משנה בבא בתרא י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק י · משנה ו | >>
מי שנמחק שטר חובו, מעידין עליו עדים, ובא לפני בית דין כז ועושין לו קיום, "איש כח פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו".
מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר, יחליף. רבי יוסי אומר, יכתוב שובר.
אמר רבי יהודה, נמצא זה צריך להיות שומר כט שוברו מן העכברים.
אמר לו רבי יוסי, כך יפה לו ולא יורע כחו של זה.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ,
- מְעִידִין עָלָיו עֵדִים,
- וּבָא לִפְנֵי בֵּית דִּין,
- וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם:
- אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי,
- וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו.
- מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַחֲלִיף;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִכְתֹּב שׁוֹבָר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבָרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.
- אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי:
- כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה:
נוסח הרמב"ם
מי שנמחק שטר חובו -
- מעמיד עליו עדים,
- ובא לפני בית דין, והם עושים לו קיום -
- איש פלוני בן איש פלוני, נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו.
- מי שפרע מקצת חובו -
- רבי יהודה אומר: יחליף.
- רבי יוסי אומר: יכתוב שובר.
- אמר רבי יהודה: נמצא זה - צריך להיות שומר שוברו מן העכברים.
- אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו - ולא יארע כוחו של זה.
פירוש הרמב"ם
ולא ירע כוחו של זה - הוא רומז אל המלוה, לפי שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר.
ועניין הנזק בזה ידוע והוא שלא יטרוף מן הלקוחות אלא מזמן השטר השני.
והלכה כרבי יוסי, וכותבין שובר על איזה עניין שיהיה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מי שנמחק שטר חובו - ויש עדים שראו כשנמחק מעצמו או נטשטש על ידי מים:
מעידין עליו עדים - שיודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו, והן עושין לו קיום בפני בית דין וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר:
יחליף - יקרע אותו שטר ויכתבו לו אחר כפי החשבון הנשאר:
נמצא זה - הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים ל, שאם יאבד יגבה המלוה את כל חובו:
אמר רבי יוסי וכן יפה לו - למלוה, שיהא הלוה צריך לשמור שוברו וימהר לפרוע לו, ולא ירע כחו של מלוה לכתוב שטר אחר, שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני. והלכה כרבי יוסי שכותבין שובר:
פירוש תוספות יום טוב
מי שנמחק שטר חובו מעידין עליו עדים. וכן הגרסא בגמרא וז"ל הר"ב מי שנמחק שטר חובו ויש עדים שראו כשנמחק וכו' ) מעידין וכו'. ובס"א גרס מעמיד וכן הגרסא בירושלמי [ורי"ף]. וכן העתיקו הרשב"ם ונ"י. גם הרמב"ם פרק כ"ג מהלכות מלוה והטור סימן מ"א.
ובא לפני בית דין. דאי לאו הכי אין עדותן מועלת לעשות שטר דהוי מפיהם ולא מפי כתבם. אבל עד מפי עד לא הוי כמ"ש נ"י דעל עיקר הכתב הם מעידים. ולא על המנה. וזו היא עדות גמורה. וקיום גמור הוא. והרי הוא כאילו העידו נתברר לנו שהיה לפלוני שטר מכר או שטר מתנה:
ועושין לו קיום איש פלוני וכו'. כל זה כותבין המקיימין ואח"כ כותבין את שמותם בסוף. נ"י. וכתב עוד דזה שצריכין לכתוב פלוני ופלוני עדיו היינו כשלא רצו ב"ד לטרוח ולברר שהם כשרים וכדי שיוכל הלה לפוסלם. אבל אם כתבו סתם שהיו עדים כשרים. בהכי סגי:
נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים. ומשום כך לא רצו לתקן דלכתוב פרעון ביני שיטי. ואם נמצא מחק שם שיפסול השטר. משום דשובר בעלמא יהא צריך לשומרו מהעכברים. תשובת הרמב"ן סימן ק':
אמר לו רבי יוסי כך יפה לו וכו'. פירש הר"ב יפה לו למלוה שיהא הלוה צריך וכו' דעבד לוה לאיש מלוה. גמרא. ולאו דוקא לוה. אלא הוא הדין בכל חוב. כמו כתובה שכתבתי בריש פ"ב דכתובות. וכן שטרי מקח כדאמרינן בגמרא. תוספות דכתובות דף ט"ז ע"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כז) (על המשנה) ב"ד. דאלת"ה אין עדותן מועלת לעשות שטר, ההוי מפיהם ולא מפי כתבם. אבל עד מפי עד לא הוי כמו שכתב נ"י, דעל עיקר הכתב הם מעידים ולא על המנה, וזו עדות גמורה, וקיום גמור הוא, והרי הוא כאלו העדות נתברר לנו שהיה לפלוני שטר מכר או שטר מתנה. נ"י:
(כח) (על המשנה) איש כו'. כ"ז כותבין המקיימין. ואח"כ כותבין את שמותן בסוף. נ"י. ועתוי"ט
(כט) (על המשנה) שומר. ומשום כן לא רצו לתקן דלכתוב פרעון ביני שיטי ואם נמצא מחק שם שיפסול השטר, משום דשובר בעלמא יהא צריך לשומרו כו'. רמב"ן סימן ק':
(ל) (על הברטנורא) דעבד לוה לאיש מלוה. גמרא. ולאו דוקא לוה אלא ה"ה בכל חוב, כמו כתובה וכן שטרי מקרן. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים: כן הגירסא ברוב המקומות וכן הגיה הרי"א ז"ל אכן בגמ' בבלית הגרסא מעידין. ואיתה בתוס' ר"פ אע"פ והרא"ש פ"ד אחין דף ג'. וביד פכ"ג דהלכות מלוה ולוה סימן י"ב ט"ו ט"ז ובפ"ג דהלכות עדות סימן ד'. ובטור ח"מ סי' מ"א:
ובא לפני ב"ד: דאי לא תימא הכי אין עדותן מועלת לעשות שטר דהוי מפיהם ולא מפי כתבם מתוספת יום טוב:
ופלוני ופלוני עדיו: וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר ואח"כ חותמין את שמותם בסוף. וכתוב בנמוקי יוסף ז"ל אמר המחבר מורי נר"ו אומר דבעדים שהכירו החתימות סגי שאין זה עד מפי עד כי על עיקר הכתב הם מעידין ולא על המנה וזו היא עדות גמורה וקיום גמור הוא והרי זה כאילו העידו נתברר לנו שהי' לפלוני שטר מכר או שטר מתנה וכן עיקר הריטב"א ז"ל ע"כ. ולשון הר"מ במז"ל שם מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ופי' הרב המגיד מעמיד עליו עדים שיראוהו בטרם הראותו אותו לב"ד ע"כ. וי"מ מי שנמחק שטר חובו כגון שנפלו מים על הטופס ולא על חתימת העדים מעמיד עליו עדים קודם שלא יהא רשומו ניכר שיראו מה שכתוב בו ויעידו לפני ב"ד וב"ד יראו חתימת העדים ויקיימוהו ע"כ. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל מי שנמחק שטר חובו פי' חוץ מחתימתן של עדים ה"ז מעמיד עליו עדים לראות הכתוב בו ובא לב"ד ועושין לו קיום וכותבים פלוני ופלוני עדיו החתומין בו וי"א צריכין לכתוב אף העדים שהעידו שהיה כתוב בו כך שמא יפסלם בעל הדין או יביא ראי' שהם קרוביו ותמהני אע"פ שמעידין העדים שהי' כתוב בשטר שלוה פלוני מפלוני מנה שמא היו בו לשונות סתומין שאין העדים בקיאין בהן ואם יבואו לב"ד ידונו עליהם וכי העדים הם דנין ולא נראה לומר שקודם שימחק יכתבו העדים בשטר משמוש שלהם הכתוב בו ויעידו עליו בב"ד דלישנא דתלמודא לא משמע הכי אלא שסומכין על העדים עכ"ל ז"ל. ובגמ' בברייתא ת"ר איזהו קיומו אנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר חוב מחוק לפנינו ופלוני ופלוני עדיו ופי' נ"י ז"ל ופלוני ופלוני עדיו פי' העדים המעידין שראוהו קיים והעדים החתומין בו וזה צריך כשלא רצו ב"ד לטרוח ולברר שהן כשרין וכדי שיוכל הלוה לפוסלם כיון שמזכירין שמותן אם הוא מכירן או יחקור עליהן אבל אם כתבו סתם שהיו עדים כשרים בהכי סגי ע"כ בהרחבת לשון קצת. וכתוב בבית יוסף שם סי' מ"א שגם התוס' ז"ל כתבו שצריך להזכיר ג"כ עדים שהעידו על מחיקת השטר שאם ירצה הלוה יוכל לפוסלם ותימא שלא הוזכרו במשנה וכתב הרא"ה ז"ל ושמא פלוני ופלוני עדיו הכל בכלל כל העדים הצריכים לדבר ע"כ. ולשון ספר הלבוש שם מעמיד עליו עדים שמכירים החתימות ובא לב"ד והם עושים לו קיום ע"כ:
מי שפרע מקצת חובו: פ' אע"פ דף נ"ו ותוס' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ו:)
רבי יהודה אומר יחליף: בברייתא מפ' ר' יהודה דבריו דעדים מקרעין אותו שטר שכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון ורב תנא הוא ופליג עלי' דר' יוסי ועלי' דר' יהודה נמי דלא סגי בעדים לקרוע שטר ראשון דלא אלימי עדים להחליף ולגבות מזמן ראשון דבשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא לטרוף מזמן ראשון שלא כדין דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף אלא מיום שנכתב ואילך אלא דב"ד אלימי לאפקועי ממונא דהפקר ב"ד הפקר כדנפקא לן מאלה הנחלות הלכך ב"ד הם שמקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון:
צריך להיות שומר וכו': ס"א לא גרסי' צריך להיות:
א"ל ר' יוסי וכך יפה לו: למלוה שיהא הלוה צריך לשמור שוברו דעבד לוה לאיש מלוה ובדין הוא שיטרח בשמירת שוברו בשביל שע"י כן יכוף המלוה ללוה לפורעו פי' שע"י שחושש הלוה שמא יאבד שוברו או יאכלוהו עכברים יהיה זריז וממהר לפורעו כל מה שיוכל יותר מהרה מה שהלוהו בשעת דוחקו בבת אחת שאם יחליפנו בשטר אחר כפי הסכום הנשאר לא יהי' זריז לפורעו אלא זוזא זוזא והלא המלוה הלוה לו בבת אחת ואע"פ שאם יכתוב לו שובר ויאבד אותו יגבה המלוה ממנו כל החוב וישמח במקצת שפרע לו יותר טוב הוא זה דעבד לוה לאיש מלוה ומ"מ אם הסכימו שניהם להחליף יכתוב הזמן הראשון הכתוב כבר בשטר שקרע שאם היה כותב זמן שני של עכשיו שמחליפו אשתכח דמפסיד המלוה כל אותו שעבוד קרקעות שמוכר משעת ההלואה מנמוקי יוסף ז"ל. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו הא דתנן וכן יפה לו ולא ירע כחו של זה ה"ק כן יפה ללוה עצמו שלא ירע כחו של מלוה להחליף שטרו לזמן שני שאם הי' עושה כן לא הי' מלוה רוצה לקבל פרעון לחצאין שלא יפסיד שעבודו מזמן ראשון ותקנה גדולה היא ללוה לקבל ממנו לחצאין ועוד יפה לו שלא יהא נועל דלת בפני לווין ור' יוסי דמתני' סבור הוא דר' יהודה מזמן שני קאמר והר"ש ז"ל פי' וכן יפה לו למלוה ולא מחוור ע"כ. וכתבו התוס' בכתובות דף ט"ז דלאו דוקא לוה אלא ה"ה בכל חוב כמו כתובה ושטרי מקח ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מי שנמחק שטר חובו: שיש עדים שנמחק באונס:
מעידין עליו עדים: שיודעים הזמן והסך שנכתב בו:
ובא לפני בית דין ועושין לו קיום: שהב"ד כותבין לו איש פלוני וכו':
איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני: שזמנו ביום פלוני, ועל סך כך וכך:
רבי יהודה אומר יחליף: יקרעו אותו השטר, ויכתבו שטר אחר על סך הנשאר:
אמר לו רבי יוסי כך יפה לו: ר"ל כך ראוי לו ללוה, דהרי בידו למהר לפרוע, והרי עבד לוה לאיש מלוה:
ולא יודע כחו של זה: שיפסיד המלוה אם יכתבו שטר החדש מזמן דהשתא, וס"ל דדוקא היכא דבאמת נשרף או נמחק שט"ח. כותבין שטר אחר בב"ד, אבל לקורעו לכתחילה אדעתא דהכי למכתב לו שטר אחר, אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. וקיי"ל דאם הגיע זמן הפרעון כבר, הברירה ביד המלוה, או שיכתבו ב"ד שטר חדש מזמן ראשון, או שיכתבו שובר, ואם לא הגיע זמן הפרעון של סך הנשאר עדיין, אז הברירה ביד הלוה, או להחליף לו השטר או לכתוב הפרעון ע"ג השטר עצמו [נ"ד ש"ך סק"ב]. וכל זה בפרע מקצת, אבל ברוצה לפרוע הכל והשטר נאבד, יכתוב שובר, ואם הלוה טוען ברי שהשטר ביד המלוה, נשבע המלוה היסת שאינו יודע היכן הוא, דבישנו בידו פטור מלשלם עד שיחזירהו לו. ואפילו כשהשטר בעיר אחרת, י"א שפטור מלשלם עד שיחזירהו לו. מיהו כשהלוה אינו רוצה לשלם עד שיחזיר לו השטר תחלה, והמלוה אומר שישלם תחלה, ישליש השטר ואח"כ יפרע הלוה [(שו"ע חו"מ, נד)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי קסח א | רמב"ם הלכות מלוה ולווה כג יב | שולחן ערוך חושן משפט מא אבבלי קע ב | רמב"ם הלכות מלוה ולווה כג טז | שולחן ערוך חושן משפט נד א