משנה זבחים יג ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יג · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה.

חומר בשחיטה, שהשוחט להדיוט, חייב; והמעלה להדיוט, פטור.

חומר בעליה, שנים שאחזו בסכין ושחטו, פטורים; אחזו באיבר והעלוהו, חייבין.

העלה וחזר והעלה וחזר והעלה, חייב על כל עליה ז ועליה, דברי רבי שמעון.

רבי יוסי אומר, אינו חייב אלא אחת.

ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבחח.

רבי שמעון אומר, אפילו העלה על הסלע או על האבן, חייב.

משנה מנוקדת

חֹמֶר בִּשְׁחִיטָה מִבַּעֲלִיָּה,

וּבַעֲלִיָּה מִבִּשְׁחִיטָה.
חֹמֶר בִּשְׁחִיטָה,
שֶׁהַשּׁוֹחֵט לְהֶדְיוֹט, חַיָּב;
וְהַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט, פָּטוּר.
חֹמֶר בַּעֲלִיָּה,
שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחַטוּ, פְּטוּרִים;
אָחֲזוּ בְּאֵבָר וְהֶעֱלוּהוּ, חַיָּבִין.
הֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה,
חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה,
דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן;
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
וְאֵינוֹ חַיָּב,
עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן, חַיָּב:

נוסח הרמב"ם

חומר בשחיטה מבעליה, ובעליה מבשחיטה.

שהשוחט להדיוט - חייב,
והמעלה להדיוט - פטור.
חומר בעליה -
שנים שאחזו בסכין, ושחטו - פטורין,
אחזו באבר, והעלוהו - חייבין.
העלה, וחזר והעלה -
חייב על כל עליה ועליה,
דברי רבי שמעון.
רבי יוסי אומר:
אינו חייב - אלא אחת,
ואינו חייב - אלא עד שיעלה לראש המזבח.
רבי שמעון אומר:
אפילו העלה על הסלע, או על האבן - חייב.

פירוש הרמב"ם

כל אלו הדינים קבלה, וסמכוה לפסוקים:

  • אמרו "שוחט להדיוט חייב, דכתיב "דם יחשב לאיש ההוא"(ויקרא יז, ד), אפילו השוחט לאיש".
  • ועל העליה נאמר "לעשות אותו לה'"(ויקרא יז, ט) עד שיכוין בו לה', ואז יהיה בחוץ חייב כרת ובפנים כשר.
  • ונאמר בשוחט בחוץ "אשר ישחט שור או כשב או עז"(ויקרא יז, ג), אחד ולא שנים.
  • ואמר במעלה לחוץ "איש איש מבית ישראל"(ויקרא יז, ח) ואפילו היו שנים.

ונאמר עוד במעלה בחוץ "לעשות אותו לה'"(ויקרא יז, ט). על כן אמר רבי שמעון שזה העניין נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר. ורבי יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר.

ורבי יוסי אומר גם כן שלא יקרא לו שם אפילו בחוץ אלא במזבח, ומביא ראיה [מנח שנאמר בו "ויבן נח מזבח"(בראשית ח, כ). ורבי שמעון מביא ראיה] ממנוח שנאמר בו "ויעל על הצור לה'"(שופטים יג, יט).

והלכה כרבי יוסי בכולן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהשוחט להדיוט כו'. השוחט קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב:

המעלה בחוץ. לצורך הדיוט, פטור משום העלאת חוץ. דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש, אפילו השוחט לאיש. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה' ה, אינו חייב כשמעלהו בחוץ עד שיכוין בו לה':

ושחטו פטורים. דכתיב (שם יז) דם יחשב לאיש ההוא, אחד ולא שנים:

והעלוהו חייבין. דכתיב (שם) איש איש וגו' ו אשר יעלה כו', שאין תלמוד לומר איש איש, אלא לרבות שנים שאחזו באבר והעלוהו, שהן חייבין:

העלה. ונודע לו:

וחזר והעלה. מאותה בהמה עצמה, חייב על כל אחת ואחת:

עד שיעלה לראש המזבח. דכתיב (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה'. אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:

אפילו העלה על הסלע. דכתיב (ויקרא יז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד, ולא מזבח בבמת יחיד ט. ובפרשת המעלה בחוץ כתיב. והלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

שהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור. פירש הר"ב דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש כו'. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה'. ובגמרא. דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומיבעי ליה להוציא שעיר המשתלח עיין ר"פ דלקמן וצ"ע בתוספות דהכא. ועיין בהשגות הראב"ד. ובכ"מ פי"א מהלכות מה"ק ואין להאריך. והא דנסיב הר"ב דם יחשב לאיש. אכתוב בזה לקמן:

המעלה להדיוט פטור. לשון הר"ב משום העלאת חוץ. נתכוין למ"ש רש"י שחייב משום עכו"ם. ונחלקו עליו התוספות דמעלה לחברו אין שייך לחייבו משום עכו"ם כיון דאין מתכוין לשם עכו"ם:

והעלוהו חייבים. כתב הר"ב דכתיב איש איש כו'. ואיש איש דכתיב גבי שחיטה אמרינן בגמ' לחייבו כששחט להדיוט. אבל לרבות לשנים שאחזו. לא. דהא כתיב מיעוטא האיש ההוא [ויש ט"ס בגמרא [*) בגמ' שלפניו ד' וויניצא הי' כתוב גבי העלאה נמי כתיב איש איש מיבעיא ליה לשניים שאחזו בסכין ושחטו שאחזו באבר עד לשניים שאחזו בסכין.] וכצ"ל מיבעי ליה לב' שאחזו באבר והעלוהו דחייבים א"ה ה"נ [כו'] לשנים] ולפיכך אני תמה על הר"ב שפירש דשחיטה להדיוט ילפינן ליה מדכתיב דם יחשב לאיש. וגם הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פי"ח מהלכות מה"ק נסיב לדרשא זו. וההיא דרשא לר"י הוא דסבר דאף בהעלאה שנים פטורין. דאיש איש לאו רבוי אלא דברה תורה כלשון בני אדם. כדאיתא בגמרא:

חייב על כל אחת ואחת. נאמר במעלה חוץ לעשות אותו לה'. על כן אמר ר' שמעון. אותו. נופל על כל אבר ואבר. ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור"י אומר שהוא נופל על האבר כולו וע"כ אומר על השלם חייב ולא על החסר. הרמב"ם בנאי והן דברי ר"י בגמרא. וכך פסק בפי"ט מה' מה"ק וע' בסוף פרקין:

עד שיעלה לראש המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש"י. ובגמרא הכתיב במנוח (שופטים י"ג) ויעלהו על הצור לה'. ומשני הוראת שעה היתה:

אפילו העלה על הסלע כו'. פירש הר"ב דכתיב וזרק כו'. ולא מזבח בבמת יחיד. פירש"י בשעת היתר הבמות ע"כ. ומסיים בברייתא בגמרא ולפיכך [בשעת איסור] [הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) ובגמרא, דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומבעי ליה להוציא שעיר המשתלח:

(ו) (על הברטנורא) ואיש איש דכתיב גבי שחיטה, אטרינן בגמרא לחייבו כששחט להדיוט, אבל לרבות לב' שאחזו לא, דהא כתיב מעוטא האיש ההוא. ותימה על הר"ב לעיל שפירש מדם יחשב וגו'. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) על כל עלייה כו'. נאמר במעלה חוץ, לעשות אותו לה', על כן אר"ש אותו נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור"י אומר שהוא נופל על האבר כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר. הר"מ:

(ח) (על המשנה) המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש"י:

(ט) (על הברטנורא) פירש"י בהיתר הבמות. ומסיים בגמרא ולפיכך [בשעת איסור הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המעלה בחוץ לצורך הדיוט פטור משום העלאות חוץ עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט וחייב משום עובד ע"ז ואם הזיד בע"ז ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא חטאת על שגגתו רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל ותימא אמאי יתחייב מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון דמזיד בע"ז לאו שב מידיעתו הוא דמשומד לע"ז משומד לכל התורה כולה ובחנם דחק עצמו בקונטרס דמעלה לחבירו אין שייך לחייבו משום ע"ז כיון דאין מתכוין לשם ע"ז אלא המעלה להדיוט רוצה לומר שמעלהו למאמרו ולכבודו ע"כ מספר ישן: עוד בפירוש ר"ע ז"ל וגבי העלאה כתיב וכו'. אמר המלקט ולה' דכתיב גבי שחיטה איצטריך להוציא שעיר המשתלח דהכי משמע הראוי ליקרב לשם חייבין עליו בחוץ ושאינו ראוי ליקרב לשם אין חייבין עליו בחוץ וגלי בשחיטה וה"ה בהעלאה דהא מיגמר גמרי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות בר מהנך תרי חומרי דמתניתין דמיפרשי קראי בכולהו בין לחיובא בין לפיטורא ופירשו תוס' ז"ל להוציא שעיר המשתלח היינו לאחר הגרלה דקודם הגרלה מיחייב אתרוייהו כדמוכח בפ' שני שעירי ע"כ:

שנים שאחזו באבר והעלוהו חייבין:    מתניתין ר"ש היא ור' יוסי פליג בברייתא ופטר להו ואין חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה ובברייתא ובגמרא מפרש טעמייהו. ובת"כ פ"ט דפ' אחרי מות ור"פ עשירי:

העלה וחזר והעלה וכו':    גמרא אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמ"ס כי כתיב לעשות אותו ודרשינן על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומ"ס אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחת ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמ"ס מוקטרי פנים שחסרו והעלם בחוץ חייב ומ"ס פטור אבל בד' ה' אברים ד"ה חייב על כל אבר ואבר. ועיין במ"ש בפ' המזבח מקדש סוף סימן ו':

ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח:    אמר המלקט מן הגמרא מוכח דר' יוסי קאמר לה דקאמר אמר רב הונא מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לד':

רש"א וכו':    בפירקין דף ק"י:

אפילו העלה על הסלע:    דכתיב וזרק וכו'. כדפירש ר"ע ז"ל. אמר המלקט הכי מפרש ר"ש גופיה מילתיה בברייתא ובגמרא פריך עלה כיון דאמרת בההיא ברייתא דאין מזבח בבמה ש"מ דההיא ברייתא בשעת היתר הבמות קאי א"כ אמאי קתני בסיפא דההיא ברייתא חייב יצא מיבעי ליה למיתני ומשני ה"ק לפיכך הואיל ובשעת היתר הבמות הויא הקטרה בשעת איסור הבמות העלה על האבן או על הסלע חייב. ובתורת כהנים פרק ט' דפ' אחרי מות. ועוד יהיב טעמא בגמרא לר' שמעון דכתיב ויקח את גדי העזים ואת המנחה ויעלהו על הצור לה' וכותיה דר' שמעון סבירא ליה נמי לר' מאיר התם בתורת כהנים ושנויה היא גם כן שם סוף פרק עשירי. וביד בפרק י"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן ט"ז וריש פי"ט וסימן י"א י"ב:

תפארת ישראל

יכין

חומר בשחיטה מבעלייה:    הקטרה:

שהשוחט להדיוט:    ששחט קדשים בחוץ לצורך אכילת הדיוט:

והמעלה להדיוט:    כדי לעשות לו נחת רוח. ולא התכוון לעבדו בכך [דבנתכוון לעבדו בכך. א"כ הו"ל מומר לע"ז שהוא מומר לכל התורה ואינו שב מידיעתו. ואיך ס"ד שיתחייב חטאת משום העלאת חוץ. כך כתבו תוס'. ולפעד"נ להצדיק דברי רש"י. דלעולם שהתכוון לעבוד להדיוט, ובשגג בע"ז מיירי. ופטור מחטאת דהעלאת חוץ. אבל אי"ל דלעולם בהזיד בע"ז מיירי. והא דקתני פטור. לא מקרבן חטאת קמיירי. רק דפטור ממלקות דכרת דהעלאת חוץ. דהרי כל כרת יש בו מלקות [כמכות די"ג]. דליתא. דלזה א"צ קרא דלה'. דבל"ז פטור ממלקות מטעם קלב"ם. כשוחט אותו ואת בנו לע"ז [חולין דפ"א]:

פטור:    מדכתיב לה' אינו חייב בהעלאת חוץ רק במקטירן בחוץ לה':

שנים שאחזו בסכין ושחטו:    קדשים בחוץ:

חייבין:    דאע"ג דבשחיטה נמי כתיב איש איש כמו בהעלאה. דמשמע אפילו ב'. עכ"פ רק בשחיטה כתיב מיעוטא האיש ההוא. דמשמע א' ולא ב' [כך אמרינן בש"ס. והא דלא מחלקינן בכה"ג בין יכול א' להעלהו או לא יכול. כדמחלקינן בכה"ג בשבת [פ"י מ"ה]. דנ"ל דרק גבי מלאכה מחלקינן בכה"ג שלא יתחייב משום מלאכה בשהיה כל א'. יכול לבדו לעשותו. דהרי לא עשה רק חצי המלאכה. אבל כל שחיובו אינו תלוי במלאכה רק במעשה. *) דהיינו בתכלית הפעולה אפי' עשו שנים חיייבים. ורק היכא דמיעטיה קרא פטור. וכ"כ בשנים שאחזו מקל אחד או סכין א' והרגו נפש, לולא דמיעטיה קרא ואיש כי יכה. היו שניהן חייבים [ועי' רש"י סנהדרין ע"ח א' ד"ה כל דהו. ועי' עוד רפי"ג דשבת] וזה דלא כרבינו אלי" זצוק"ל בספרו אלי' רבה [זבים פ"ד מ"ז]:

וחזר והעלה:    ונודע לו בינתיים:

חייב על כל עלייה ועלייה:    אפילו היו כל ההעלאות מבהמה א':

אינו חייב אלא אחת:    ואע"ג דנודע לו בינתיים והרי ידיעות מחלקות [ועי' כריתות פ"ב סי' ל"ד]. הכא שאני דמיעטיה קרא [ועי' ש"ס]:

ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח:    שנבנה בחוץ:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים