משנה טהרות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ג · משנה ה | >>
כל הטומאות, כשעת מציאתן.
אם טמאות, טמאות.
ואם טהורות, טהורות.
אם מכוסות, מכוסות.
אם מגולות, מגולות.
מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה, טהורה.
שכל הטומאות, כשעת מציאתן.
נוסח הרמב"ם
כל הטומאות כשעת מציאתן -
- אם טמאות טמאות - ואם טהורות טהורות,
- ואם מכוסות מכוסות - ואם מגולות מגולות.
- מחט שנמצאת מלאה חלודה, או שבורה - טהורה,
- שכל הטומאות כשעת מציאתן.
פירוש הרמב"ם
ירצה בזה המאמר שמשפטי הטומאות והטהרות ילכו כפי העניין אשר ימצא עליהן הדבר. שאם יהיה בעניין שיקבל טומאה הנה הוא טמא, ואם יהיה בעניין שלא יקבל טומאה הנה הוא טהור.
והמשל הנזכר הוא שאם ימצא מחט מליאה חלודה או שבורה, אשר לא יטמא היא על זה העניין שהיא לא תיאות לתפירה כמו שבארנו בשלושה עשר מכלים, ולזה תהיה אצלנו בחזקת טהורה, ולא נאמר אולי טמאה היתה בעוד שהיתה שלימה ואחרי היטמאה נשברה וטהרה שלא נשאר בה טומאה, כפי מה שהתבאר בכלי מתכות שהן חוזרים לטומאתן הישנה, אבל נשימה כמו טהורה אם נמצאה בעניין הטוהר:
פירוש רבינו שמשון
אם טמאות טמאות. כדתנן לקמן (פ״ה מ״ז) נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת בשחר עמד ומצאו מת ר״מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ואפילו ברשות הרבים מטמאין חכמים דהא ר״מ ברה״ר מיירי כדמוכח בתוספתא:
ואם טהורות טהורות. כדקתני סיפא מחט שנמצאת מלאה חלודה [או] שבורה טהורה ובשעת נגיעה לא ידע אם שלימה אם שבורה וכן כדתנן לקמן ספ״ט נמצא שרוף על גבי זיתים וכן מטלת מהוהה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן כדאמרי' בפ' קמא דנדה (דף ד.) דתני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר נמצא מת בזוית אחרת וכן כולהו:
אם מכוסות מכוסות. כגון כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת היה מגולה ועכשיו מכוסה או אם מצאו מגולה לא אמרי' שמא בשעה שהיה המת היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל: תניא בתוספתא (פ״ג) כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן אבד מחט שיפה ונמצאת חלודה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהיתה מליאה חלודה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהעלתה חלודה וכן בשרץ וכן במטלית הניח טומאה בזוית זו ובא ומצאה בזוית אחרת נטמאת זוית ראשונה עד שיאמר ברי לי שנעקרה מכאן נטמא הזוית שנייה עד שיאמר ברי לי שלא באת לכאן אבד כזית מן המת בתוך הבית בקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית טמא למפרע האשה גובבת גבבא בחצר ונמצא שרץ בתוך גבבא טהורה ע״ג גבבא טמאה היתה כוברת חטים בכברה ונמצא שרץ בתוך הכברה טהורה על גבי כברה טמאה. פי' הרי היא בחזקת שיפה שאם אבד מחט טמאה שיפה ומצא מחט חלודה לא אמרי' זו היא השיפה שאבד והעלתה חלודה אלא מוקמינן לשיפה בחזקת שיפה וזאת אחרת היא וטהורה עד שיאמר ברי לי [כו'] אבל מצא שיפה אמרינן זו היא שיפה שאבדה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה. אין שיפה זו מתפרשת כשיטה דרישא דהאי בחזקתה לאו אאבודה קאי אלא אאותה שנמצאת שהיא שיפה ויש לפרש ברייתא בין בחלודה מרובה המטהרתה כגון דמעכבת את התפירה כדתנן בפ' י״ג (מ״ה דכלים) בין בחלודה מועטת מכל מקום אין שיטה דסיפא כשיטה דרישא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אם טמאות טמאות - כי הא דתנן לקמן בפרק השרץ והצפרדע [משנה ז'] נגע באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ובשחר עמד ומצאו מת, חכמים מטמאים, שכל הטומאות כשעת מציאתן. ודוקא במקום מציאתן, למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר מצאו מת בזוית אחרת וכיוצא בזה:
אם מכוסות מכוסות - כגון כלי חרס המוקך צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת באוהל היה מגולה ועכשיו מכוסה, או אם מצאו מגולה לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת (באוהל) היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל:
מחט שנמצאת מלאה חלודה - שמעכבת את התפירה, דחלודה כזו מטהרתה מידי טומאתה:
או שבורה טהורה - ולא אמרינן שמא כשהיתה שלימה נטמאה וכשיתקנוה ותחזור שלימה תחזור לטומאתה הישנה ז. והיינו פירושא דאם טהורות טהורות דתנן לעיל:
פירוש תוספות יום טוב
[אם טמאות טמאות. כתב הר"ב ודוקא במקום מציאתן כו' ולקמן שם כתב דדוקא כשלא ראוהו חי מבערב וכו']:
טהורה. כתב הר"ב ולא אמרינן כו' תחזור לטומאתה הישנה כדין כלי מתכות. כמו ששנינו בר"פ י"א ממס' כלים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) כדתנן ריש פרק א' " דכלים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל כי הא דתנן לקמן וכו'. אמר המלקט וכן נמי כי הא דתנן לקמן ספ"ט נמצא שרוף על הזיתים וכן מטלית מהוהא טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתם:
מחט שנמצאת וכו': פ"ק דנדה דף ד' ופי' שם רש"י ז"ל או שבורה ע"ג טהרות ומכיר בה שהיא טמאה:
טהורה: מלטמא טהרות שנמצאת עליהם ולא אמרינן שלמה נפלה עליהן וטמאתן ואח"כ נשברה אלא אמרינן שבורה או חלודה כאשר היא עתה נפלה עליהם. ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
אם טמאות: דבנגע בשום בע"ח בלילה. ומצאו אח"כ מת. טמא אפילו בד"ה [כלקמן פ"ה מ"ז]. מיהו בראהו חי מבערב חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא [ועיין משבצות זהב לי"ד סי' א' סק"ו ופ"א סק"ג]. ולהכי בר"ה טהור וברה"י טמא. וגם מיירי שמצאו מת במקום שנגעו. דאל"כ אף ברה"י אין מחזיקין טומאה ממקום למקום רק לתלות ולא לשרוף [כנדה דד"א]:
ואם טהורות: כגון שמצא שרץ שרוף ע"ג פירות אין חוששין שבא לשם שלם. ונשרף ע"ג הפירות [כלקמן ספ"ט]:
אם מכוסות: במצא באהל המת כלי חרס מוקף צמיד פתיל. אין חוששין שהיה תחלה מגולה ונטמא כבר:
אם מגולות: במצא הכלי מגולה באהל שהיה שם מת והשתא יצא. אין אומרים שבשעה שהיה שם המת מכוסה היה וחזר ונתגלה:
מחט שנמצאת מלאה חלודה: הרי בהיה חלודה שעליה מעכבת התפירה נטהרה המחט מטומאתה. מדהו"ל כנשברה [ככלים פי"ג מ"ה]. ולא אמרינן שכשיתקנה אח"כ תחזור לטומאה ישנה [כרפי"א דכלים]:
שכל הטומאות כשעת מציאתן: הר"ב פי' דזהו פירושא דרישא. דאם טהורות טהורות. ול"מ א"א לומר כן. דהרי אפסיק טובא במכוסות ומגולות. ותו מ"ש דפי' תנא הא טפי מאינך. ותו למה נקט לפרש טומאה ישנה דרבנן [כרפי"א דכלים]. ולא אינך דנקט לעיל דהוה דאורייתא. ותו למה לן כלל הך כללא שכל הטומאות וכו'. אלא נ"ל דרבותא קמ"ל. דאע"ג דבמחט זו מסתבר טפי שמחמת שנטמאת ולא השתמש בה העלתה חלודה. וכשמצאה שבורה. הרי מסתבר נמי דמשום שנטמאה כבר לא חשש לשמרה ונשתברה. אפ"ה כל הטומאות כשעת מציאתן. וכמו שהוא השתא טהורה מדהוחלדה או נשברה. כך היתה מעיקרא טהורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת