משנה חולין ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

השוחט את המסוכנתטז, רבן [ שמעון בן ] גמליאל אומר, עד שתפרכס ביד וברגל.

רבי אליעזר אומר, דיה אם זינקהיז.

אמר רבי שמעון, [ אף ] השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם, כשרה, שזינקה, וכמדת רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, עד שתפרכס או ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה, אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה.

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה -- פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש בלבד.

במה דברים אמורים, שהיתה בחזקת מסוכנת. אבל אם היתה בחזקת בריאה, אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הללו, כשרה.

משנה מנוקדת

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְּסֻכֶּנֶת,

רַבָּן (שִׁמְעוֹן בֶּן) גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה,
וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם,
כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנְּקָה;
וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמים אוֹמְרִים:
עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס, אוֹ בַּיָּד אוֹ בָּרֶגֶל,
אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ;
אֶחָד בְּהֵמָה דַּקָּה,
וְאֶחָד בְּהֵמָה גַּסָּה.
בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה,
פְּסוּלָה,
שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת;
אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה,
אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ,
כְּשֵׁרָה:

נוסח הרמב"ם

השוחט את המסוכנת -

רבן גמליאל אומר: עד שתפרכס ביד וברגל.
רבי אליעזר אומר: דייה אם זינקה.
אמר רבי שמעון: אף השוחט בלילה,
ובשחר עמד ומצא כתלים מלאים דם - כשרה, שזינקה כמידת רבי אליעזר.
וחכמים אומרין: עד שתפרכס ביד וברגל, או שתכשכש בזנבה -
אחד בהמה דקה, ואחד בהמה גסה.
בהמה דקה, שפשטה ידה ולא החזירה - פסולה,
שאינה אלא הוצאת נפש.
במה דברים אמורים? - שהיתה בחזקת מסוכנת,
אבל, אם היתה בחזקת בריאה -
אפילו לא היו בה אחד מכל הסימנין האלו - כשרה.

פירוש הרמב"ם

המסוכנת - היא הנוטה למות. ושיעור עניין זה כמו שאמרנו, כל שמעמידים אותה ואינה עומדת.

ופירוש פרכוס - שהיא מפרכסת.

וזינקה - גזור מן "יזנק מן הבשן"(דברים לג, כב), והוא הקול הנשמע בנשימת בני אדם בשעת השינה, קורין אותו הדבר בערב "גושט", וכן שמו.

ומה שאמר כתלים מלאים דם - רוצה לומר צואר הנשחט, והוא מה שאמר "כתלי בית השחיטה שנינו".

ומה שאמר שפשטה ידה ולא החזירה, פסולה - דוקא ידה, אבל אם פשטה רגלה אף על פי שלא החזירה כשירה.

ובבהמה גסה אין הפרש בין יד בין רגל, פשטה ולא החזירה או החזירה ולא פשטה, [כשירה]. וזהו פסק ההלכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוחט את המסוכנת - כל שמעמידים אותה ואינה עומדת מחמת חוליה, הויא מסוכנת. ואפילו יש לה כח בשיניה לאכול קורות ובקעיות של עץ:

עד שתפרכס - דאי לא פרכסה חיישינן שמא ניטלה נשמתה קודם גמר שחיטה:

אם זינקה - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

השוחט בלילה - בהמה מסוכנת שצריכה פרכוס יח, ולא ידע אם פרכסה, ולמחר השכים ומצא כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם, כשרה, מפני שזינקה. וכשיטת ר' אליעזר דמכשיר לה בזינוק, אמרה רבי שמעון. ואין הלכה כר' אליעזר:

אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה - צריכה פרכוס אם היא מסוכנת:

שפשטה ידה - בגמר שחיטה:

ולא החזירה פסולה - אם היתה מסוכנת. לפי שאין זה פרכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה. אבל גסה לאו אורחה בהכי, ובין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשרה:

פירוש תוספות יום טוב

השוחט את המסוכנת. שלא אסרה התורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה. רמב"ם פ"ד מהמ"א. ובגמ' איכא דמייתי לה מדאשכחן ביחזקאל [ד'] דאמר ונבלה וטרפה לא אכלתי. אי אמרת בשלמא מסוכנת שריא היינו רבותיה דיחזקאל. וה"ק שלא אכלתי בשר כוס כוס פירוש שחוט שחוט שלא תמות. אלא אי אמרת אסירא מאי רבותיה דיחזקאל. ואפי' לכתחלה שרי. ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס:

זינקה. זינוק קילוח רש"י וז"ל הרמב"ם וזינוק גזור מן יזנק מן הבשן (דברים ל"ג):

השוחט בלילה. כתב הר"ב בהמה מסוכנת שצריכה פרכוס. וכן לשון רש"י ונקט לישנא דת"ק אף על גב דכמדת ר"א קיימינן דדיה אם זינקה. ובגמרא כתב רש"י וכמדת ר"א דאמר זינוק הוי פרכוס:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) המסוכנת. שלא אסרה התורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה. הר"ם. ואפילו לכתחלה שרי. ונקט לשון דיעבד משום דבעי למתני עד שתפרכס:

(יז) (על המשנה) זינקה. זינוק, קילוח. רש"י. ונגזר מן יזנק מן הבשן. הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) ונקט לישנא דת"ק אע"ג דכמדת ר"א קיימינן דדיה אם זינקה. ובגמרא כתב רש"י, וכמדת ר"א דאמר זינוק הוי פירכוס:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השוחט את המסוכנת:    תוס' רפ"ק דסוטה וביד שם פ"ד דהלכות מאכלות אסורות סי' י"א עד סי' י"ו. ובטור יו"ד סי' י"ז. וכתבו תוס' ז"ל ואפילו לכתחלה שרי ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס ע"כ. ובגמרא בעי מסוכנת ממאי דשריא דדילמא אסורה היא מדכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול והאי מסוכנת לאו חיה היא ומסיק דמדאמר יחזקאל ונבלה וטרפה לא אכלתי [כו' עי' בתוי"ט]:

רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל:    ר"ג בעי תרתי יד ורגל ורבנן סברי דבחד מינייהו סגי. וזינוק דר' אליעזר עדיף ופרכוס גדול הוא יותר מדחכמים ומאי דקאמר דייה לגבי ר"ג דבעי תרתי פרכוס דיד ורגל הוי קיל. ומשמע דגרסינן רבן גמליאל שהוא חברו דר' אליעזר וכן הוא בערוך בערך סכן ובהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הוא בסוגית הגמרא וכן הגיה רש"ל ז"ל. ותמהתי על הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שהגיה בתלמודו בתוס' ד' ל"ח דבור המתחיל גועה אפילו לרשב"ג כמו שהעתקתי בספר שקראתי שמו בנין שלמה לחכמת בצלאל ולא הגיה כן לא שם בגמרא ולא שם ברש"י ז"ל:

אמר ר"ש אף השוחט בלילה ובשחר עמד ומצא כותלים מלאים דם כשרה שזנקה כמדת ר' אליעזר:    כך מצאתי מוגה. ומצאתי ברש"י ז"ל כתיבת יד השוחט בלילה כדאמרינן בפירקין דלעיל השוחט בלילה שחיטתו כשרה דיעבד אין לכתחלה לא:

או עד שתכשכש בזנבה:    בגמרא מוכח דעוף נמי אפילו שהדבר קל לכשכש בזנבו הוי פרכוס וכן נמי אפילו רפרף בעיניו הוי פרכוס:

בהמה דקה שפשטה ידה:    פי' דוקא יד ולא רגל:

שאינה אלא הוצאת נפש בלבד:    בפ"ק דע"ז ד' י"ו אמרינן חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס ואם שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד ובגמרא אמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה:

תפארת ישראל

יכין

השוחט את המסוכנת:    דהיינו שכשמעמידין אותה בהכאת מקל או בגערה ואינה עומדת. ואף שאוכלת כבריאה. ואף שכשמעמידה [ביד] נשארת עומדת. אפ"ה נקראת מסוכנת. [ובש"ס [דל"ז ב'] אמרינן אפילו אוכלת בקעיות ואפילו אוכלת קורות. ונ"ל דבקעיות הם פקועות. והם אבטיחים מרים. כמו שמן פקועות [פ"ב דשבת]. וקורות היינו רך של דקל שנעשה עץ בשנה הבאה [כברכות דל"ו א']:

עד שתפרכס:    שנענעה א"ע באבריה. צאפפעלן בל"א:

ביד וברגל:    שכשלא פרכסה חיישינן שמתה קודם גמר שחיטה. מיהו בהמת עכו"ם מסוכנת אסור לשחטה [מגיד ע"ד ממאכלות]. [ולהכי תני תנא לשון דיעבד] :

רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה:    מלת זינוק הוא לשון קפיצה. כמו יזנק מן הבשן. ור"ל הכא שקפץ הדם בקילוח מבית השחיטה. ע"י שהבהמה רגילה אחר שחיטה לנפוח בגרונה. וזה סימן שלא מתה מקודם:

אמר רבי שמעון אף השוחט בלילה:    מסוכנת ולא ידע אם פרכסה:

ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם:    ר"ל שמצא דם בכותלי הצואר הנשחט. [ונ"ל דהיינו על העור שבצד מקום השחיטה. דאילו תוך בית השחיטה ממש מה ראייה. והרי גם כשחותך בשר מתה אגב דוחקא דסכינא נפק דמא]:

שזינקה וכמדת רבי אליעזר:    דס"ל דסגי בזינקה:

או עד שתכשכש בזנבה:    תנענעו לכאן ולכאן:

ואחד בהמה גסה:    ובעוף סגי ברפרף בגפו:

שאינה אלא הוצאת נפש בלבד:    אבל ברגלה סגי בכפפה או פשטה אותו דברגלה כחה חזק טפי וסגי בהכי [ועי' מ"ש זבים פ"ד סי' ס"ב ודו"ק]. מיהו בגסה סגי בכפפה או פשטה אפילו ביד. וכל פרכס צריך שיהיה בסוף שחיטה עד אחר שחיטה. וקיי"ל כחכמים [סי' י"ז]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים