משנה חולין ב ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות -- שחיטתו פסולהכב.

שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר -- שחיטתו פסולה.

משנה מנוקדת

הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת,

לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת,
לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת,
שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין,
אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ,
וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר,
שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה:

נוסח הרמב"ם

השוחט לשם הרים,

לשם גבעות, לשם ימים,
לשם נהרות, לשם מדברות - שחיטתו פסולה.
שנים אוחזין בסכין, ושוחטין -
אחד לשם אחד מכל אלו,
ואחד לשם דבר אחר - שחיטתו פסולה.

פירוש הרמב"ם

מה שאמר שחיטתו פסולה, מורה שהנשחט מותר בהנאה, על מנת שיכוין לאותו הנהר או לאותו ההר וזולתן.

אבל אם שחט לרוחות או לכוכב על דעת שאותו ההר הוא תחת ממשלתו, או לדבר מן הדברים העליונים שכוחותם מגיעים לאלו הדברים לפי דעתן ועושין בהן רושם, כמו שמאמינים בעלי הצלמים הנקראים בערבי "טלאסם", הרי אותו הנשחט תקרובת עבודה זרה והוא זבחי מתים ואסור בהנאה. אמרו בתלמוד כשמקשין על ההלכה הזאת, "ורמינהי, השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם נהרות לשם מדברות, לשם חמה ולבנה כוכבים ומזלות, לשם מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן, הרי אלו זבחי מתים". והשוו אלו שני המאמרות "הא דאמר להר, והא דאמר לגדא דהר". ופירוש "גדא דהר" המזל והגד, וכן אמרו בפירוש בגד "אתא גדא דביתא", רוצה לומר מזל הבית והצלחתו. ומן העניין הזה "העורכים לגד שלחן"(ישעיה סה, יא), רוצה לומר שהן מקריבים לכוכבים ומזלם כדי שיצליח המזל. והנה נתבאר מה שאמרנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוחט לשם הרים וכו' שחיטתו פסולה - ותקרובת עבודה זרה לא הויא ליאסר בהנאה, משום דכל הני אינן נעשים עבודה זרה, דכתיב (דברים יב) אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם כג. ומיהו פסולה מלאכול, משום דדמיא לשחיטה לשם ע"ז ומחלפא בה. ודוקא שאמר לשם הרים לשם גבעות, אבל אם אמר למלאך הממונה על ההרים ועל הגבעות, הרי זו זבחי מתים ואסורה בהנאה:

לשם דבר כשר - שחיטה סתם:

פירוש תוספות יום טוב

השוחט לשם הרים כו' פסולה. כתב הר"ב ותקרובת ע"ז לא הוי וכו'. דכתיב אלהיהם על ההרים כו' וכן לשון רש"י. ודרשא פשוטה נקטי אע"ג דר"י הגלילי אמרה. ות"ק נסיב דרשא אחריתי במשנה ה' פ"ג דע"ז:

שנים אוחזים בסכין כו' שחיטתו פסולה. והא דמסיק הר"ב במשנה ו' פ"ז דכלאים. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. הא איכא הכא בגמ' תרי אוקימתות. חדא דהכא ביש לו בה שותפות. וכ"פ הרמב"ם. וחדא בישראל מומר א"נ שהתרו בו וקבל התראה. וכ"פ הרא"ש. ועיין לקמן מ"י וכה"ג בעינן למימר נמי בהמנסך דמתני' ד' פ"ה דגטין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על המשנה) פסולה. והא דמסיק הר"ב במ"ו פ"ז דכלאים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איכא הכא בגמרא תרי אוקימתות. חדא, דהכא ביש לו בה שותפות. וכן פירש הר"מ. וחדא בישראל [מומר]. אי נמי שהתרו בו וקיבל התראה. וכן פירש הרא"ש:

(כג) (על הברטנורא) ודרשא פשוטא נקטי אע"ג דר"י אמרה. ות"ק נסיב דרשא אחריתי במשנה ה' פרק ג' דעבודה זרה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השוחט לשם הרים וכו':    ביד שם פ' שני סי' י"ד ובטור יו"ד סי' ד'. וכתוב בתשובת הרשב"א ז"ל סמן שמ"ה תשובה יישר חילך שמנעת השוחטים לא"ל קבל"א כחוקות הגוים ואיכא משום ובחוקותיהם לא תלכו ומכל מקום אינו דומה לשוחט לשם הרים דהתם השוחט בעצמו מתכוין לכך אבל הכא זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ולשוחט לתוך ימים נמי לא דמיא דשאני התם דכיון דאיכא דשחטי לבבואה דימא האי מאן דשחיט לתוך הים איכא משום נראה וה"ה לשוחט לתוך הגומא אבל שוחט ומחזר פניו לאחד הרוחות מאי קאמרי דילמא אתרמויי הוא דאתרמי ליה הכי דאפילו הרים נמי שיש ששוחט לשמו או לשם שרו לא שמענו שיהא אסור לשחוט בהרים דלתוך ימים ונהרות אמרו בהרים לא אמרו ולשם הרים אמרו על גבי ההרים לא אמרו והטענה בזה משום דבכי הא אף משום נראה ליכא למימר דמימר אמרי תמן הוה קאי ואתרמויי אתרמי ליה וכ"ש כאן דאיכא למימר איתרמויי אתרמי ליה ע"כ:

שחיטתו פסולה:    ותקרובת ע"ז לא הויא כדפי' ר"ע ז"ל. והקשו תוס' דהא לעיל א"ר אליעזר שחיטתו פסולה אע"ג דאסורה אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת נכרי לע"ז ותירצו דהכא דייקינן בגמרא דלא הוי זבחי מתים מדלא קתני בהדיא הרי אלו זבחי מתים אבל לעיל איידי דאמרי רבנן כשרה אמר ר' אליעזר פסולה ע"כ:

שנים אוחזין:    תוס' פ"ק דחולין ד' י"ד. ופי' הר"ן ז"ל שנים אוחזין ושוחטין זה בראשו וזה בקתו ע"כ ובטור א"ח סי' ב':

אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר אחר שחיטתו פסולה:    כך מצאתי מוגה ובגמרא מוקמינן לה בישראל משומד דנכרי אוסר דבר שאינו שלו לכ"ע אבל ישראל לצעורי קא מכוין ואינו אוסר ואפילו אית ליה שותפות בגויה דאינו מתכוין לאסור אלא לצער חברו. וכתב הר"ן ז"ל הלכך השוחט בהמת חברו לע"ז לא מיתסרא בהנאה ומיהו איכא מ"ד דבאכילה אסורה ואפילו שוחט בהמת חברו לשם הרים ונתכוון לרפואה וכיוצא בה אסורה באכילה שכל שיש בו סרך לע"ז מיתסרא באכילה וליכא למימר לענין איסור אכילה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהכא לאו איהו אוסר לה אלא דלא שרי לה וה"ל כאילו לא נשחטה אלא שמיתה מאליה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

לשם מדברות:    שמתכוון לעבדן בזה:

שחיטתו פסולה:    רצה לומר אסורה באכילה מדדמי לשוחט לע"ז. ואפילו נתכוון לאכל לרפואה ולא להקריבה. אסורה. אבל מותר בהנאה. דמחובר אינו נעשה ע"ז. מיהו בשחט לשם מלאך הממונה על אלו. אסור נמי בהנאה. אפילו לא נתכוון לעבדם [שם]:

ואחד לשם דבר כשר:    ר"ל לשש סתם שחיטה כשרה. אפילו שחטו ב' בני אדם בב' סכינין. ומיירי שהן שותפין. דאל"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וי"א דאפילו שותף אינו אוסר דבר שאינו שלו. רק הכא מיירי במומר או בשהתרו בו [סי' ד']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים