משנה טהרות ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ג · משנה ז | >>
תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה, טהור, שאני אומר, אחר לקטן ונתן לו.
וכן חמור בין הקברות, כליו טהורין.
תינוק שנמצא בצד בית הקברות, והשושנים בידו,
- ואין השושנים אלא ממקום הטומאה - טהור,
- שאני אומר: אחר לקטן ונתן לו.
- וכן חמור בין הקברות - כליו טהורין.
- ואין השושנים אלא ממקום הטומאה - טהור,
כוונת זה המאמר שעם היות השושנים במקום הטומאה לבד ולא אפשר להגיע אליהם אלא אחר היטמא, לא נאמר כבר נסתלק הספק ובאמת שהוא בעצמו נכנס שם וכבר נטמא טומאת מת, אבל הספק נשאר לפי שאפשר שזולתו לקטם אליו, ובנפילת הספק הנה הוא טהור כמו שביארנו.
וכן חמור בין הקברות הכלים שעל גבו ספק, מפני שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר הנה נטמאו הכלים, ואם היה שלא נגע בקבר הנה הן טהורים, מפני זה הספק הן טהורין לעיקר אשר הקדמנו שהוא אין בו דעת להשאל:
אלא במקום הטומאה. דאי אפשר ליקח השושנים אלא א״כ יכנס לבית הקברות:
טהור. כיון דאיכא למתלי באחר דתינוק אין בו דעת להשאל וספיקו טהור: וכן חמור שהיה עומד במקום טהרה ולא ידעינן אם נכנס למקום טומאה כליו טהורין לפי שאין בו דעת להשאל:
ואין השושנים אלא במקום הטומאה - שאי אפשר שיקח השושנים אא"כ יכנס לבית הקברות:
טהור - כיון דאיכא למתלי באחר, שמא לקטן אחר ונתנן לו, דתינוק אין בו דעת לישאל וספיקו טהור:
וכן חמור - שהיה עומד במקום טהרה ולא ידעינן אם נכנס במקום טומאה י:
כליו טהורים - לפי שאין בו דעת לישאל:
וכן חמור. כתב הר"ב ולא ידעינן אם נכנס במקום טומאה שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר. הנה נטמאו הכלים. הרמב"ם:
כליו טהורין. פי' הר"ב לפי שאין בו דעת לישאל. דאילו באדם היה ספקו טמא. שהרי יש בו דעת לישאל ועיין בפי' הר"ב דלקמן משנה ט':
(י) (על הברטנורא) שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר נטמאו הכלים. הר"מ:
תינוק שנמצא בבית הקברות וכו': תוס' חולין פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ו) כתבו דטהור מטומאת מת קאמר אבל לעולם טמא משום מגע נדה שמגפפות ומנשקות אותו ג"כ מיירי בתינוק שהוא טהור בוודאי שהניחתו אמו מלוכלך דאין שום אשה מנשקתו ולא מגפפתו:
ואין השושנים אלא ממקום הטומאה: וכן חמור בבית הקברות: עומד במקום טהרה ולא חיישינן שמא הלך למקום טומאה או עומד במקום טומאה לא חיישינן שמא השכיב עצמו. הרא"ש ז"ל:
יכין
תינוק: שהיה טהור ואין בו דעת לשאל:
שאני אומר אחר לקטן ונתן לו: אף שאין רואים שום אדם. והרי הקברות רה"י הוא, אפ"ה ספקו טהור. וקמ"ל נמי דאין חוששין שמא האדם שלקטן ונטמא מהקבר ונעשה אהט"ו. חזר ונגע בהתינוק כשנתנן לו וטימא את התינוק. והא דלא נטמא התינוק מהשושנים. דאע"ג דשושנים לא חזי לאכילה בעינייהו. עכ"פ מדחזו לאכולה כשיכבשום [כשביעית פ"ז מ"ז]. א"כ מ"ש מבשר ודגים דאף שאינן נאכלים חיין. אפ"ה מדחזו לאכילה כשיכבשום מקט"ו. וה"נ בשושנים יקט"ו. ואת"ל דשושן אינו וורד. עכ"פ מדנקט [ספ"ה דכלאים] רק שושן המלך דאינו כלאים. משמע דשאר שושנים יש בהן כלאים. א"כ חזו לאדם. י"ל דאף אם היו מאכל אדם ונטמאו, לא נעשו אב הטומאה. וככל מאכל שנטמא במת [ועיין ביבקש דעת סי' ה"ג] ואינן מטמאין להתינוק שנוגע בהן רק בידיו [כידים פ"ג מ"א]. אבל לא כל גופו. שיהיה צריך טבילה לטהרתו ככל נוגע באהט"ו:
כליו טהורין: ואין חוששין שמא האהיל הכלי על קבר. דעכ"פ הרי אין בו דעת לשאל לא בהחמור ולא בהכלים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת