ויקיטקסט

משנה בבא קמא ד ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ד · משנה ט | >>

מסרו לא לשומר חינם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, נכנסו לב תחת הבעלים, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.

קשרו בעליו במוסרה, ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, אחד תם ואחד מועד חייב, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: תם חייב ומועד פטור, שנאמר (שמות כא) ולא ישמרנו בעליו, ושמור הוא זה.

רבי אליעזר אומר: אין לו שמירה אלא סכיןלד.

משנה מנוקדת

מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר,

נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים;
מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בַּמּוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי,
וְיָצָא וְהִזִּיק,
אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָב,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
תָּם חַיָּב, וּמוּעָד פָּטוּר,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, לו): "וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו",
וְשָׁמוּר הוּא זֶה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין:

נוסח הרמב"ם

מסרו לשומר חינם,

ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר - נכנסו תחת הבעלים.
יצא והזיק -
מועד - משלם נזק שלם,
ותם - משלם חצי נזק.
קשרו בעליו במוסרה - ונעל בפניו כראוי,
ויצא והזיק -
אחד תם, ואחד מועד - חייב,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
תם חייב - ומועד פטור,
שנאמר: "ולא ישמרנו בעליו" (שמות כא לו) - שמור הוא זה.
רבי אליעזר אומר:
אין לו שמירה - אלא סכין.

פירוש הרמב"ם

מוסרה - הוא החבל או כיוצא בו שקושרין אותו בו.

והלכה כרבי (יהודה) [אליעזר], אבל חייב לשחטו כדי להסיר היזקו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ונעל בפניו כראוי - בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. והיינו שמירה פחותה:

ומועד פטור - מצד העדאה שבו. אבל צד תמות במקומה עומדת. ומשלם חצי נזק לג כתם. דכתיב ולא. שמרנו גבי מועד. הא שמרו כל דהו פטור מצד העדאה:

רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה - למועד:

אלא סכין - עד שישחטנו. ושלש מחלוקות בדבר. לר"מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור. ולרבי יהודה בשמירה פחותה נמי פטור מצד העדאה שבו. אבל חייב על צד תמות שבו. עד שישמרנו שמירה מעולה. ולר"א במעולה נמי חייב. והלכה כרבי יהודה. ומיהו לכתחלה מצוה, לשחוט שור המועד כדי לסלק ההיזק:

פירוש תוספות יום טוב

מסרו לשומר חנם ולשואל וכו'. עד שלא נגח ולאו ארישא קאי אלא מלתא אחריתא הוא. רש"י:

לשומר חנם ולשואל וכו'. והכי נמי סדורין במשנה ו' פ"ז ובבבא מציעא פרק ז' משנה ח'. וריש פרק בתרא דשבועות. וכתבו התוספות בפ"ק דף ד' [שנשנה כך בברייתא] וז"ל שומר חנם פטור מן הכל חוץ מן הפשיעה. שואל חייב בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה. ונושא שכר חייב במקצת. בגניבה ואבידה. ופטור מאונסין. לכך נקיט להו בזה הסדר ולא כסדר שנכתב בפרשה ע"כ. וכך כתבו בפרק בתרא דשבועות. ועוד נראה מטעם אחר ששנויין בזה הסדר לפי שהשומר חנם והשואל דומין להדדי ששניהם יש בהם צד חנם. השומר חנם שומרו בחנם והשואל שואלו בחנם. והנושא שכר והשוכר דומים להדדי. ששניהם יש בהם צד שכירות:

נכנסו תחת הבעלים. בדלא עבדו שמירה כלל קא מיירי. ומשום הכי פסיק ותני נכנסו תחת בעלים דאי אפשר לומר דמחייבי בשמירת נזקיו כבעלים שהרי תם לכולי עלמא לא סגי ליה בשמירה פחותה ושומר חנם לא אשתעבד לבעלים אלא לשמירה פחותה. ואז כלתה שמירתו. א"כ בעל השור שמסרו למי שאינם מחוייבים לשמרו שמירה מעולה. איהו דפשע ומשלם. אלא מאי נכנסו תחת הבעלים דאי פשעו ביה ויצא והזיק מחייבי בנזקיו כבעלים נ"י:

חייב דברי ר"מ. קסבר קחייב רחמנא לתם דניבעי ליה שמירה פחותה [דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי]. הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנבעי ליה שמירה מעולה. ויליף נגיחה לתם. נגיחה למועד [בהיקשא שכתבתי במ"ה]:

ומועד פטור. כחב הר"ב דכתיב ולא ישמרנו וכו'. קסבר הא דחייב רחמנא לתם כי היכי דלעביד ליה שמירה מעולה דבלאו קרא סתם שוורים בעליהם שומרים אותם אלא לחייבו בשמירה מעולה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו במועד דנעביד ליה שמירה מעולה הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט [מיעט הכתוב לשמירה מעולה]. וכי תימא נגיחה לתם נגיחה למועד. ונילף לתם ממועד. הא מיעט רחמנא ולא ישמרנו. דהוי מצי למכתב ולא ישמור. גמרא. ומ"ש הר"ב דצד תמות במקומה עומדת ומשלם חצי נזק כתם. גמרא. וכתבו התוספות דמסברא אומר כן דאטו משום שנעשה מועד גרע ויפטור אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה. והואיל וצריכין אנו לומר צד תמות במקומה עומדת לחומרא. הוא הדין לקולא. [דאין משתלם אלא מגופו ואין מעמידין אפוטרופוס]. ומיהו לפטור בהודאתו לא אמרינן במקומה עומדת. דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. ע"כ:

רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. גמרא. כדתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו. ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר (דברים כב) ולא תשים דמים בביתך. וכתבו התוספות דאיכא למימר דבור סגי בכסוי משום דאית ליה תקנתא טפי כשמכסהו כראוי. משור נגחן. ואי נמי דאף ר"א לא אמר לענין תשלומין אלא לאיסורא. והכי נמי בבור איסורא איכא. אבל כי שמרו שמירה מעולה והזיק פטור. מיהו בשמירה פחותה ודאי לא סגי מדאסור לקיימו. והכי אמרינן לעיל [הא מני ר"א היא] ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לא) (על המשנה) מסרו. עד שלא נגרן. ולאו ארישא קאי, אלא מלתא אחריתא היא. רש"י:

(לב) (על המשנה) נכנסו. כו'. בדלא עבדי שמירה כלל קא מיירי. ומשום הכי פסיק ותני נכנסו כו'. דאי אפשר לומר דמחייבי בשמירת נזקיו כבעלים. שהרי תם לכולי עלמא לא סגי ליה בשמירה פחותה, ושומר חנם לא אשתעבד לבעלים אלא לשמירה פחותה ואז כלתה שמירתו. אם כן בעל השור שמסרו למי שאינו מחויב לשומרו שמירה מעולה איהו דפשע ומשלם. אלא מאי נכנסו תחת הבעלים דאי פשעו ביה ויצא והזיק מחייבי בנזקיו כבעלים. נ"י:

(לג) (על הברטנורא) גמרא. וסברא הוא דאטו בשביל שנעשה מועד גרע ויפטור אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה. והואיל וצריכין אנו לומר צד תמות כו' לחומרא, ה"ה לקולא, דאינו משתלם אלא מגופו ואין מעמ. דין אפוטרופוס. ומיהו לפטור בהודאתו לא אמרינן צד תמות כו' דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. תוספ':

(לד) (על המשנה) סכין. כדתניא, ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, שנאמר ולא תשים דמים בביתך. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מסרו לש"ח וכו':    ועיין במ"ש ר"פ בתרא דמסכת שבועות. ובברייתא בגמ' איתא דנכנסו תחת הני ד' שומרין גם לענין כופר שאם שמרוהו שמירה פחותה ויצא והרג תם נהרג ופטורין השומרין מן הכופר ואם היה מועד נהרג וחייבין השומרי' בכופר אפי' ש"ח דהא איהו נמי בעי כפרה וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ מש"ח דשא סגי ליה בשמירה פחותה דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא פשע ואם שמרוהו שמירה מעולה כולם פטורים מדמי שור חוץ משואל שחייב באונסין ועיין בדין חיוב השומרים בכופר אי משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל או מדברי שאר הפוסקים ז"ל:

נכנסו תחת הבעלים:    ויצא והזיק מועד משלם נ"ש וכו' כך מצאתי מוגה:

קשרו בעליו וכו':    ר"פ הכונס ובפרק הגוזל קמא דף צ"ט:

אחד תם ואחד מועד חייב:    דברי ר"מ דקסבר סתם שורים לאו בחזקת שימור קיימי פי' שאין משמר שורו כלל כו'. [הגהה לשון נמקי יוסף ז"ל טעמא דר"מ משום דקסבר סתם שורים לאו בחזקת שימור דבעלים קיימי דכיון דאצל עצמו בחזקת שימור קיימי כדאמרינן בפ"ק לטעמא דמ"ד פלגא ניזקא קנסא לא עבדי להו בעלים שימור כלל ואמר רחמנא וכו']. ור' יהודה סבר סתם שורים בחזקת שימור קיימי ור"א בן יעקב נמי סבר בברייתא דמועד בשמירה פחותה סגי ליה כר' יהודה ומיהו סבר אחד תם ואחד מועד ששמרו שמירה פחותה פטור דילפינן נגיחה דתם מנגיחה דמועד דתם נמי ליסגי ליה בשמירה פחותה ור"א בן שמוע שהוא סתם ר' אלעזר דמתני' ס"ל דאין לו שמירה למועד אלא סכין דדריש לא ישמרנו לא יקיימנו:

ר' אלעזר אומר וכו':    ומפר' בגמ' אביי טעמיה דר' אלעזר כדתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמ' ולא תשים דמים בביתך ומשמע אע"ג דעדיין לא אזיק דה"ג נמי בפ"ק דב"ק דף ט"ו ובין כך ובין כך משמתינן ליה עד דמסלק היזקא ופי' נ"י ז"ל בין כך ובין כך בין אזיק ובין לא אזיק היכא דידיע מילתא דכלבא בישא הוא. וקשה לע"ד א"כ היכא מייתי אביי ראיה מדר' נתן לר' אלעזר דהא ר' אלעזר לא איירי אלא במועד ושמא דה"ק מדר' נתן ולא כר' נתן דאילו ר' נתן אפי' בתם איירי ור' אלעזר דוקא במועד. ומ"מ קשה דהתם הוי הלכתא למעשה לשמותיה כמו שהביאה הרב אלפסי ז"ל והא הכא לית הלכתא אפי' במועד כר' אלעזר. ויש לתרץ קצת על דרך שתירץ הרא"ש ז"ל שם פ"ק על קושיא אחרת שהקשה דכלב וחתול שנויים גדול משנוי דקרן ולהכי משמתינן להו אבל שור או תם לא משמתינן ליה ואפי' מועד נמי אפשר דלא משמתינן כיון דאם הזיק משלם נ"ש מן העליה מה שא"כ בכלב וחתול וכמו שכתבתי דינם לעיל ספ"ק. וכתבו תוס' ז"ל דמעיקרא ס"ד דר' אלעזר לענין תשלומין קאמר אבל השתא דמסקי' טעמא כדר' נתן לאו לענין תשלומין איירי אלא לגבי איסור בעלמא דאסור לקיימו. ואיכא למימר דגבי בור נמי לא סגי ליה בכסוי אפי' כראוי אבל מודה ר' אלעזר שאם שמרו שמירה מעולה והזיק פטור מיהו בשמירה פחותה ודאי לא סגי מדאסר לקיימו עכ"ל ז"ל. וזו דעת רב אלפס ז"ל שכתב וז"ל ר' אלעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין כלומ' שאינו נפטר מדין שמים אלא בשחיטתו ע"כ. אבל נ"י משמע דס"ל דגם למסקנא ר"א לענין תשלומין מיירי שכתב וז"ל הא דר' נתן הלכתא היא ומיהו נהי דר' אלעזר אית ליה דר' נתן מיהו רי נתן לית ליה דר' אלעזר דאימור דאמר ר' נתן לענין איסורא אבל לענין חיובא לא ע"כ. אבל קשה קצת לע"ד דכיון שכתב הרי"ף ז"ל דר' אלעזר מדין שמים קאמר וכדכתיבנא כיצד כתב אח"כ אע"ג דקיי"ל כר' נתן לית הלכתא כר' אלעזר דאמר אין לו שמירה אלא סכין. ובגמ' אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל ופי' רש"י ז"ל הא ודאי לענין תשלומין לא איצטרי' ליה לרב לאשמועי' דלימין נ"ש ולשמאל שלא הועד לה משלם ח"נ דהא כי ה"ג טובא תנן דאפי' מועד לאדם אינו מועד לבהמה וכ"ש מועד לקרן ימין שהוא צד חזק שבו אינו מועד לשמאל אלא רב לענין שמירה איירי ומסיק בגמ' דאליבא דר' יהודה מיירי רב ואשמועי' רב דאם שמרו שמירה פחותה ויצא והזיק בקרן ימין שהועד לה פטור דמועד בשמירה פחותה סגי ליה ואם נגח בשמאל חייב דתם לא אימעיט לשמירה פתוחה ולא ס"ל לרב הא דאמר רב אדא בר אהבה לא פטר ר' יהודה אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת ואפי' מועד משלם ח"נ דצד תמות אלא אשמיעי' רב דדוקא כה"ג דהוי מועד לקרן ימין ולא לשמאל משכחת צד תמות וצד מועדות בחד תורא לענין שמירה כדאמרי' דאם שמרו שמירה פחותה והזיק בקרן ימין פטור לגמרי ואם בשמאל משלם ח"נ אבל מועד לגמרי בשני קרניו לא משכחת ביה צד תמות כלל דליחייב ח"נ ע"כ עם פי' רש"י ז"ל ופסק הרמב"ם ז"ל שם ביד רפ"ז כותיה דרב אלא שפי' דגם בקרן ימין משלם ח"נ וז"ל שם היה מועד לקרן ימין ואינו מועד לקרן שמאל ויצא אחר ששמרו כראוי ונגח בין בקרן ימין בין בשמאל משלם ח"נ ע"כ וכתב שם המגיד משנה ופי' ח"נ מגופו וכן בהשגות אמר אברהם מגופו כר' יהודה ע"כ אבל הרא"ש ז"ל פסק כרב אדא בר אהבה דאמוראי סברי כותיה בשמעתתא דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו:

תפארת ישראל

יכין

מסרו:    לשור:

ולשוכר:    ונגח אצלן. [בתורה נזכרו בסדר רבוי חיובן, דש"ח אינו חייב רק בפשיעה, ואח"כ נזכר שומר שכר דחייב גם בגניבה ואבידה, ואח"כ נקט שואל דחייב גם באונסים, ואח"כ נקט שוכר, דדמי לשואל שכל הנאות שלו, רק שנתן מעות עבור זה, אבל התנא נקטן בכל דוכתא באופן אחר, משום טעם, והכא הזכיר סמוכין ש"ח לשואל. שיש להם דמיון יחד, דש"ח פטור על הכל ושואל חייב על הכל, ועוד יש להן השתוות, דש"ח שומרו בחנם ושואל משתמשו בחנם. ואחר כך נקט שוכר וש"ש יחד, מדשווין ג"כ בדינן להתחייב רק בגניבה ואבידה, ועוד יש להן השתוות דשוכר נותן שכירות וש"ש מקבל שכירות]:

מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק:    ובעלים פטורי [(שו"ע חו"מ שצו, ח)], ואע"ג דלעיל [סי' כ"א] אמרינן דהאפוטרופוס פטור כשיזיק, התם מדמנוהו ב"ד, אי נימא שיהא חייב מנכסיו לא יתרצה להיות אפוטרופוס [ש"ס שם]. מיהו אם מת השור פטור השומר בתם אע"ג שבין כך וכך לא ישתלם מגופו רק מהשומר, עכ"פ עיקר השיעבוד הוא על השור, אלא שהשומר צריך לפדותו כדי להחזירו לבעליו:

קשרו בעליו במוסרה:    [ליינע], או שנעל וכו':

ונעל בפניו כראוי:    דהיינו בדלת שעומדת ברוח מצוייה, וזו שמירה פחותה היא:

אחד תם ואחד מועד:    אע"ג דקאמר אחד אחד אפ"ה מדקאי אפלוגתא נקט הפשוט קודם [תוס' כתובות ד"כ ב' ]:

ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה:    דהא דקאמר רחמנא ולא ישמרנו בעליו, ר"ל שלא שמרו כלל, הא בשמרו מקצת פטור מנזק שלם, אבל צד תמות שלו במקומה עומדת, וחייב עכ"פ ח"נ:

רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין:    דאפילו בששמרו שמירה מעולה חייב, וקיי"ל כר"י, ובשמר לתם שמירה פחותה, אפילו הוציאוה לסטין אח"כ והזיקה, חייב, דכל תחילתה בפשיעה וסופה באונס שמחמת פשיעה חייב, אבל באונס שלא מחמת פשיעה כגון שחתרה ויצאה, פטור [שם], ואפ"ה חייב כל אדם לסלק מביתו כל דבר שאפשר שיזיק, ככלב רע וסולם רעוע וכדומה [(שו"ע חו"מ, שצז) ו(שו"ע חו"מ, תכז)]:

בועז

פירושים נוספים



מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי



אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/משנה_בבא_קמא_ד_ט"