תפארת ישראל על זבחים י

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

התמידים קודמין למוספין:    להכי נקיט תמידים מוספים לשון רבים. למכלל כולן, בין תמיד דחול למוסף ר"ח, או אפילו תמיד דשבת למוסף דשבת, דסד"א דמוסף דשבת קדיש טפי, קמ"ל דאפ"ה תדיר קודם:

מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש:    על כרחך צ"ל דה"פ דקודמין, שלא יביאו להכהן מוספי הר"ח עד שהקריבו מוספי שבת, דאם יביאום תחלה הרי במוספי ר"ח יש שעיר חטאת, ומוספי דשבת כולן עולות, והרי חטאת קודמת לעולה [כלקמן בפרקן]. ואפשר עוד דאם הביאו מוספי ר"ח קודם הקרבת תמיד של שחר, ג"כ יקריבו מוספי ר"ח תחלה [דהא *) דכתיב בתמיד וערך עליה העולה, שיהיה עולת התמיד ראשון לשאר הקרבנות [כפסחים דנ"ח]. זה אינו רק למצוה ולא לעכב [כמנחות דמ"ט ב']. והא דתנינן בתוספתא דפסחים [פ"ד] דבשלא הקדים להן התמיד פסולין, ומשמע מתוספתא דפסולין מדאורייתא. היינו שהבשר אסור באכילה, אבל עכ"פ הבעלים נתכפרו [כתוס' יומא דכ"ט ד"ה אלא], והרי כל זה רק בשאר קרבנות שהקדים לתמיד, אבל בחטאת כהך דלעיל אפשר י"ל דאפילו לכתחילה יקדימו לתמיד, וגם הבשר יאכל]:

מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה:    דלאשר לעולת התמיד מיותר. אלא ה"ק קרא, להכי מלבד עולת הבוקר, דמשמע דעולת הבוקר קודמת, משום לאשר היא עולת התמיד, שהיא תדירה, ומנה נילף לכל תדיר שיוקדם. [מיהו בדם שהוא עיקר הכפרה, מעכב אפילו בדיעבד בהקריב השאינו תדיר תחלה ורק באימורין רק לכתחילה תדיר קודם, כך כ' הרמ"ז, מיהו ברמב"ם פ"ט מתמידין (רמב"ם פ"ט מהל' תמידין) משמע דבכולן בדיעבד כשר]:

משנה בעריכה

וכל המקודש מחבירו:    יותר מחבירו:

דם חטאת קודם לדם עולה:    לזרקו תחלה, אפילו נשחט העולה תחילה [עי' מ"ד]. מיהו גם בהבאה, חטאת קודמת לעולה:

מפני שהוא מרצה:    דחטאת מכפרת על שגג בכרת, שצריך רצוי גדול:

אברי עולה קודמין לאימורי חטאת:    להקטירן תחלה אפילו זרק דם החטאת תחילה כדינו:

מפני שהן כליל לאשים:    אף דאימורי חטאת נמי לאישים איברי עולה הוא ממין שכולה לאישים:

חטאת קודמת לאשם:    בזריקת הדם:

מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד:    בשפיכת שיריים, משא"כ באשם א"צ רק ב' מתנות שהן ארבע וגם אף שג"כ צריך שפיכת שיריים ליסוד, עכ"פ לא מפורש בתורה. והא דלא קאמר דחטאת קודמת מדמכפר חיובי כרת. ה"ט משום דנגד זה יש באשם נמי מעלה שיש קצבה לדמיו. משא"כ חטאת באפטרוזא בר דנקא סגי [כבכורות די"א א' וזבחים דמ"ח א']. והא דלא נקט לעיל נמי דמה"ט חטאת קודמת לעולה. משום דחטאת דמה ניתן בד' קרנות. ה"ט משום דבעולה איכא מעלה דכולה כליל. להכי ניחא ליה למנקט רבוי דכפרה:

מפני שהוא קדשי קדשים:    שנאכלין רק בעזרה ולכהנים. והא דלא קאמר דמשו"ה אשם קודם מדמכפר. ה"ט משום דהנהו נמי יש בהן מעלה שטעונין לחם, להכי נקט הך מעלה שהוא ק"ק, דמה"ט וודאי מסתבר שתוקדם. [מיהו תודה קדמה לאיל נזיר, מדיש בה ד' מיני לחם [(רמב"ם פ"ט מהל' תמידין)]:

מפני שהם טעונין מתן ארבע:    ר"ל ב' מתנות שהן ד', משא"כ בכור סגי במתן א':

ונסכים ותנופת חזה ושוק:    דבכור א"צ כל הנהו:

משנה געריכה

ונאכל לכהנים:    אבל מעשר כולו לבעלים. ולא נקט פסח, משום דזמן הקרבתו אחר תמיד של ב"ע, ואז אין שום קרבן אחר נקרב [ועי' פסחים דנ"ט א']:

מפני שהוא זבח:    שנזבח בסכין ככל הקרבנות והו"ל מעשה חשיב, משא"כ עוף נמלק ביד:

ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו:    ר"ל אף דעוף הוא ק"ק, עכ"פ מעשר עדיף טפי מעוף שאין למזבח רק דמו, משא"כ במעשר יש בו קדשי קדשים דם ואימורין למזבח, משא"כ עוף אין בו ק"ק רק דם. ואף דעולת עוף נמי יש בו דם ובשר כולו למזבח. עכ"פ כיון דזבח קודם לחטאת עוף, כ"ש לעולת עוף, דהרי חטאת עוף קדים לעולת עוף. וכלקמן:

משנה דעריכה

מפני שהן מיני דמים:    ומיני דמים כפרתן מרובה, דהיינו שבאין מכל הקרבנות, וגם כי בו נפש החי ודמיון יותר לנפש האדם:

מנחת חוטא:    הייני עשירית האיפה שמקריב העני כשחטא בשבועת העדות, או בשבועת בטוי, או בטומאת מקדש וקדשיו [עי' פ"ב דשבועות]:

חטאת העוף קודמת לעולת העוף:    אפילו כשלא באה על חטא כלל כגון ביולדת וכדומה, ואפילו התם שבאין שניהן החטאת והעולה על עניין א'. ומדבעי למסיק וכן בהקדשה להכי נקט לה בסוף ולא קודם למנחה:

וכן בהקדשה:    שכשמקדיש ב' תורים א' לחטאת וא' לעולה מקדיש החטאת תחלה:

משנה העריכה

כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות:    שכשהביא חטאת ואשם. מקריבין החטאת תחלה [כמשנה ב']:

חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על ידי הכשר:    ר"ל להכשיר המצורע לאכול קדשים ולבוא אל המקדש. ולהכי חשיב טפי:

כל האשמות שבתורה באים בני שתים:    בני ב' שנים:

ובאין בבסף שקלים:    בשוה ב' שקלים:

משנה ועריכה

כך הן קודמין באכילתן:    כל הקרבנות הנאכלין. כגון חטאת קודם לאכול לאשם. ואשם לתודה, ותודה לשלמים וכו':

שלמים של אמש:    שנשחטו אמש:

של אמש קודמין:    מדאסור לאכלן רק היום, ושל היום מותרים גם למחר:

של אמש קודמין:    דאסור לאכלן רק היום, אבל חטאת ואשם נאכלין ליום ולילה שלאחריו:

וחכמים אומרים החטאת קודמת:    וה"ה אשם:

מפני שהיא קדשי קדשים:    מיהו תדיר ומקודש, כגון עולת מוסף ר"ח שהוא תדיר, ופר העלם דבר שהוא מקודש שדמה נכנס לפנים, אף דבש"ס לא איפשטא, ולרמב"ם [(רמב"ם פ"ט מהל' תמידין)] יקריב איזה שירצה תחלה, אפ"ה מסתבר דתדיר קודם, דנפיק מקרא, ותו דרוב הפשיטות שרצה הש"ס למפשט, היו להקדים התדיר [ועי' רט"ז בא"ח סי' תרפ"א]:

משנה זעריכה

ובכולם:    בכל הקרבנות הנאכלין:

הכהנים רשאין לשנות באכילתן:    דהיינו לאכלן וכו':

לאכלן צלויים שלוקים:    מבושל מאד עד שנימוח [כר"ב פסחים פ"ב מ"ו]:

ולתת לתוכן תבלי חולין:    דסד"א דאסור לאכול קדשי שמים דרך הנאה ותענוג, דמצות לאו ליהנות נתנו:

שלא יביא את התרומה לידי פסול:    דאם יבוא אח"כ לידי נותר, יאסרו גם התבלין מדבולעים טעם הקדשים:

משנה חעריכה

אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה:    לאכילת כהנים. ותמוה בזה דברי רבינו מהרש"א [שבת די"ד א'] בד"ה פירש"י בד"ה האוכל וכו' שכתב דליכא שום דבר שתייה של קדש, והרי קמן דאיכא, ואת"ל מדאזוקי מזיק, הרי אפשר ע"י אניגרון וכברכות ל"ו א' וצ"ע]:

אלא מותר רקיקי מנחות ישראל:    שנדר א' מנחת מאפה תנור, דאז מביא או חלות או רקיקין [עי' מנחות דס"ג ב'], ואם חלות הביא בולל עשרון סולת [או יותר] בשמן, ולש בפושרין, ואופה החלות ופותתן ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונה. ואם רקיקין מביא, לש הסולת בפושרין בלי שמן, ומביא לוג שמן לכל עשרון סולת. ומושח בו הרקיקין [לרמב"ם אחר אפייה], עד שיבלע בהן השמן. ומיירי הכא שהביא רקיקין, וס"ל לר"ש דאין מושחן רק כמין כי יוונית, ושאר השמן נאכל לכהנים [וכי יוונית, כתב רש"י במנחות [דע"ה א'] שהיא כמין כ', ותוס' שם כתבו בשם הערוך שהיא כתמונה זו A, והר"ב במנחות [פ"ו מ"ג] כתב שהיא כמין ט, וברש"י בחומש פרשה תצוה כתב, שכי יוונית היא כתמונת נ כפופה שלנו, אולם ברמב"ם [(פ"א מהל' כלי מקדש)] כתב שהוא כמין X. ומסתבר כרמב"ם שכן באלף בית יווני האות הכ"ב הוא בצורת X. ונקרא בלשון יווני כי בכף רפוייה, אלא שבלשון עברי כל ב' ג' ד' כ' פ' ת' שבראש התיבה הם דגושים, ולהכי נקרא אצלינו כי יוונית. וכל זה דלא כרתוי"ט שכתב במנחות [פ"ו מ"ג], ובכלים [פ"כ מ"ז], שראה באלפא ביתא הגדול היווני אות הט"ז שהוא כדוגמת ח, ואות הכ' באלפא ביתא הקטון שם הוא כדוגמת ט, וזה כר"ב שם. וכל זה במח"כ ליתא, דהאות הט"ז הוא II, ונקרא בלשון יווני פּי, ואות הכ' שזכר הוא באמת בתמונת ט ונקרא בלשון יווני אִיפסִילָן ולמה קראוה חז"ל כִּי יוונית. אע"כ כדברינו] ולוג שמן של מצורע:    ר"ל או שהוא מותר לוג שמן של מצורע, לאחר שהכהן הזה ונתן מהלוג על תנוך ובהונות:

אלא מותר רקיקי מנחות כהנים:    שכולה כליל, ומדנעשה רקיקין שנמשחין רק מהשמן כלעיל, השמן הנותר נשרף בפ"ע:

ומנחת כהן המשיח:    ר"ל או שהוא מותר מנחת כהן המשיח, והוא חביתין של כה"ג, ששמנה מרובה, מדמביא לכל העשרון סולת שמקריב בכל יום, ג' לוגין שמן, ובולל הסולת עם קצת השמן ועם רותחין, ולש ועושה מהן י"ב חלות, ואופה אותן מעט, ואח"כ מטגנן במותר השמן, ומשו"ה נשאר השמן צף ולא נבלע בהן כולו, ומקטירין אותו בפ"ע:

שאין מתנדבים שמן:    להכי לא תוכל לחשוב שיהיה השמן המתחלק או הנקטר, שמן נדבה:

מתנדבים שמן:    ואינו פחות מלוג, ומפריש ממנו כשיעור קומץ, דהיינו כב' זיתים, ומלחו וזורקו ע"ג האישים, והשיריים נאכלין, וכ"כ מתנדבין יין, ונותן בו מלח, ומנסכו כולו לשיתין ככל הנסכים [(רמב"ם פט"ז מהל' מעשה קרבנות הי"ד)]:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה