת אב נשאה בעודה עכו"ם ודאי שריא ומאן דמוקי הך מתניתא בנשאן בעודן עכו"ם אפילו כר"ע אתיא לי' היתירא דאשת אב דנשואין דבעודן עכו"ם מידע ידיע דליתנהו אלא כזנות בעלמא לגבי ישראל ילא אמרי בהו באנו מקדושה חמורה לקלה תדע דאמרינן בגמרא כשהוא עכו"ם מאי למימרא וכו' אבל בנשאה אביו כשהוא גר יש לומר דאסירא משום שמא יאמרו וי"ל שלא יאמרו כלום בצד האב שהדבר פשוט אצלם שאנו מחזיקים אותם בהפקר הזרע אי משום דשטיפו בזמה אי משום דאין להם קורבא באב אלא זו בלבד וחדוש הוא להם, וזהו טעם הרב הנזכר ז"ל כדכתבי'.
וכן עולה משמועה זו דאחות האם מן האב לא יכנוס לכתחלה ואם כנס יקיים. והרב ר' משה הספרדי ז"ל מתיר לכתחלה ורואה אני דבריו שלא אמרו נכתחלה לא יכנוסאלא לדברי האומר אחות האב מן האם יוציא דכיון דמצינו להם אחוה בצד האב איכא למיגזר בהא משום הנך אבל לדידן כיון שלא מצינו להם שאר האב כלל לא באב ולא באם אפילו לכתחילה נמי כונס אבל בירושלמי מצאתי לשון אחר ושאר כל העריות כנס אין מוציאין מידו לא אמר אלא כנס הא בתחלה אסור.
אבל רש"י ז"ל סובר שם במסכת סנהדרין דההיא דקתני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח נהרג עלי' כללא הוא אפילו לאישות ואוקמוה לר' עקיבא דאמר חייבי מיתות כתיבי בהו דאישות ולאו אישות ומינייהו גמרי' לכולהו חייבי מיתות והא דקתני אידך ומותר כאשת אחיו ר' אליעזר היא דאמר קורבא דאחוה כתיבא בהו דאישות לא כתיבא ונראה שהוא גורם שם בתחלת השמועה ואמר ר' מאיר כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח מוזהר עלי' אין ב"ד ישראל ממיתין עלי' אין בן נח מוזהר עלי' והתניא וכו' ואין הגירסא בנוסחאות ישנות אלא כמו שכתבתי למעלה ועוד דלדבריו אף דרבנן אדרבנן הוה קשיא ועוד דאם כן לרבנן דפליגי עלי' דר' מאיר אליבא דר' עקיבא איתרבו להו חייבי כריתות מאיש איש ואפילו אישות דבין לרבנן בין לר' מאיר אית להו קורבה דאישות ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת אביו והכלה כלן אסורות הן דגזרינן בהו אפילו נסבינהו כשהן עכו"ם ואפיקתה לכולה שמעתין מדר' עקיבא והלכתא ואוקימתא לר' אליעזר.
ועוד פירש"י ז"ל שם בסנהדרין דכי אמר רב הונא עכו"ם מותר בבתו בין לר' אליעזר בין לר' עקיבא דקסבר לא ילפינן אינך עריות מהנך דכתיבי בהאי קרא מדפרט כל הני ש"מ דוקא כתבינהו ואם כן לרב הונא אליבא דר' עקיבא ליכא למימר בגירות משום שמא יאמרו אלא אמו ואם אמו דמיהו סוגיין לא אזלא הכי אלא כל שאר אחוה מן האם אית להו מדפליגי באיסורי אישות דאחוה מן האם הא באחוה גופה אסירן ובזה אין פירושו נכון כלל דאם כן הני מתניאתא הוו תיובתי' דרב הונא ועוד מאי שנא בתו דנקט.
ומאן דשרי כר' עקיבא דאמר חמות לאחר מיתה קליש לה איסורה. מהא משמע דחמות לאחר מיתה לר' עקיבא לאו חייבי כריתות היא דאי חייבי כריתות היא מאי קונשא כולהו נמי דאחוה נמי חייבי כריתות היא ובריש פרק הנשרפין בסנהדרין (דף ע"ו) אמרינן רבא אמר חמות לאחר מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמות לאחר מיתה בשריפה ור' עקיבא סבר איסורא בעלמא ואי חייבי כריתות היא לא אמרינן איסורא בעלמא ומיהו מדאורייתא היא דאי מדרבנו הוה לי' למימר ור' עקיבא סבר מדרבנן בעלמא ועוד דא"כ ליתני גבי שניות אלא איסורא דאורייתא דכתיב ארור שוכב עם חותנתו וכן פירש"י שם וה"ה לאם חמותו וחמיו והכי משמע לעיל בפרק האשה (יבמות דף צ"ד) וכולן בכלל חותנתו אבל שריפה וכרת ליכא הילכך קדושין תופסין בהן אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב שהיא בכרת והרב ר' משה הספרדי ז"ל שהסכים על ידו, ואינו נכון.
וכן הרב ז"ל שכתב בבתה ובת בנה ובת בתה, שלאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן משום מיתת ב"ד כחמות ואינו מחויר שלא הוזכר דבר זה בשום מקום והרי כאן אמרו נשא אשה ובתה מוציא אחת ותני מותר בחמותו לאחר מיתה משום דקלשה איסורה ואלו בבתה אסור לעולם וכן בפרק האשה רבה (שם) אקשי' אי ר' עקיבא ליתני נמי חמותו ולא עלה על דעת למיקשי ליתני נמי בתה [ואף דבתה] ובת בנה ובת בתה מחמות בפרק אלו הן הנשרפין (דף ע"ה) [נפקא לן] לא לכל הוקשו אלא מה נהלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ומיהו מיניה ובי' בעינן עונש כאזהרה ועוד דהלכה דון מינה ואוקי באתרה בשבועת העדות (דף ל"א) ובאזהרה וכרח עשה הכתוב בתה ובת בנה לאחר מיתה כמחיים וכן לא למדו כרת לחמות לאחר מיתה מביתה אלא אזהרה שמענו ממנו וכרת מחיים דומיא דעונש דכתיב בדידה ולאחר מיתה לאיסורא נתרבית מדוכתא אחריתי, וצ"ע.
הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הבית. מפורש בספרי (ראה פ' ק"ט) , דתניא כתוב א' אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותו וכתוב א' אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ פי' שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן לפי' מתחלק בתוך הבית וטובת הנאה לבטנים ומחלקים אותו לאשה דליכא בבית משום יחוד דשכיחי בה רבים מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן ואין בו טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותו מעצמם ומשום הכי לא מיתני בי' נותנין לאשה תחלה, ועוד דאיכא משום יחוד.
הא דאמרינן וממאנת מי ילדה. קשה לי, והא אסיקנא שמא תתעבר ושמא תמות ואפילו לפי מה שפירשנו בפ"ק (דף י"ב) בנים הרי הן כסימנין משעת העיבור משכחת לה כנון שהיתה בת י"ב שנים ויום אחד ומיאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה באנו בספק עלי' שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום שמא מן האחרון ומיאונה מיאונין עד שעת עבורה ואפשר דלההיא לישנא אחרינא איתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש ומיהו לא דחי' מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא.