משנה טהרות ג דפוסים
משנה טהרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הרוטב והגריסים והחלב, בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה.
קרשו, הרי אלו שניים.
חזרו ונמוחו, כביצה מכוון, טהור.
יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.
רבי מאיר אומר, השמן תחלה לעולם.
וחכמים אומרים, אף הדבש.
רבי שמעון שזורי אומר, אף היין.
וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק, כביצה מכוון, טהור.
יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאת טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.
אם היו פרודין, אפילו הן סאה, טהור.
טמא מת שסחט זיתים וענבים, כביצה מכוון, טהור, ובלבד שלא יגע במקום המשקה.
יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.
אם היה זב או זבה, אפילו גרגר יחידי, טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת במשא.
זב שחלב את העז, החלב טמא, שכיון שיצאה טפה הראשונה, נטמאת במשא.
כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו, וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבלה, וכעדשה מן השרץ, כזית פגול, וכזית נותר, כזית חלב, הרי אלו טהורים, ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא.
הניחן בגשמים ונתפחו, טמאין, וחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא.
כל הטומאות, כשעת מציאתן.
אם טמאות, טמאות.
ואם טהורות, טהורות.
אם מכוסות, מכוסות.
אם מגולות, מגולות.
מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה, טהורה.
שכל הטומאות, כשעת מציאתן.
חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי שיש בו טומאה, הרי אלו בחזקת טהרה.
וכל הפקח, בחזקת טומאה.
וכל שאין בו דעת להשאל, ספיקו טהור.
תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה, טהור, שאני אומר, אחר לקטן ונתן לו.
וכן חמור בין הקברות, כליו טהורין.
תינוק שנמצא בצד העיסה והבצק בידו, רבי מאיר מטהר.
וחכמים מטמאים, שדרך התינוק לטפח.
בצק שיש בו נקירת תרנגולים, ומשקין טמאין בתוך הבית, אם יש בין משקין לככרות כדי שינגבו את פיהם בארץ, הרי אלו טהורין.
ובפרה ובכלב, כדי שילחכו את לשונם.
ושאר כל הבהמה, כדי שיתנגב.
רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב, שהוא פיקח, שאין דרכו להניח את המזון ולילך למים.
משנה טהרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב