עיקר תוי"ט על זבחים יג

משנה זבחים, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) פטור. ר"ל על העליה כו':

(ב) (על הברטנורא) כדכתיב בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, בראויין להביאן לפנים ולהעלותם הכתוב מדבר. רש"י. ובגמרא יליף מקרא גם לשחוטי חוץ שהעלן בחוץ:

(ב)

(ג) (על המשנה) א"ל כו'. דרבנן היו סבורין דטעמיה דר"י משום דמחולל ועומד הוא. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) מי שטומאה פורחת ממנו. רש"י:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) ובגמרא, דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומבעי ליה להוציא שעיר המשתלח:

(ו) (על הברטנורא) ואיש איש דכתיב גבי שחיטה, אטרינן בגמרא לחייבו כששחט להדיוט, אבל לרבות לב' שאחזו לא, דהא כתיב מעוטא האיש ההוא. ותימה על הר"ב לעיל שפירש מדם יחשב וגו'. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) על כל עלייה כו'. נאמר במעלה חוץ, לעשות אותו לה', על כן אר"ש אותו נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור"י אומר שהוא נופל על האבר כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר. הר"מ:

(ח) (על המשנה) המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש"י:

(ט) (על הברטנורא) פירש"י בהיתר הבמות. ומסיים בגמרא ולפיכך [בשעת איסור הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:

(ד)

(י) (על המשנה) קדשים כו'. ילפינן לכל קדשים מדכתיב זבח. וילפינן להקומץ וכולהו, מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, כל הבא לאהל מועד חייבים עליו בחוץ:

(יא) (על המשנה) כזית כו'. כיון דלר"י לעיל המעלה אבר חסר פטור, הבא בשאותו כזית הוא אבר. א"נ, כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהוא בשר או חלב. כ"מ:

(יב) (על המשנה) חייב. קסבר, כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית. רש"י:

(יג) (על המשנה) את כולו. מדלא פליג ארישא גבי עולה, אותו ה"נ דריש ליה אשיעור הקטרה כרבנן. ומיהו עולה דלא מיפסלה בחסרון, דכל עצמה בדם תלויה כפרתה חייב בכזית, אבל בהני פליג דקא סבר קומץ כוליה היינו שיעור הקטרתו אף בפנים דהא מיפסל בחסרון. וכן כולם שכולם מתירין כו'. רש"י:

(יד) (על המשנה) כל שהן. משיעור הכשר. דבלבונה שחסרה פליגי במנחות פ"ק דלר"ש כשרה אפילו עמדה על קורט אחד, ולר"י בשני קרטין. רש"י:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) כר"י דאמר אינו חייב ער שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) וכלומר, דאף בפנים לא אמרינן בכהאי גוונא לפי שמין במינו כו'. כך נ"ל. וכן מוכח מסיפא. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) פטור. לפי שהקומץ אינו ידוע הוא כמו האימורים. הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הר"מ:

(ו)

(יח) (על המשנה) הזורק כו'. נפקא ליה בגמרא [דף ק"ז] מקרא:

(יט) (על המשנה) חייב. ולא פליג ר"א דאפילו בחטאת הפנימיות אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת, מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) וכן פסק הר"מ. ותמיהני, דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלכה למשה מסיני שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלכה למשה מסיני כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו, דבגמרא מסיק דטעמיא דר"א דהלמ"מ היא. והשתא קשה לי דבמ"ט פ"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהלמ"מ היא, וא"כ אמאי אין הלכה כר"א כו'. ולפ"ז יראה לי דכשיעורא פליג ר"א דס"ל דאין צריך שיעור כלל, וכדאיתא בגמרא, דמי החג משמע אפילו פחות מג' לוגין. ולפי דקי"ל כמ"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין, לכך פסק הר"מ דלא כר"א דהכא. וכ"פ בחבורו, המנסך ג' לוגין חייב, פחות מכן פטור. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פרק ה':

(ז)

(כב) (על הברטנורא) כמו שכתבתי בריש פרקין. ושחיטה בחוץ בעוף פירש"י דרחמנא רבייה מאו אשר ישחט. ואהעלאתו נמי אמרינן ואליהם תאמר, לערב פרשיות, דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר כו':

(כג) (על הברטנורא) ואפילו עלתה תרד. ור' יהודה הוא דאמר הכי בפ"ט מ"ב. רש"י:

(כד) (על הברטנורא) דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום, דהא ראוי הוא לבוא אל פתח אוהל מועד למחר. ובהעלאתו נמי חייב דהא כתיב ואליהם תאמר. רש"י:

(כה) (על הברטנורא) דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפ"ט שם. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) ואם תאמר מאי שנא משוחט בהמה בלילה בפנים. ויש לומר דשוחט עוף בפנים מקטל קטליה, ואם עלה ירד אפילו לר' שמעון אע"ג דלא מטמא בגדים אבית אבליעה כדלעיל סוף פרק ז' תוספ':

(ח)

(כז) (על הברטנורא) וא"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים. כדפירש הר"ב במ"ו:

(כח) (על המשנה) למה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו, דמתניתין רבי היא דאמר בסוף פרק ד' דתמורה, אבודה בשעת הפרשה מתה. וה"ק טעמא דאבדה דדמיא לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות, כי מתכפר באחת השניה תרעה, ואם שחטה סתם כשר לעולה. ומשכחת לה בחטאת שעיר נשיא שהוא זכר עולה:

(כט) (על הברטנורא) וה"נ כשיש ידיעה בינתיים:

(ל) (על המשנה) כשם כו'. ואשחט שניהם בפנים קאי כו'. אבל משום שחוטי חוץ לא איצטרכא ליה, דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה, כדאמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה: