שולחן ערוך חושן משפט שלז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

פועל העושה מלאכה לבעל הבית בדבר מאכל -- הרי זה אוכל ממה שהוא עושה, אפילו אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו רק שנושא על כתפו. ואסור לחסמו שלא יאכל. (ואם חסמו -- שלומי משלם ליה ,מלקי לא לקי) (טור בשם הרמ"ה):

מפרשים

 

פועל שעשה מלאכה כו':    כללי דיני הסימן זה ילפינן לה מדכתיב (בפ' כי תצא) כי תבא בכרם רעיך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן ודרשינן בגמ' כי תבא בפועל הכתוב מדבר כמ"ש לא תבא עליו השמש בכרם רעיך ולא של הקדש ואכלת ולא מוצץ (פי' לאכול היין ולזרוק החרצנים) ענבים ולא ענבים ודבר אחר (דהיינו לאכול הענבים במלח ולמתקן כדי שיאכל הרבה) כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף נפשו של פועל אם חסמת פטור שבעך ולא אכילה גסה ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של ב"ה אתה אוכל (והיינו בשעת גמר מלאכה) ובשעה שאי אתה נותן אי אתה אוכל. עוד דרשו מדכתיב לא תחסום שור בדישו והיינו דבר תלוש קודם שנגמרה מלאכתו למעשר וילפינן בגמ' דכתיב לא תחסום שור בדישו שור דכ' רחמנא ל"ל הלא כל בהמות אסורין דילפינן שור שור משבת לאקושי חוסם לנחסם מה שור אוכל מן התלוש והיינו דישה אף אדם דהיינו פועל ומה פועל אוכל מן המחובר דהיינו כרם אף שור ע"ש:

אפי' אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו כו':    קמ"ל דל"ת דבעינן פועל דעובד בידיו וברגליו בשעת דישה דומיא דשור אלא דרשינן מדכתיב בפועל כי תבא ביאה סתם משמע בכל מה שאתה באת שם לעבוד:

ואסור לחוסמו:    ואע"ג דילפינן מכנפשך דאם חסמו פטור וכנ"ל סק"א היינו פטור ממלקות ולא ילפינן לה משור דאם חסמו חייב מלקות אבל איסור עכ"פ איכא מיהו היינו דוקא כשחסמו בעל כרחו אבל אם מתנה עמו שלא יאכל אין בו איסור בכך:

שלומי משלם:    כשיעור שהיה אוכל:
 

(א) פועל העושה מלאכה כו' איתא בש"ס בכרם רעיך ולא של הקדש וה"ה של עכו"ם לא למאי דקי"ל גזל העכו"ם אסור כן הוא בש"ס ועיין בסמ"ע א':
 

(א) אוכל:    איתא בש"ס בכרם רעך ולא של הקדש וה"ה של עובד כוכבים לא. למאי דקי"ל גזל העובד כוכבים אסור כן הוא בש"ס ועיין בסמ"ע. ש"ך.

(ב) לחסמו:    אבל אם מתנה עמו שלא יאכל אין בו איסור בכך. סמ"ע.

(ג) משלם:    כשיעור שהיה אוכל. שם.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש