עיקר תוי"ט על זבים ד

משנה זבים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) נדה כו'. והוא הדין זב וטהור. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) טמאין. נראה לי רמיירי שנושאת העריבה בחיקה לפניה, וכשמשאן בבד מכריעות אותה עד שהיא נשענת ונתלית עליהם. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) טהורין. הבגדים מטומאת מדרס. ואף שהעריבה טמאה מגע זב, ואדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש. בלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש. הר"ש:

(ב)

(ד) (על המשנה) הקיש כו'. בתוספתא, זה הכלל, כל שנפל מכוח היסטו [היינו שכוחו רע] טמא, מכוח הרעדה [שכוחו יפה] טהור. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) וקלת דלקמן עשוי שלא יתפזר הקמח ושיפול לתוך הים. אבל הר"נ פירש, ים של בית הבד:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ו) (על הברטנורא) ונותנין בהם מעות וראויים לשמש שכיבה עם מלאכתן, שישב עליהן והן מלאות מעות ופותח פיהם ונוטל, ואין צריך לומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) כגון ששוכב על מעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) ולפי זה אתיא כר' שמעון דסוף פרקין. ור"י מפרש דאתיא אפילו כרבנן. וטעמא דטהורין, משום דהוו להו כל אחד מסייע ואין בו ממש:

(ט) (על הברטנורא) ולא דק, דזה נאמר על הטהור השוכב על משכב הזב. אבל בזב העושה משכב נדרש מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב וגו'. והא דדרשינן רובו, משום דרובו ככולו:

(י) (על הברטנורא) וקשה קצת, דהכא תני ביו"ד ולקמן באל"ף. ונראה לי כפירוש הר"מ שכתב כסיות כלי חגורות של עור נאותים למשכב:

(יא) (על הברטנורא) אלא על שתיהן בשוה, חציו על כל אחד. אבל אם הם קרובים, זמנין נשען רובו על אחד. מהר"מ:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יב) (על המשנה) ובמת כו'. והוה מצי נמי למיתני ובנבלה הכל כו' חוץ כו':

(יג) (על המשנה) מדף כו'. בספרי יליף להו מקראי. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) פירוש, הראויים למשכב ומושב:

(טו) (על הברטנורא) כל זה הוגה מלשון הר"ש. אבל לפי שיגרת לשון הר"ב אין צריך להכניס כל זה בלשונו. אך לפי זה צריך להגיה בסמוך ושכן צריך להיות, כי האי גוונא בזב טמא לטמא כו' ובמת טהור. ועתוי"ט:

(ז)

(טז) (על הברטנורא) והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע, ואין אנו יודעים איזה יד ואיזה רגל היא שלא היתה נשענת עליה, הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן, ולפיכך כולן טהורות. הר"מ:

(יז) (על הברטנורא) עיין בתוי"ט שהאריך בטעם פלוגתתן על פי צורת כלים הללו שהיו אצלם באותו הזמן: