משנה יבמות א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק א · משנה ב | >>
כיצד פוטרות צרותיהן? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת, כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה.
הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת, כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה.
כיצד אם מתו צרותיהן מותרות? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, מתה בתו יג או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו, צרתה מותרת.
וכל היכולה למאן ולא מיאנה, צרתה חולצת יד ולא מתייבמת.
כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן?
- הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ, נְשׂוּאָה לְאָחִיו,
- וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת,
- וָמֵת,
- כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה,
- כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה.
- הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי,
- וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת,
- וָמֵת,
- כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה,
- כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה,
- אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
- כֵּיצַד אִם מֵתוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת?
- הָיְתָה בִּתּוֹ, אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ, נְשׂוּאָה לְאָחִיו,
- וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת;
- מֵתָה בִּתּוֹ אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,
- וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו,
- צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת.
- וְכָל הַיְכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה,
- צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
כיצד פוטרות צרותיהן?
- היתה בתו, או אחת מכל העריות האלו - נשואה לאחיו,
- ולו אישה אחרת - ומת,
- כשם שבתו פטורה - כך צרתה פטורה.
- הלכה צרת בתו - ונישאת לאחיו השני,
- ולו אישה אחרת - ומת,
- כשם שצרת בתו - פטורה,
- כך צרת צרתה - פטורה,
- אפילו הן מאה.
- ולו אישה אחרת - ומת,
- כיצד אם מתו הן - צרותיהן מותרות?
- היתה בתו, או אחת מכל העריות האלו - נשואה לאחיו,
- ולו אישה אחרת,
- מתה בתו, או נתגרשה,
- ואחר כך - מת אחיו,
- צרתה מותרת.
- וכל היכולה למאן - ולא מיאנה,
- צרתה - חולצת, ולא מתייבמת.
וכל היכולה למאן - רוצה לומר כגון שימות אחיו והניח שתי נשים אחת מהן ערוה על זה היבם, והיא קטנה שיכולה למאן אבל לא מיאנה קודם מיתת בעלה, לכך צרתה חולצת ולא מתייבמת, לפי שזאת הערוה אילו היתה גדולה והיו נשואיה גמורין היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום כמו שבארנו. ואילו גם כן מיאנה, היתה צרתה ראויה לחליצה או ליבום. ואם אפשר שתמאן ולא מיאנה, צרתה חולצת ולא מתייבמת:
כשם שבתו פטורה - שהרי אסורה לו, ואין שם אח אלא הוא. כך צרתה פטורה:
הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני - היכא דיש אח אחר ששתיהן מותרות לו, ואינן פטורות, שהרי יש כאן מצות יבום, ומתיבמת האחת והשניה פטורה, דכתיב (דבריט כה) את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואין בונה שתי בתים. ואם יבם אחיו השני את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו:
כשם שצרת בתו פטורה - שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון. כך צרת צרתה, אשת אחיו השני האחרת, פטורה, שזו פוטרתה, שצרת ערוה פוטרת צרתה:
ואפילו הם מאה - אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתיבמה לאחיו השלישי, ולו אשה אחרת ומת בלא בנים, שתיהן אסורות על, זה. וכן לעולם:
צרתה מותרת - להתיבם. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
וכל היכולה למאן - שהיא קטנה הערוה, ויכולה למאן ולא מיאנה, ומת אחיו, הואיל וקידושיה אינן אלא מדרבנן וזיקה שלה אינה אלא מדרבנן, אינה פוטרת צרתה מן החליצה, ולהתיבם אסורה, שנראית כצרת ערוה:
ולו אשה אחרת. עיין במשנה ז' פ"ג:
[*מתה בתו או נתגרשה וכו'. הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתניתין אתא לאשמועינן אפילו כנס ולבסוף גירש ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חדוש דבטלי להו קדושי קמאי ולכך כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס אי נמי משום דקאי אאחת מכל העריות האלו ומיאנה או שנמצאת אילונית לא שייך בכל העריות האלו. כ"כ התוס' ועיין בפרק ג' משנה ז' בד"ה גירש וכו']:
ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת. ובריש פרק י"ג תנן בית הלל אומרים ממאנת ביבם ושם משנה ז' אמר רבי אליעזר מלמדין שתמאן וכן פסק הר"ב הלכה ולכולי עלמ' אם מיאנה מיאנה אפילו הכי תנן הכא דלעולם צרתה חולצת ולא מתיבמת ואין לה תקנה במיאון כדמפרש בגמ'. משום דמשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכך גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למשרי:
(יג) (על המשנה) מתה כו'. הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתניתין אתיא לאשמעינן אפילו כנס ולבסוף גירש ובמיאנה ואילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי כו' א"נ משום דקאי אאחת מכל העריות האלו ומיאנה ואילונית לא שייך בכל העריות האלו. תוספ':
(יד) (על המשנה) חולצת כו'. ובריש פרק י"ג תנן בית הלל אומרים ממאנת ביבם ושם מ"ז אמר רבי אליעזר מלמדין שתמאן וכן פסק הר"ב שם. ולכו"ע אם מיאנה מיאנה אפילו הכי תנן הכא דלעולם צרתה חולצת ולא מתיבמת ואין לה תקנה במיאון כדמפרש בגמרא משום דמשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכך גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למשרי:
כיצד פוטרות צרותיהן: גמ' מנא ה"מ דצרת צרתה פטורה אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה רבתה צרות הרבה רב אשי אמר סברא היא צרה מ"ט אסורא דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא:
כיצד אם מתו הן וכו': גמ' ואפי' כנס ולבסוף גירש את בת אחיו דהוו להו צרות זו לזו קודם גירושין אפ"ה קא שרית ליה ליבומי כדקתני ומתה בתו או נתגרשה הואיל ובשעת נפילה לא הוו צרות זו לזו ורמינהי דתנן לקמן בפ"ג שלשה אתין שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות וכו' וכנסה המגרש ומת זהו שאמרו וכו' טעמא דגירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא ומשני א"ר ירמי' תברה מי ששנה זו לא שנה זו תנא דמתני' סבר מיתת הבעל מפלת נשיו ליבום הלכך אפי כנס ולבסוף גירש כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת הא שריא ותנא ברא סבר נשואין הראשונים מפילין הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת אסורה עולמית רבא אמר לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני דמתני' דהכא דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני ומתה בתו או נתגרשה ואין צריך לומר זו דשלשה אחין דגירש ולבסוף כנס: (הגהה בספר כריתות בשער ב' [סימן צ'] דלשון למודים נתן טעם לכל זו ואצ"ל זו וז"ל נראה שכתב הך דאין צריך לומר זו ע"ד אלו ואלו דברי אלהים חיים כדאיתא פ"ק דעדויות למה נכתבו דברי היחיד בין המריבים לבטלם וכו' שאם יאמר אדם וכו' יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת כך כתב הלשון הזה שאם ישמע אדם או יראה ברייתא בענין יאמרו לו בלשון התנא ששמע רבי בסוף שמעת או שמא יסמכו על אותו לשון שני מדרך שכתבו בעדיות שאם יראו וכו' עד יסמכו עליו ואולי גם בענין לא זו אלא אף זו לא רצה לסלק הלשון הראשון אע"פ שאינו צריך ע"כ):
וכל היכולה למאן וכו': ר"פ בית שמאי ותוס' פ' שתי מדות (מנחות דף צ"ג) ובטור אה"ע סי' קע"ג וכתוב ברב אלפס ז"ל תוספתא אימתי אמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאתר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתייבמות וכולן שנמצאו אילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל ע"כ:
יכין
היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת: ואין שם אח רק זה:
הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני: שייבמה אח האחר שהרי כל אחת משתיהן היתה מותרת לו, שמייבם אחת ונפטרה השנייה:
אפילו הן מאה: אחים, שחזר אח הג' וייבם צרת צרת הערוה, ומת גם זה, כל נשיו פטורות, וכן לעולם:
מתה בתו או נתגרשה: וכ"ש במיאנה או נמצאת איילונית, דהו"ל כלא נתקדשה:
ואחר בך מת אחיו צרתה מותרת: דבשעת נפילה לא היתה צרתה, וכ"ש בנעשת ערוה ליבם, אחר שנתגרשה:
וכל היכולה למאן: שהערוה קטנה:
ולא מיאנה: ומת בעלה:
צרתה חולצת ולא מתיבמת: דקדושי קטנה אינן רק מד"ס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת