משנה בבא מציעא ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה ה | >>
אף השמלה היתה בכלל כל אלה.
למה יצאת.
להקיש אליה, לומר לך, מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז.
משנה מנוקדת
אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל אֵלֶּה.
- [וְ]לָמָּה יָצָאת?
- לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ, לוֹמַר לְךָ:
- מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת,
- שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָנִים וְיֵשׁ לָהּ תּוֹבְעִים;
- אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנִים וְיֵשׁ לוֹ תּוֹבְעִים,
- חַיָּב לְהַכְרִיז:
- מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת,
נוסח הרמב"ם
אף השמלה - היתה בכלל כל אלו,
- ולמה יצאת?
- להקיש אליה, לומר לך -
- מה השמלה מיוחדת - שיש לה סימנין, ויש לה תובעין,
- אף כל דבר - שיש לו סימנין, ויש לו תובעין,
- חייב להכריז.
פירוש הרמב"ם
בכלל כל אלו - הוא מה שנאמר "כל אבדת אחיך"(דברים כב, ג), כולל לשמלה ולזולתה.
וכשיהיה לאותו הדבר סימנים ואין לו תובעים והוא שיתיאשו הבעלים ממנו, אינו חייב להחזיר. ועניין היאוש, שיאמר מי שאבד ממנו אותו הדבר אוי לו שאבד כך וכך, או שיאמר דבר שיהיה עניינו זה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בכלל כל אלה - בכלל כל אבדת אחיך:
ולמה יצאת - וכן תעשה לשמלתו:
מה שמלה מיוחדת - סתם שמלה יש בה סימן, וכל שמלה יש לה בעלים תובעים אותה, שנעשית בידי אדם ולא באת מן ההפקר:
אף כל שיש לו תובעים - למעוטי מידי דמייאש. ויאוש הוא, דשמעיניה דאמר: וי ליה לחסרון כיסכה:
פירוש תוספות יום טוב
ויש לה תובעין. כתב הר"ב למעוטי מידי דמיאש ויאוש הוא דשמעיניה וכו' דכיון דיש לו סימנים מסתמא לא מייאש עד דאמר וכו'. רמב"ם פי"ד מהלכות אבידה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כה) (על הברטנורא) דכיון דיש לו סימנים מסתמא לא מייאש עד דאמר כו'. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אף השמלה וכו': ביד שם רפי"ד (פי"ד מהל' גזילה ואבידה):
מה שמלה מיוחדת: תוס' פ' מרובה (בבא קמא סו, א) וגם פה כתבו אומר ר"י דנפקא לן יאוש קונה באבידה מהכא דקתני מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין פי' ע"י שיש לה סימנין יש לה תובעין שאין הבעלים מתייאשין כיון שיש בהן סימן ולא כמו שפירש הקונטריס שיש לה תובעין שאינה של הפקר דשמלה דבר הנעשה בידי אדם הוא דהא למה לי קרא להכי פשיטא דשל הפקר פטור דלמי ישיב ומיהו בירושלמי יליף מנין ליאוש מן התורה א"ר יוחנן אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו וכו':
תפארת ישראל
יכין
אף השמלה היתה בכלל כל אלה: בכלל הכתוב, כל אבידת אחיך:
למה יצאת: דכתיב וכן תעשה לשמלתו:
שיש בה סימני': דאז לא מיאש מסתמא, אבל בשמע דאמר וי לחסרון כיס, אפילו יש סי' הוה שלו. ודוקא באבידה, אבל בחוב שיש לו על א', אפילו אמר הכי לא מיאש [(שו"ע חו"מ רסב, ה)]:
ויש לה תובעים: מדאין שמלה נעשית מאליה, ובעליה תובעי' אותה, לאפוקי בהניחה בעליה במקום שאינו משתמר, שאין בעליה תובעין אותה, דאבידה מדעת היא [כנ"ל כוונת רש"י הכא, ומתורץ קו' תוס' [בב"ק דס"ו א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת