משנה זבים ד רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) רבי יהושע אומר:

נידה שישבה עם הטהורה במיטה -
כפח שבראשה - טמא מדרס.
ישבה בספינה -
כלים שבראש הנס שבספינה - טמאין מדרס.
נוטלת עריבה מלאה בגדים -
בזמן שמשאן כבד - טמאין,
בזמן שמשאן קל - טהורין.
זב שהקיש על כצוצרה,
ונפל כיכר של תרומה - טהור.


(ב) הקיש -

על המריש, ועל המלבן, ועל הצינור,
ועל הדף - אף על פי שהוא עשוי בחבלים,
על התנור, ועל הים, ועל האצטרוביל,
ועל חמור של ריחים של יד,
ועל סאה של ריחים של זיתים,
רבי יוסי אומר: אף על קורת הבלנים,
טהור.


(ג) הקיש -

על הדלת, ועל הנגר, ועל המנעול,
ועל המשוט, ועל הקלת,
ועל אילן שכוחו רע, ועל סוכה שכוחה רע,
ועל סולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר,
על הכבש, על הקורה, ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט - טמאין.
על השידה, ועל התיבה, ועל המגדל - טמאין.
רבי נחמיה, ורבי שמעון - מטהרין באלו.


(ד) זב -

שהיה מוטל על חמישה ספסלין,
או על חמש פונדיות -
לאורכן - טמאין,
לרוחבן - טהורין.
ישן, ספק נתהפך עליהן - טמאין.
היה מוטל על שישה כיסיות,
שתי ידיו על שנים,
ושתי רגליו על שנים,
ראשו על אחד,
וגופו על אחד -
אין טמא - אלא זה שתחת גופו.
עומד על שני כיסיות -
רבי שמעון אומר: אם רחוקין זה מזה - טהורין.


(ה) עשר טליות זו על גבי זו -

ישב על גבי העליונה - כולן טמאות.
הזב בכף מאזניים, משכב ומושב כנגדו -
כרע הזב - טהורין,
כרעו הן - טמאין.
רבי שמעון אומר:
ביחידי - טמא,
ובמרובין - טהור, שאין אחד נושא את רובו.


(ו) הזב בכף מאזניים,

והאוכלין והמשקין בכף שניה - טמאין.
ובמת -
הכל טהור - חוץ מן האדם,
זה חומר בזב מבמת.
וחומר שוב בזב מבמת -
שהזב עושה משכב מתחתיו - לטמא אדם, ולטמא בגדים,
ועל גביו מדף - לטמא אוכלין ומשקין,
מה שאין המת מטמא.
חומר במת -
שהמת מטמא באוהל, ומטמא טומאת שבעה,
מה שאין הזב מטמא.


(ז) היה יושב על גבי המיטה,

וארבע טליות תחת ארבע רגלי המיטה - טמאות,
מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.
רבי שמעון - מטהר.
היה רוכב על גבי בהמה,
וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה - טהורות,
מפני שהיא יכולה לעמוד על שלש.
היתה טלית אחת -
תחת שתי ידים, תחת שתי רגלים,
תחת היד, תחת הרגל - טמאה.
רבי יוסי אומר:
הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו,
שמשענת הסוס - על רגליו,
ומשענת החמור - על ידיו.
ישב על קורת בית הבד -
כלים שבעקל - טמאין.
על המכבש של כובס -
כלים שתחתיו - טהורין.
רבי נחמיה - מטמא.


הדף הראשי של משנה זבים ד