משנה זבחים י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק י · משנה ז | >>
ובכולם, הכהנים רשאין לשנות יז באכילתן, לאכלן צלויים, שלוקים, ומבושלים, ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה, דברי רבי שמעון.
רבי מאיר אומר, לא יתן לתוכן תבלי תרומה, שלא יביא את התרומה לידי פסול.
וּבְכֻלָּם,
- הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן,
- לְאָכְלָן צְלוּיִים, שְׁלוּקִים, וּמְבֻשָּׁלִים,
- וְלָתֵת לְתוֹכָן תְּבַלֵּי חֻלִּין וּתְבַלֵּי תְּרוּמָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבַלֵּי תְּרוּמָה,
- שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְּסוּל:
- לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבַלֵּי תְּרוּמָה,
ובכולם - הכהנים רשאין לשנות באכילתן,
- לאוכלן - צלויין, שלוקין, ומבושלין,
- ולתת לתוכן - תבלי חולין, ותבלי תרומה,
- דברי רבי שמעון.
- רבי מאיר אומר:
- לא יתן לתוכן תבלי תרומה - שלא יביא את התרומה לידי פסול.
אמר רחמנא בדברים שהכהן אוכל "למשחה"(במדבר יח, ח), אמרו "למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין", רוצה לומר מטעמים ומאכלים בתבלין וכיוצא בהן.
והלכה כרבי מאיר:
ובכולן. בכל הנאכלים: רשאים הכהנים לשנות באכילתן. כגון לאכלן צלויין מבושלין ושלוקין. דבמתנות כהונה כתיב (שם יח) לך נתתים למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים צלי שלוק ומבושל ובמטעמים ותבלין:. ש, לא יביא את התרומה לידי פסול. לפי שהתבלין שבלעו טעם הקדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה יח משום טעם הקדשים שבלוע בהן:
רשאין לשנות באכילתן. נ"ל דהא אתא לאשמועינן דרשאי לשנות שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין וכן אם בשלו יכול אח"כ לשלקו או לצלאו. דאלת"ה הא תנינא לה חדא זמנא בפרק איזהו מקומן. וגם לישנא דיכול לשנות דייקו הכי שפיר טפי. ולשון התוספתא. וכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן מנחות ללותתן ולהוציא שמנן ולתת לתוכן תבלין כו':
שלוקין. פירשו הר"ב במשנה ו' פ"ב דפסחים:
דברי ר"ש. וכבר פסק הר"ב דאין הלכה כמותו במשנה ג' פ"ח. ועוד שנוייה פלוגתא כיוצא בזה בתבלי תרומה במסכת שביעית פ"ח משנה ז'. וגם שם כתב דאין הלכה כר"ש. [*ושם בירושל' מייתי כדון הלכה כר"מ דתמן. דהוא רבנן דהכא]:
שלא יביא את התרומה לידי פסול. פירש הר"ב לפי שהתבלין כו' אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה כו'. לא ידעתי למה דקדק לכתוב באזהרה. דלמעטו מכרת דנותר. א"א לומר כן. שלא מצינו מחלוקת בטעם כעיקר אלא בחולין בתוספות בפ' גיד הנשה דף צ"ט אבל בקדשים [ודאי] טעם כעיקר כדאיתא התם בגמרא וכ"ש שכבר דקדקתי מלשון הר"ב ברפ"ג דפסחים דאפילו בחולין סובר טעם כעיקר לחייבו כרת מלבד בחמץ:
(יז) (על המשנה) לשנות. נ"ל דאתא לאשמעינן שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין, וכן אם כשלו יכול אח"כ לשלקו או לצלאו. דאלת"ה הא תנינן ליה כפרק איזהו. וגם לישנא דיכול לשנות דייק שפיר טפי. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) משמע דלמעוטי מכרת דנותר. ואי אפשר לומר כן, דבודאי טעם כעיקר לחייבו ככרת. ועתוי"ט:
ובכולן הכהנים וכו': פ' התערובות דף ע"ו. ותוס' פ' הקומץ רבא דף כ"א ודפ' התודה דף פ' ודר"פ הזרוע ושם דף קל"ב. ובירושלמי דשביעית פ"ח. והקשו תוס' ז"ל שם פ' הזרוע וז"ל מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ובחרדל וא"ת הא תנן בפ' כל התדיר ובכלן הכהנים רשאין לשנות באכילתן ותרצו ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר ע"כ וה"ר יהוסף ז"ל תירץ ונ"ל דודאי מי שאין לו אלא כדי תבשיל אחד צריך לאכלו צלי דוקא כדרך המלכים אבל מי שיש לו הרבה מתנות אם לא יעשה מהם אלא מין אחד אין זה דרך המלכים אך דרך המלכים לאכול מינין הרבה וע"ז תנא הכא ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן וכו' ע"כ. וראיתי במשניות מוגהות דגרסי כל הך בבא דובכלן קודם בבא דכשם שהם קודמין דתנן לעיל וכן ג"כ הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
לאכלן צלויין וכו': דכתיב למשחה ומתרגמינן לרבו לשון גדולה. ומצאתי במרדכי פ' ערבי פסחים דקדשים נאכלין ג"כ על השבע כמו פסח משום דכתיב בהו למשחה כדרך שהמלכים אוכלים דהיינו על השבע ע"כ וכתבתיו יותר בארך שם פרק ע"פ סוף סימן ו':
צלויין שלוקים ומבושלין: אע"ג דקתני שלוקים והדר מבושלים מ"מ שליקה הוי טפי כדמוכח בפ' כל הבשר גבי כבד דקאמר שלוקה אוסרת ונאסרת תוס' ז"ל:
צלויין: כתב ה"ר יהוסף ז"ל אין להקשות למה תנן צלויין כו' שכן דרך המשנה וכן בסמוך תנן תבלי חולין ע"כ:
שלא יביא את התרומה לידי פסול: ור"ש לא חייש להאי טעמא וכן לעיל במתניתין דבפ' התערובות לא חש כדכתבינן התם וכן בכמה דוכתי במשנה רמזנום בפ"ח דשביעית סימן ז' ובכולהו לית הלכתא כותיה. וביד פ' עשירי דהלכות מעשה הקרבנות סימן י':
יכין
ובכולם: בכל הקרבנות הנאכלין:
הכהנים רשאין לשנות באכילתן: דהיינו לאכלן וכו':
לאכלן צלויים שלוקים: מבושל מאד עד שנימוח [כר"ב פסחים פ"ב מ"ו]:
ולתת לתוכן תבלי חולין: דסד"א דאסור לאכול קדשי שמים דרך הנאה ותענוג, דמצות לאו ליהנות נתנו:
שלא יביא את התרומה לידי פסול: דאם יבוא אח"כ לידי נותר, יאסרו גם התבלין מדבולעים טעם הקדשים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת