משנה בכורות ו יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ו · משנה יא | >>
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב, אמרו חכמים, כל מרבית העגלים כן, כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות.
לאיזה ערקוב אמרו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, לערקוב שבאמצע הירך.
על אלו מומין שוחטין את הבכור, ופסולי המוקדשין נפדין עליהן.
משנה מנוקדת
זְנַב הָעֵגֶל שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לַעַרְקוֹב,
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- כָּל מַרְבִּית הָעֲגָלִים כֵּן,
- כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַגְדִּילִין הֵם נִמְתָּחוֹת.
- לְאֵיזֶה עַרְקוֹב אָמְרוּ?
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- לָעַרְקוֹב שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ.
- עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר,
- וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן:
נוסח הרמב"ם
זנב העגל - שאינה מגעת לערקוב.
- אמרו חכמים: כל מרבית העגלים כן,
- כל זמן שהן מגדילין - הן נמתחות.
- אמרו חכמים: כל מרבית העגלים כן,
- באיזה ערקוב אמרו? -
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: בערקוב שבאמצע הירך .
- על אלו מומין -
- שוחטין את הבכור,
- ופסולי המוקדשין - נפדין עליהן.
פירוש הרמב"ם
מה שכפל הלשון ואמר על אלו מומין שוחטין את הבכור אף על פי שאמר בתחילת הפרק על אלו מומין, היה כדי לכלול עם המומין שלשה שהוסיפו.
ומה שאמרו חכמים ז"ל כל מרבית עגלים כן - אמת ואינו מום, לפי שגדלים לאחר מכאן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לערקוב - לקשר העליון שהוא מקום חבור הירך עם השוק. וכנגדו בגמל ניכר שיש לו כנגד ארכובה עליונה זו עצם בולט לחוץ:
כל מרבית העגלים כן - כל תרבות עגלים ומנהגן שיהא זנבן מגיע לערקוב [הלכך בציר מהכי הוי מומא] כח, וכשהן גדילות נמתחות עד למטה:
שבאמצע הירך - הוא הקפיץ העליון שפירשתי דכנגדו בגמל ניכר:
על אלו מומין שוחטין את הבכור - אע"ג דתנן בריש פירקין על אלו מומין שוחטין את הבכור כט, הדר תנייה הכא. משום דתנן שלשה הוסיף וכו' ואמרו לו לא שמענו את אלו, הדר וכללינהו לומר שאף על אלו מומין שוחטים ל:
פירוש תוספות יום טוב
כל מרבית העגלים כן. לשון הר"ב כל תרבות כו' מגיע לערקוב הלכך בציר מהכי הוי מומא וכשהן גדלות כו'. כך הגהתי מפירש"י שאין לפרש שדעתו כהרמב"ם שכתב כל מרבית עגלים כן ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן דא"כ לא ה"ל להר"ב לכתוב נמתחות עד למטה דהיינו למטה מן הערקוב:
על אלו מומין שוחטין הבכור. כתב הר"ב אע"ג דתנן בר"פ על אלו מומין שוחטים את הבכור. ואי משום סיפא פסולי המוקדשין נפדין עליהם. הא נמי פשיטא משחט שחטינן מיפרק פרקינן מבעיא. גמרא. ומ"ש הר"ב הדר תנייה הכא משום דתנן שלשה הוסיף כו'. וכ"כ הרמב"ם. וצ"ל דלית לן למימר דכליל טפי מהני משום דבהני דב"ד של אחריהן אמרו שהן מומין. אבל גירסתינו בגמרא. איידי דתנן שלשה הוסיף וא"ל לא שמענו את אלו וקתני ואתי דיחידאי [כגון ר"ח בן אנטיגנוס ור"ח בן גמליאל וס"ד פליגי רבנן עלייהו] קא סתים בכולהו על אלו מומין שוחטין וכו' וכן גי' הרא"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כח) (על הברטנורא) כך הגהתי מפירש"י. שאין לפרש שדעתו כהר"מ שכתב כל מרבית עגלים כן ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן, דאם כן הוה ליה להר"ב לכתוב נמתחות עד למטה דהיינו למטה מן הערקוב:
(כט) (על הברטנורא) ואי משום סיפא פסולי המוקדשין נפדין עליהן, הא נמי פשיטא, משחט שחטינן, מיפרק פרקינן מבעיא. גמרא:
(ל) (על הברטנורא) הר"מ. וצ"ל דלית לן למימר דכליל טפי מהני, משום דבהני דב"ד של אחריהן אמרו שהן מומין. אבל גירסתנו בגמרא, איידי דתנן ג' הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו, וקתני ואתי כיחידאי [דר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנניא בן גמליאל וסלקא דעתך פליגי רבנן עליה] קא סתים בכולהו על אלו מומין שוחטים כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לערקוב: הרא"ש ז"ל נראה דגריס ערקום במ"ם וכמו שכתבתי בפ"ד דתמיד:
כל מרבית העגלים כן וכו': פי' הרמב"ם ז"ל שר"ל דאינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן ודבריהם אמת ע"כ:
על אלו מומין שוחטין את הבכור: אע"ג דתנן בריש פירקין על אלו מומין שוחטין את הבכור הדר תנייה הכא משום דתנן שלשה הוסיף וכו' ואמרו לו לא שמענו אלא אלו הדר וכללינהו לומר שאף על אלו מומין שוחטין עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל מה שכפל הלשון ואמר על אלו מומין שוחטין את הבכור אע"פ שאמר בתחלת הפרק על אלו מומין היה כדי לכלול גם המומין שלשה שהוסיפו. וקשיא לי שמן הגמרא מוכח שבא לכלול גם דברי ר' חנניה בן גמליאל ודברי ר' חנניה בן אנטיגנוס דהכי מסיק בגמרא אלא איידי דתנא שלשה הוסיף עליהן ואמרו לו לא שמענו אלא אלו והדר קתני ואתי דיחידאי שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו כגון ר' חנינא בן גמליאל ור' חנינא בן אנטיגנוס להכי הדר ותני אכולהו על אלו מומין לכלול גם אותם ולסתום כמותם דהלכתא כותייהו והרמב"ם ז"ל עצמו פסק כר"ח בן גמליאל בפירושו למשנה וכן פסק כדברי שניהם למי שידקדק יפה בהלכות ביאת מקדש ובהלכות איסורי מזבח כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. וא"כ קשה אמאי לא קאמר שבא לכלול גם דבריהם. ולרעז"ל שראה ודאי הגמרא וגם ראה פי' רש"י ז"ל קשה יותר כי להרמב"ם ז"ל נוכל לומר ריש מילתא נקט והוא כמו וכו' אי נמי לרבותא נקט שבא לכלול שלשה שהוסיף אע"פ שאמרו לו לא שמענו וכ"ש דברי ר"ח בן גמליאל ודברי ר"ח בן אנטיגנוס. ועוד קשיא לע"ד במה שכתב מהרי"ק ז"ל בפ' שני דהלכות איסורי מזבח על בבא דעינו אחת גדולה דבמשנת ר"ח בן אנטיגנוס וז"ל ומשמע דעינו אחת גדולה כשל עגל וכו' רבנן קאמרי לה והכי משמע בריש בכורות ולפיכך פסק רבינו ז"ל כן עכ"ל ז"ל משמע מתוך דבריו ז"ל דאי לאו דרבנן קאמרי לה לא הוה פסיק כר' חנינא בן אנטיגנוס והא בסמוך הביא תחלת דברי ר' חנינא את שיבלת בעינו וכדמוקי לה בגמרא ביבלת שהיא אפילו בלובן העין אם יש בם שיער וכגירסת רש"י ז"ל וכדכתבינן לעיל וגם בפ"ז דהלכות ביאת מקדש פסק כסוף דברי ר"ח בן אנטיגנוס במה שכתב כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרץ ה"ז מום ומהרי"ק ז"ל עצמו הורה מקום לדין זה וז"ל כל עצם שבגלוי וכו' במשנה שם שנפגם עצם ידו ועצם רגלו ע"כ. ואין דברים אלו נמצאים רק בדברי ר"ח בן אנטיגנוס ודברי ר"ח בן גמליאל גם כן הביאם הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ' שני דהלכות איסורי מזבח וא"כ מאי ולפיכך פסק רבינו כן דקאמר מהרי"ק ז"ל מלבד הקושיא שהקשינו לעיל שראוי לפסוק כמותם מאחר דהדר תנא וסתם לן כותייהו במה שחזר לשנות בסוף דבריו על אלו מומין שוחטין את הבכור כדמוכח בגמרא וכדכתבינן ועוד שממה שכתבתי במתני' דלעיל שכתב הרמב"ם ז"ל גבי משנת ר' חנינא בן אנטיגנוס וז"ל ולדעת חכמים אפילו אזנו אחת כפול כשרה ע"כ. משמע נמי שעינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחת גדולה ואחת קטנה הם דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס שדוחק גדול לומר שאינם לא דברי ר"ח ולא דברי חכמים אלא תנא אחרינא וצ"ע לעניות דעתי:
תפארת ישראל
יכין
זנב העגל שאינה מגעת לערקוב: הוא מקום ברגל שקשור שם העצם הג' שלמעלה עם העצם הב' [זה נקרא ערקב בעין. משא"כ מקום שקשור העצם הב' עם העצם התחתון שבו הפרסות נקרא ארכב או ארכובה באלף]:
אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן: ר"ל כך גידול העגלים. שיהא זנבן מגיע לערקב:
כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות: שכשהן גדלין גם הזנב גדל ונמתח למטה טפי:
לאיזה ערקוב אמרו: שלא תטעה בין עין לאלף:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך: דהיינו הקשר שבין השוק לקולית כלעיל:
על אלו מומין שוחטין את הבכור: קמ"ל אפילו הנך ג' שהוסיף אילא [כמשנה ח']:
ופסולי המוקדשין נפדין עליהן: ר"ל קדשים שנפסלו ע"י מומין אלו. פודין אותן ויצאו לחולין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת