משנה יבמות ז דפוסים

<< | משנה יבמות ז דפוסים | >>

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו.

ואלו הן עבדי מלוג, אם מתו, מתו לה, ואם הותירו, הותירו לה.

אף על פי שהוא חייב במזונותם, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

ואלו הן עבדי צאן ברזל, אם מתו, מתו לו, ואם הותירו, הותירו לו.

הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אלו יאכלו בתרומה.

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו יאכלו בתרומה.

ובת כהן שניסת לישראל, והכניסה לו, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

בת ישראל שניסת לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי רבי יוסי.

אמרו לו, מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן, אף בת כהן לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר.

העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין.

ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא, נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זה מת ראשון, צרתה חולצת ולא מתיבמת.

האונס, והמפתה, והשוטה, לא פוסלים ולא מאכילים.

ואם אינם ראויין לבוא בישראל, הרי אלו פוסלין.

כיצד, ישראל שבא על בת כהן, תאכל בתרומה.

עיברה, לא תאכל בתרומה.

נחתך העובר במעיה, תאכל.

כהן שבא על בת ישראל, לא תאכל בתרומה.

עיברה, לא תאכל.

ילדה, תאכל.

נמצא כוחו של בן גדול משל אב.

העבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע.

כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה הימנו בן, הרי זה עבד.

היתה אם אביו בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה.

בת כהן לישראל, תאכל בתרומה.

ממזר פוסל ומאכיל.

כיצד? בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונשאת לעבד, או לגוי, וילדה הימנו בן, הרי זה ממזר; היתה אם אמו בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה.

בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה.

כהן גדול פעמים שהוא פוסל.

כיצד? בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן, הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח.

מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו.

וזאת אומרת, לא כבני כהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.

<< | משנה יבמות ז דפוסים | >>