רש"ש על המשנה/זבים/ד

רש"ש על המשנה מסכת זבים פרק ד

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת זבים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

בהרע"ב ד"ה כפה. ופליג אסתם מתני' כו' בד"ה כלים כתב ג"כ אלא דתנא דלעיל לא מטמא כלים שבראש הנס וא"ה כר"י. לכאורה קשה מ"ש מהא דטהור מעלה את הטמא בפ' דלעיל מ"ב דלכ"ע בגדיו טמאים מדרס אף שהם למעלה. אלא הוא הדבר אשר כתבתי בר"פ דלעיל בדעתו ז"ל דהכא אינו נקרא מדרס לרבנן אלא משום חשש דריסה עליהן: תוי"ט ד"ה בזמן שמשאן קל טהורים. אפשר דבגדים שבה טהורים לגמרי כו'. תמוה דאיך אפשר שיהא טהורים והלא נשאן הזב. וכן ראיתי בפי' הרא"ש שכ' אבל טמאים במשא הזב:


געריכה

הרל"צ העתיק פירש"י בעירובין וכגון כו'. לכאורה ל"ד דלפי' הרע"ב דכאן איירי לענין ככר ש"ת שנפל מהם מכח הקשתו אם הוא נטמא מחמת הסיטו. ונ"מ אפי' בנוגע בידיו להדלת וכו' דמחמת הנגיעה בדלת לא הוה הככר אלא שני. ואם מפני הסיטו הוה הככר ראשון. ולפמש"כ בפכ"ח דכלים מ"ו בס"ד מוכרח פירש"י אף לפי' הרע"ב. אבל עי' עוד מש"כ בעירובין ע"ד רש"י:


דעריכה

תוי"ט ד"ה טמאים. עמש"כ שם בשבת בס"ד: ד"ה כסיות. ולעד"נ דהוא ל"ר מכסת המוזכר בכ"מ כר וכסת:


ועריכה

ברע"ב ד"ה טמאין כו' בין כרעו או"מ. וכ"כ הרמב"ם והר"ש. ולא משום דס"ל כשיטת ר"ת בעירובין (כז) בתד"ה כל שהזב. ולא כרש"י בנדה (נד ב') ד"ה ולא דמה ע"ש שהרי הר"ש לקמן ברפ"ה מביא בעצמו תוספתא דאין היסט אלא לדבר שיש בו רוח חיים וכ"ד רש"י ג"כ בשבת (פג ב') אלא דהכא אף שכרעו הם מ"מ חשיב כמו שהזב היה מסיטן כמש"כ הרא"ש ע"ש וכ"כ הר"ש בפי' התוספתא. וכן הרמב"ם כתב שהרי הן טמאים בהיסט הזב. וזה דלא כתוי"ט בפ' דלקמן מ"ב ובסוף מ"ה. וכן לשון הרע"ב לקמן ד"ה חוץ מן האדם שכתב דבזמן שמכריע את המת טמא. ל"ד דה"ה איפכא נמי טמא: שם ד"ה מה שאין המת מטמא. מ"מ אין מו"מ שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים הן לפי שיטתו בפ"א דאהלות מ"ב דחרב ה"ה כחלל ל"ד כלי מתכות אלא אפי' בגדים. א"כ מו"מ שתחתיו הוויין אבי אה"ט ומטמאין אדם להיות אה"ט אף אחר שפירש ומטמא אדם וכ"ח. ומו"מ דזב א"מ אדם לטמא בגדים אלא קודם שפירש. וא"מ אדם וכ"ח. ואף הבגדים קודם שפירש אינם נעשים אלא ראשונים. ובמת הוויין אה"ט. ומש"כ עוד וע"ג מדף נהי דמת נמי מטמא כלים שע"ג כו' לטמא או"מ כו' ותמוה מאד. דלשיטתו הוויין אבי אה"ט. ולהחולקין הוויין מיהא אה"ט לטמא אף אדם וכ"ח: תוי"ט ד"ה ובמת הכל טהור. ה"מ נמי למיתני ובנבלה כו'. פשוט דמת הוי רבותא טפי. ואולי כוונתו על חוץ מן האדם. אבל המשנה לא תכוון כאן רק לאשמעינן הטהרה: ד"ה הכל. ונמצא דכגון בכ"מ א"ע למאהיל. פשוט דכוונת הרע"ב דלכאורה איך מ"ל דכל שהמת נשא עליו טהור והלא טומאה בוקעת ויורדת וזה נקרא הטומאה מאהלת עליו לכך אמר כגון בכ"מ שאינו כנגד המת שיאהיל עליו: ד"ה מה שאין המת מטמא וכו' בס"ד. ובמס' עדיות כו' מפרש הרע"ב כו'. עמש"כ שם ע"ד אלו: ד"ה מפני. ואין אנו יודעים כו' ולכך כולן טהורות. ק"ל מ"ש מדלעיל מ"ד ספק שנתהפך עליהן טמאין: