משנה בבא קמא ד ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ד · משנה ח | >>

שור שהוא יוצא להסקל כט והקדישו בעליו, אינו מוקדש.

שחטו, בשרו אסור.

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו, מוקדש.

ואם שחטו, בשרו מותר.

שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְּעָלָיו,

אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ;
שְׁחָטוֹ,
בְּשָׂרוֹ אָסוּר.
וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְּעָלָיו,
מֻקְדָּשׁ;
וְאִם שְׁחָטוֹ,
בְּשָׂרוֹ מֻתָּר:

שור שהיה יוצא להסקל -

והקדישו בעליו - אינו מוקדש.
ואם שחטו - בשרו אסור.
ואם עד שלא נגמר דינו -
והקדישו בעליו - מוקדש.
ואם שחטו - בשרו מותר.

אמרה תורה "סקול יסקל השור, ולא יאכל את בשרו"(שמות כא, כח), וכיון שגזרו עליו סקילה היאך יתכן לאכלו, אבל הוצרך "לא יאכל" לאסרו בהנאה:


ואם שחטו אסור - באכילה. דכתיב (שמות כא) סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר לך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור ל:

הקדישו בעליו מוקדש - ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל:

שור שהוא יוצא להסקל. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ"י:

בשרו אסור. כתב הר"ב ממשמע שנאמר וכו' מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו אלא לומר לך וכו'. ומאת בשרו. דייקי בגמרא לעיל דף מ"א. אע"ג דעבדיה כעין בשר. וכבר כתבתי כן במ"ט פ"ב דקדושין וע"ש:

(כט) (על המשנה) יוצא כו'. כלומר שנגמר דינו לסקילה ואפילו לא יצא. נ"י:

(ל) (על הברטנורא) ומאת בשרו דייק בגמרא אע"ג דעבדיה כעין בשר:

שור שהוא יוצא ליסקל:    כלומ' שנגמר דינו לסקילה ואפי' לא יצא נמקי יוסף ז"ל והכי מוכח בברייתא בגמ' בפירקי' דף מ"א וה"נ תניא בהדיא הכא בגמ' שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדשו מוקדש שחטו בשרו מותר משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדשו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור:

שחטו וכו':    יש ספרים ואם שחטו וכו':

יכין

שור שהוא יוצא להסקל:    מהב"ד שגמרו דינו להסקל:

ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש:    ואף דעכ"פ נהרג. אפ"ה נ"מ דבנהנה ממנו מעל:

בועז

פירושים נוספים