משנה זבים ד

זבים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת זבים • פרק רביעי ("רבי יהושע") • >>

פרקי מסכת זבים: א ב ג ד ה

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

רבי יהושע אומר, נדה שישבה עם הטהורה במטה, כפה שבראשה טמא מדרס.

ישבה בספינה, כלים שבראש הנס שבספינה טמאין מדרס.

נוטלת עריבה מלאה בגדים: בזמן שמשאן כבד, טמאין.

בזמן שמשאן קל, טהורין.

זב שהקיש על כצוצרא, ונפל ככר של תרומה, טהור.

משנה ב

הקיש על המריש, על המלבן, על הצנור, ועל הדף, אף על פי שהוא עשוי בחבלים, על התנור, ועל הים, ועל אצטרובל, ועל חמור של רחים של יד, ועל סאה של רחים של זיתים, רבי יוסי אומר, אף על קורת הבלנין, טהור.

משנה ג

הקיש על הדלת, על הנגר, על המנעול, על המשוט, ועל הקלת, ועל אילן שכחו רע, ועל סוכה שכחה רע באילן יפה, על סולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר, על הכבש על הקורה ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט, טמאין.

על השידה על התיבה ועל המגדל, טמאין.

רבי נחמיה ורבי שמעון מטהרין באלו.

משנה ד

זב שהיה מוטל על חמשה ספסלים או על חמש פונדיות: לארכן, טמאין.

לרחבן טהורין.

ישן, ספק שנתהפך עליהן, טמאין.

היה מוטל על ששה כסיות, שתי ידיו על שנים, שתי רגליו על שנים, ראשו על אחד, גופו על אחד, אין טמא אלא זה שתחת הגוף.

עומד על שני כסאות, רבי שמעון אומר, אם רחוקין זה מזה, טהורין.

משנה ה

עשר טליות זו על גב זו, ישן על גבי העליונה, כולן טמאות.

הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו: כרע הזב, טהורין; כרעו הן, טמאין.

רבי שמעון אומר: ביחידי, טמא; ובמרובין, טהור, שאין אחד נושא את רובו.

משנה ו

הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה, טמאין.

ובמת, הכל טהור, חוץ מן האדם.

זה חומר בזב מבמת.

(וחומר במת מבזב) [נוסח הרמב"ם: ושוב חומר בזב מבמת]: שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין, מה שאין המת מטמא.

חומר במת, שהמת מטמא באהל ומטמא טומאת שבעה, מה שאין הזב מטמא.

משנה ז

היה יושב על גבי המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה, טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.

רבי שמעון מטהר.

היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה, טהורות, מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה.

היתה טלית אחת תחת שני ידים, תחת שני רגלים, תחת יד ורגל, טמאה.

רבי יוסי אומר, הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו, שמשענת הסוס על רגליו, ומשענת החמור על ידיו.

ישב על קורת בית הבד, כלים שבעקל טמאין.

על המכבש של כובס, כלים שתחתיו טהורין.

רבי נחמיה מטמא.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בְּמִטָּה, כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ טָמֵא מִדְרָס. יָשְׁבָה בִסְפִינָה, כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְמֵאִין מִדְרָס. נוֹטֶלֶת עֲרֵבָה מְלֵאָה בְגָדִים, בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד, טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן קַל, טְהוֹרִין. זָב שֶׁהִקִּישׁ עַל כְּצוֹצְרָא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר.

משנה ב

הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, עַל הַמַּלְבֵּן, עַל הַצִּנּוֹר, וְעַל הַדַּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי בַּחֲבָלִים, עַל הַתַּנּוּר, וְעַל הַיָּם, וְעַל אִצְטְרֻבָּל, וְעַל חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, וְעַל סְאָה שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין, טָהוֹר.

משנה ג

הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת, עַל הַנֶּגֶר, עַל הַמַּנְעוּל, עַל הַמָּשׁוֹט, וְעַל הַקֶּלֶת, וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע, וְעַל סוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רַע, עַל אִילָן יָפֶה, עַל סֻלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר, עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין בְּטִיט, טְמֵאִין. עַל הַשִּׁדָּה, עַל הַתֵּבָה וְעַל הַמִּגְדָּל, טְמֵאִין. רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בָּאֵלּוּ.

משנה ד

זָב שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדִּיּוֹת, לְאָרְכָּן, טְמֵאִין. לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין. יָשֵׁן, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן, טְמֵאִין. הָיָה מֻטָּל עַל שִׁשָּׁה כִסְיוֹת, שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד, אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף. עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה, טְהוֹרִין.

משנה ה

עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ, כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין. כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיחִידִי, טָמֵא. וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ.

משנה ו

הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה, טְמֵאִין. וּבַמֵּת, הַכֹּל טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם. זֶה חֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת. חֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב, שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא. חֹמֶר בַּמֵּת, שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְאֹהֶל וּמְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה, מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא.

משנה ז

הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה, טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה, טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל שְׁלשָׁה. הָיְתָה טַלִּית אַחַת תַּחַת שְׁנֵי יָדַיִם, תַּחַת שְׁנֵי רַגְלַיִם, תַּחַת יָד וָרֶגֶל, טְמֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסּוּס מְטַמֵּא בְרַגְלָיו וְהַחֲמוֹר בְּיָדָיו, שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו וּמִשְׁעֶנֶת הַחֲמוֹר עַל יָדָיו. יָשַׁב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד, כֵּלִים שֶׁבָּעֵקֶל טְמֵאִין. עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, טְהוֹרִין. רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.

נוסח הרמב"ם

(א) רבי יהושע אומר:

נידה שישבה עם הטהורה במיטה -

כפח שבראשה - טמא מדרס.

ישבה בספינה -

כלים שבראש הנס שבספינה - טמאין מדרס.

נוטלת עריבה מלאה בגדים -

בזמן שמשאן כבד - טמאין,

בזמן שמשאן קל - טהורין.

זב שהקיש על כצוצרה,

ונפל כיכר של תרומה - טהור.

(ב) הקיש -

על המריש, ועל המלבן, ועל הצינור,

ועל הדף - אף על פי שהוא עשוי בחבלים,

על התנור, ועל הים, ועל האצטרוביל,

ועל חמור של ריחים של יד,

ועל סאה של ריחים של זיתים,

רבי יוסי אומר: אף על קורת הבלנים,

טהור.

(ג) הקיש -

על הדלת, ועל הנגר, ועל המנעול,

ועל המשוט, ועל הקלת,

ועל אילן שכוחו רע, ועל סוכה שכוחה רע,

ועל סולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר,

על הכבש, על הקורה, ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט - טמאין.

על השידה, ועל התיבה, ועל המגדל - טמאין.

רבי נחמיה, ורבי שמעון - מטהרין באלו.

(ד) זב -

שהיה מוטל על חמישה ספסלין,

או על חמש פונדיות -

לאורכן - טמאין,

לרוחבן - טהורין.

ישן, ספק נתהפך עליהן - טמאין.

היה מוטל על שישה כיסיות,

שתי ידיו על שנים,

ושתי רגליו על שנים,

ראשו על אחד,

וגופו על אחד -

אין טמא - אלא זה שתחת גופו.

עומד על שני כיסיות -

רבי שמעון אומר: אם רחוקין זה מזה - טהורין.

(ה) עשר טליות זו על גבי זו -

ישב על גבי העליונה - כולן טמאות.

הזב בכף מאזניים, משכב ומושב כנגדו -

כרע הזב - טהורין,

כרעו הן - טמאין.

רבי שמעון אומר:

ביחידי - טמא,

ובמרובין - טהור, שאין אחד נושא את רובו.

(ו) הזב בכף מאזניים,

והאוכלין והמשקין בכף שניה - טמאין.

ובמת -

הכל טהור - חוץ מן האדם,

זה חומר בזב מבמת.

וחומר שוב בזב מבמת -

שהזב עושה משכב מתחתיו - לטמא אדם, ולטמא בגדים,

ועל גביו מדף - לטמא אוכלין ומשקין,

מה שאין המת מטמא.

חומר במת -

שהמת מטמא באוהל, ומטמא טומאת שבעה,

מה שאין הזב מטמא.

(ז) היה יושב על גבי המיטה,

וארבע טליות תחת ארבע רגלי המיטה - טמאות,

מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.

רבי שמעון - מטהר.

היה רוכב על גבי בהמה,

וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה - טהורות,

מפני שהיא יכולה לעמוד על שלש.

היתה טלית אחת -

תחת שתי ידים, תחת שתי רגלים,

תחת היד, תחת הרגל - טמאה.

רבי יוסי אומר:

הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו,

שמשענת הסוס - על רגליו,

ומשענת החמור - על ידיו.

ישב על קורת בית הבד -

כלים שבעקל - טמאין.

על המכבש של כובס -

כלים שתחתיו - טהורין.

רבי נחמיה - מטמא.

פירושים

משנה זבים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב