משנה טהרות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הרוטב, והגריסין, והחלב,

בזמן שהן משקה טופח - הרי אלו תחילה.

קרשו - הרי אלו שנים.

חזרו ונימוחו -

כביצה מכוון - טהור,

יתר מכביצה - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.

(ב) רבי מאיר אומר: השמן - תחילה לעולם.

וחכמים אומרין: אף הדבש.

רבי שמעון השזורי אומר: אף היין.

גוש של זיתים שנפל לתנור, והוסק -

כביצה מכוון - טהור,

יתר מכביצה - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.

אם היו פירורין -

אפילו הן סאה - טהור.

(ג) טמא מת, שסחט זיתים וענבים -

כביצה מכוון - טהור,

ובלבד שלא יגע במקום המשקה.

יתר מכביצה - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.

אם היה זב או זבה -

אפילו גרגר יחידי - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.

זב שחלב את העז -

החלב - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.

(ד) כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו,

וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבילה,

וכעדשה מן השרץ, כזית פגול,

כזית נותר, כזית חלב -

הרי אלו טהורין,

ואין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.

הניחן בגשמים ונתפחו - טמאין,

וחייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.

(ה) כל הטומאות כשעת מציאתן -

אם טמאות טמאות - ואם טהורות טהורות,

ואם מכוסות מכוסות - ואם מגולות מגולות.

מחט שנמצאת מלאה חלודה, או שבורה - טהורה,

שכל הטומאות כשעת מציאתן.

(ו) חירש שוטה וקטן,שנמצאו במבוי שיש בו טומאה -

הרי אלו בחזקת טהרה.

וכל הפיקח - בחזקת טומאה.

וכל שאין בו דעת להישאל - ספקו טהור.

(ז) תינוק שנמצא בצד בית הקברות, והשושנים בידו,

ואין השושנים אלא ממקום הטומאה - טהור,

שאני אומר: אחר לקטן ונתן לו.

וכן חמור בין הקברות - כליו טהורין.

(ח) תינוק שנמצא בצד העיסה, והבצק בידו -

רבי מאיר - מטהר.

וחכמים - מטמאין, שדרך התינוק לטפח.

בצק שיש בו נקירת תרנגולין, ומשקין טמאין בבית -

אם יש בין משקין לכיכרות, כדי שינגבו את פיהן בארץ - הרי אלו טהורין.

ובפרה, ובכלב - כדי שילחכו את לשונן.

ושאר כל הבהמה - כדי שתנגב.

רבי אליעזר בן יעקב - מטהר בכלב,

שהוא פיקח - שאין דרכו להניח את המזון, ולילך לו אל המים.

הדף הראשי של משנה טהרות ג

משנה טהרות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב