משנה חולין ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השוחט אחד בעוף, ושנים בבהמה - שחיטתו כשרה.

ורובו של אחד - כמוהו.

רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הוורידין.

חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה - שחיטתו פסולה.

רוב אחד בעוף, ורוב שנים בבהמה - שחיטתו כשרה.

(ב) השוחט שני ראשים כאחד - שחיטתו כשרה.

שנים אוחזים בסכין, ושוחטין -

ואפילו אחד למעלן, ואחד למטן - שחיטתן כשרה.

(ג) התיז את הראש בבת אחת - פסולה.

היה שוחט, והתיז את הראש בבת אחת -

אם יש בסכין מלוא צוואר - כשר.

היה שוחט, והתיז שני ראשים כאחת -

אם יש בסכין מלוא צוואר אחד - כשר.

במה דברים אמורים? -

בזמן שהוליך ולא הביא, או הביא ולא הוליך,

אבל, אם הוליך והביא -

אפילו כל שהוא, ואפילו באוזמיל - כשר.

[ג] *הערה 1: נפלה הסכין ושחטה -

אף על פי ששחטה כדרכה - פסולה,

שנאמר: "וזבחת, ואכלת" (דברים כז ז),

מה שאתה זובח - אתה אוכל.

נפלה הסכין והגביהה,

נפלו כלים והגביהן,

השחיז את הסכין ועף,

ובא חברו ושחט -

אם שהה כדי שחיטה אחרת - פסולה.

רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור.

(ד) [ד] שחט את הוושט, ופסק את הגרגרת,

שחט את הגרגרת, ופסק את הוושט,

או ששחט את אחד מהן, והמתין לה עד שמתה,

או שהחליד את הסכין תחת השני, ופסקו -

רבי ישבב אומר: נבילה.

רבי עקיבה אומר: טריפה.

כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע -

כל שנפסלה משחיטתה - נבילה,

וכל ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גרם לה להיפסל - טריפה.

והודה לו רבי עקיבה.

(ה) [ה] השוחט בהמה וחיה ועוף, ולא יצא מהן דם -

כשרים, ונאכלים בידים מסואבות - לפי שלא הוכשרו בדם.

רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.

(ו) [ו] השוחט את המסוכנת -

רבן גמליאל אומר: עד שתפרכס ביד וברגל.

רבי אליעזר אומר: דייה אם זינקה.

אמר רבי שמעון: אף השוחט בלילה,

ובשחר עמד ומצא כתלים מלאים דם - כשרה, שזינקה כמידת רבי אליעזר.

וחכמים אומרין: עד שתפרכס ביד וברגל, או שתכשכש בזנבה -

אחד בהמה דקה, ואחד בהמה גסה.

בהמה דקה, שפשטה ידה ולא החזירה - פסולה,

שאינה אלא הוצאת נפש.

במה דברים אמורים? - שהיתה בחזקת מסוכנת,

אבל, אם היתה בחזקת בריאה -

אפילו לא היו בה אחד מכל הסימנין האלו - כשרה.

(ז) [ז] השוחט לנוכרי - שחיטתו כשרה.

רבי אליעזר - פוסל.

אמר רבי אליעזר: אפילו שחטה שיאכל נוכרי מחצר כבד שלה - פסולה, שמחשבת נוכרי לעבודה זרה.

אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים,

מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין - אין הכל הולך, אלא אחר העובד,

מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין - לא יהא הכל הולך, אלא אחר השוחט.

(ח) [ח] השוחט לשם הרים,

לשם גבעות, לשם ימים,

לשם נהרות, לשם מדברות - שחיטתו פסולה.

שנים אוחזין בסכין, ושוחטין -

אחד לשם אחד מכל אלו,

ואחד לשם דבר אחר - שחיטתו פסולה.

(ט) [ט] אין שוחטין - לא לתוך ימים,

ולא לתוך נהרות, ולא לתוך הכלים.

אבל שוחט הוא - לתוך העוגל של מים,

ובספינה - על גבי כלים.

אין שוחטין בגומה,

אבל עושה אדם גומה לתוך ביתו - בשביל שיכנס הדם לתוכה.

ובשוק לא יהא עושה כן - שלא יחקה את המינין.

(י) [י] השוחט לשם עולה,

לשם שלמים, לשם אשם תלוי,

לשם פסח, ולשם תודה - שחיטתו פסולה.

רבי שמעון - מכשיר.

שנים אוחזים בסכין, ושוחטין -

אחד לשם אחד מכל אלו,

ואחד לשם דבר אחר כשר - שחיטתו פסולה.

השוחט לשם חטאת,

לשם אשם ודאי, לשם בכור,

ולשם מעשר, ולשם תמורה - שחיטתו כשרה.

זה הכלל -

כל דבר שהוא נידר, ונידב - השוחט לשמו פסול,

ודבר שאינו לא נידר, ולא נידב - השוחט לשמו כשר.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה חולין ב

משנה חולין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב