מהרש"ל על הש"ס/בבא בתרא/פרק י

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קס עמוד א

ר"ש בד"ה גט פשוט כו' ובין בגיטין ובין בשאר שטרות כו' כצ"ל:

בד"ה מקושר עדיו כו' כל כפל וכפל בפני עצמו כו' כעין קסת הסופר כצ"ל ומצויר כזה:

תוס' בד"ה מקושר עדיו מאחריו תימה כו' והעדים מצד אחד ואיכא טיוטא בין העדים כו' כצ"ל:

דף קס עמוד ב

גמ' שלשה למקושר ואיפוך אנא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה תרי שריר וקיים כו' יודע שהוא זיוף ופריך דלמא זייף ומתיק כו' ומשני האמר ר' יוחנן כו' כצ"ל:

דף קסא עמוד ב

ר"ש בד"ה לאו דיעקב כו' ששמו יעקב שיכתוב כך כצ"ל:

בד"ה רב צייר כו' זה נהוג לאכול דגים וזה נהוג בתמרים נ"ב ול"נ זה דקדק ונזהר בדגים גדולים לכבוד שבת כדאיתא בפרק כל כתבי וזה בתמרים טובים:

דף קסג עמוד א

תוס' בד"ה שיטה אחת כו' זה השטר לזה אין לחוש כו' כצ"ל:

בד"ה גופא כו' ועדיו על המחק דכשר ומחק על השטר כו' ואין לחוש שמסר לו שטר פסול וא"ת כו' וגם השטר שהוא על הנייר ויהיה שטר כו' ונמחק בזיוף אז ראוי לפסול כו' אין כותבין זה הדבור כנגד החתימה כו' דלמא יכתוב בשיטה מפני העד כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל ושמא יש לו כבר שטר בעד אחד ועכשיו יצטרף עם אותו העד ודו"ק:

בא"ד ואין לומר שיחתום בשביל אחד דלענין אפוקי ממון חשוד דלא מהימן אלא בשבועה נ"ב כך נראה לפרש אין לומר שיעשה שטר לחבירו ראובן על שמעון ויהיה חתום בו עד אחד והוא יבא גם כן לחתום שיהיה בו שני עדים ויחלוק עם ראובן לא חיישינן להכי דדוקא לאפוקי ממון חיישינן והא ראיה אפילו מי שיש לו שטר אי אמר לו אישתבעי לי דלא פרעתיך צריך לישבע לו והוא הדין כל הנשבעין ונוטלים אבל למחשדיה שמא יהיה עד כדי שיחלוק עמו בממון לא מצינו שהזקיקום חכמים לשבועה שלא עשה קנוניא ודו"ק:

בא"ד בינתיים בזה אין רגילות כו' על המחק דלמה כו' לעשות תקנה כשהשטר עשוי על המחק דאיכא למיחש כו' מה שהקשה ר"י על פירוש ריב"ם כו' למה יכתבו אנחנא סהדי ירחיקו העדים כו' כצ"ל:

דף קסד עמוד א

גמ' ושטרא על מחקא השתא נמי מאי אמרת כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה וא"ת כו' וזייף וחתימי סהדי ומשני כו' כצ"ל והד"א ומה"ד השתא נמי חוזר עוד ומוחק ומזייף ומקשינן והא אמרת אינו דומה כו' ומשני הני מילי כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ונקבל כו' ונדמייה הס"ד:

בד"ה אית ספרים דגרסינן בהו ונישהי א"ר ירמיה כו' לדקדק כ"כ ולשהותו ויבואו להכשיר שטר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה וניחוש דילמא כו' פירשתי לעיל הס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש אי לאילעי מחיק לפירוש ריב"ם שפירש כשנמחק שתי פעמים כו' כצ"ל:

בד"ה לישהייה מאן דלא גרס ליה סבר דכמו כן אינו דומה נמחק בן שני ימים לנמחק בן שלשה כצ"ל:

דף קסד עמוד ב

גמ' ת"ר הריני נזיר סומכוס אמר הינא אחת כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ומקשינן כו' זמן השובר ופרקינן כו' הד"א:

בד"ה כך מנהג כו' דרבנן כו' בריש פירקין ומשני כו' הד"א ובד"ה טרגין כו' צ"ל דיגון לשון שנים כו':

בד"ה ת"ר כו' שלנו הם הס"ד ונמחק או:

בד"ה פונטיגין יש לו חמש פינות מצוייר כזה:

' בד"ה כלך מלשון כו' היה לך לומר אני כתבתיו כצ"ל:

תוס' בד"ה הינא אחת כו' בלשון הקודש כמו דיגון טריגון כו' וכה"ג אמרינן בנדרים דף י' הריני נזיק נזיח פזיח איכא דאמרי לשון עכומ"ז שבדו ואיכא דאמרי לשון חכמים להיות בו נזיר כצ"ל ונ"ב פירוש שהתוס' סוברים דנפקא מיניה בין לשון עכומ"ז ובין לשון חכמים דבלשון עכומ"ז צריכין להבין הלשון לאפוקי בלשון שבדו חכמים הוי דינו כלשון הקודש וכן משמע בתחילת נדרים בתוס' ודו"ק:

בד"ה עיון תפלה הוא רע כשמהרהר בתפלתו כו' ועיון תפלה ומזה אין אדם כו' והכי אמר בירושלמי אמר רבי יוחנן מחזקנא טיבותא כו' כצ"ל:

דף קסה עמוד א

גמ' במתניתין מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה כו' שאם תמחוק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון כצ"ל ונמחק כל מתניתין וצ"ל במקום המתניתין פיסקא פשוט שכתוב בו עד אחד כו' בשלמא מקושר כו':

ר"ש בד"ה ור' אליעזר מכשיר דסבר מראה מרום הוא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר אביי כו' כגון שאותו שבכתב מעיד על ההלואה כו' ולהכי נמי קשה לאמימר כצ"ל ונ"ב פי' ולפי פירוש זה קשה שפיר לאמימר ודו"ק:

בא"ד שהרי על מסירתו יש שני עדים כו' שמסר לוה למלוה ומיהו יש לומר דהאי דלא אשכחינן צירוף בעד אחד כו' ובירושלמי גרסינן זעירא בעי עד אחד בכתב ועד בעל פה מהו שיצטרפו ועד אחד בכתב כלום הוא לכך צריכא כו' כצ"ל:

דף קסה עמוד ב

גמ' בפיסקא נ"ב בכאן צ"ל מתניתין דלעיל בהיפוך הדף כתב בה זוזין כו':

שם תנו רבנן כסף כו' מבשני דינרין זהב כסף כו' כצ"ל וכן בכל העמוד:

ר"ש בד"ה כתוב בו כו' הרי הן כ"ה סלעים אין למלוה אלא עשרים סלעים דיד בעל השטר כו' כ' סלעים כצ"ל והס"ד:

בד"ה תנו רבנן כו' מדינר כסף כסף לוה כו' כצ"ל:

בד"ה אין פחות כו' נמחק כל הדבור:

תוס' בד"ה הכא נמי כו' דאורייתא ולאו דוקא כו' דאפילו אי הוי כו' כצ"ל:

בד"ה אימא נסכא תימה לרבי מאי כו' כתב בו בכל כו' וכי נסכא פחותה מאיסר שאין בו רק מיני פרוטות כו' כצ"ל:

דף קסו עמוד א

תוס' בד"ה אימא נסכא כו' ושיעור זה לנסכא פחותה אפשר שהיו כו' כצ"ל ואח"כ מתחיל הדבור אי הכי רישא כו' על התחתונה ולא גרסינן נמי ברישא כו' כצ"ל ונ"ב פירוש דאי גרסינן הכי אם כן משמע דכפשוטו פריך מאי שנא רישא מסיפא כמו שבסיפא זהב בדינרים אין אומרים שהכל זהב קאמר אלא חד של זהב וחד של כסף אם כן הוא הדין זהב דינרים או דינרין זהב לא נימא דתרוייהו זהב קאמר אבל היכא דפריך מרישא דקמייתא דנימא כסף בדינרין יהיה הכל של כסף היינו מכח יד בעל השטר כו' פריך אע"פ שאינו בשוה ממש והיינו דגרסינן אי הכי ודו"ק:

ד"ה לפי הספרים שגורסין כו' אם כן בלשון תלמוד אי אפשר שיהו דינרי של כסף שלאותם קורא זוזי בלשון תלמוד כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הברייתא קרוייה תלמוד ודו"ק היטב:

בד"ה הכי גרסינן נכנס לב"ד כו' טעמא דרשב"ג דפליג לפי גירסא זו אבית שמאי כו' כצ"ל והשאר נמחק:

דף קסו עמוד ב

תוס' בד"ה הכי גרסינן נכנס כו' כתוב ואין בי' בכריתות כו' כצ"ל:

בד"ה רבעתיים כו' דגרסינן רבעתי ולא רבעתיים כו' דגרסינן ברבעתי ופירש קן כו' דהויא פלגא דזוזי ונקט שיעור דכל הקן דהיינו ב' פרידות אף שלא צריך אלא כנגד פרידה אחת דהיינו חטאת ומשום חטאת שמתו בעליה ואע"ג כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:

בא"ד וי"ל דמצוה מן המובחר להביא כו' ובפ"ק דבכורות אמרינן פטרוזא בת דנקא כו' כצ"ל ונ"ב פירוש שה כחוש ששוה רק דנקא:

בד"ה א"כ למה כו' לבדו למה כותבין כו' כצ"ל:

ד"ה א"כ למה כתוב העליון כו' צריך להתחיל הדיבור שאם תמחוק כו' ה"נו כו' אחר התחתון ואין למדין כו' שאין לומר שכן רצה כו' כצ"ל:

בד"ה אבל לא בשתי אותיות כו' כצ"ל:

בד"ה ספל וקפל פירש רבינו תם ספל ס' פלגי כמו ל' חצאי כצ"ל ונ"ב פי' שדרך התלמוד להזכיר מנין חצאים ודו"ק:

דף קסז עמוד א

גמ' שית מאה איסתרי זוזי יד בעל השטר כו':

ר"ש בד"ה אמר אביי כו' ואין צריך ראובן להעיד על כתב כו' כצ"ל:

בד"ה ואי איתרמי כו' בסוף שיטה הס"ד: ] בד"ה אזרנוקא כו' מן הבור הס"ד:

בד"ה ושובר לאשה כו' כסף כתובתה הס"ד:

תוס' בד"ה אע"פ כו' דאמרינן לה אייתי כו' כצ"ל:

בד"ה ושובר לאשה כו' הא פריך הכי בפרק קמא כו' כצ"ל והד"א:

דף קסז עמוד ב

תוס' מתחיל דבור חדש וליחוש דלמא כו':

בא"ד יקראו את הגט כו' נ"ב תימה פשיטא דצריך לקרות הגט דאי לאו הכי אפילו יכירו שם האיש והאשה בשעת כתיבת הגט וחתימה שמא יתן לאשה אחרת ודו"ק ואפשר שהתוספות סוברים בודאי צריך לפתוח הגט ויראה לכל הפחות שם האשה ולא יראו אחר שם בעל הנותן ודו"ק על כן מביאין ראיה שצריכין לקרות כולו נ"ל:

בא"ד ויראו העדים שאין זה שם האיש ועוד בלאו הכי כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל שהתוספות מבינים שרשב"ם סבר דמקשן לא פריך דלמא כתב גיטא ואזיל ואמטי לאיתתא אחריני היינו לאשת פלוני ששמו כשמו דהא אכתי לא אסיק כא דשני יוסף בן שמעון כלל דאי הוה סבר רשב"ם דהמקשן פריך הכי אם כן לא הוה ליה לפרש הא דמקלקל להתירה דאיכא דוחק ולא שכיחא אלא הוה ליה לפרש משום כתובה כו' כמו שמפרשים התוספות לפי האמת אי לאו שסבר רשב"ם דכתובה לא שייך שהרי צריכה להראות גיטה במקום כתובה ויראו שאין כתוב על שם בעלה אבל להתירה איכא למיחש דקורעין הגט מיד אחר הנתינה משום הכי הקשו התוספות הא צריכה לקרות כל הגט ויראו שאין זה שם בעלה ומשום הכי התוספות מתרצים שהאמת משום כתובה והיינו שיכתוב גט לאשת פלוני ששמו כשמו ודו"ק:

בא"ד לאיש אחר ששמו כשמו ויתן הגט לאשת האיש כו' כצ"ל:

בד"ה וליחוש לשני כו' אי לר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי כו' כצ"ל:

בא"ד הגרושין בפניהם כו' נ"ב פי' בפני הסופר ועדי חתימה:

בד"ה ומחזיק ליה כו' שא"כ יודעין שאין כו' כצ"ל:

דף קסח ע"א ר"ש בד"ה ור' שמעון סבר אין כופין ומשנינן כו' לא דכ"ע סברי כופין וטעמא כו' הד"א ונ"ב פי' במדת סדום ודו"ק:

בד"ה הכתב תבא עלי כו' טענותיי ונבא לידי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כיון דדק כו' זאת היא דנאמן אע"פ כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רב נחמן כו' א"ל רב נחמן אומר אני אסמכתא קניא כו' אתי שפיר לרב נחמן כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה מעמיד עליו עדים כו' ואח"כ מ"ה ובא לפני ב"ד דוקא נקט כו' מקרעין את השטר הס"ד ואח"כ מ"ה ופלוני ופלוני וכו':

דף קסח עמוד א

ר"ש בד"ה ומפרש תלמודא כו' הוזקקנו כו' שעמדו כו' הד"א ונ"ב נ"ל ברייתא מפ' והיינו תלמודא ולאפוקי דלא תימא שכך נוסח הקיום אם כתוב כו' אבל אין לומר שגמרא מפ' הברייתא א"כ עיקר דין הקיום שצריך לכתוב חסר מן הברייתא ודו"ק:

בד"ה נקרע ע"י אדם הס"ד:

בד"ה ערבאי ישמעאלים הס"ד:

בד"ה בשטרי הלואה כו' א"נ דלמא חזר ומצאו נ"ב פי' מאחר דספק הוא אבל אם יש לו עדים שנאבד בודאי כותבין ודו"ק:

תוס' בד"ה ופלוני ופלוני כו' אם צריך לכותבן מאחר שאין התלמוד מזכירן וצריך כו' כצ"ל:

בד"ה אבל בשטר כו' שמכרה לו השתא נמי כו' שנכתב לו מחדש שהרי כתוב מאותו הזמן כו' מתחלה כתבת שכתבת כו' כצ"ל:

בא"ד הואיל ושמעי להדדי נ"ב ס"א דשמטי מהדדי:

בא"ד אפילו אמרי' בעלמא כו' ולא תקשה לרשב"ג ולא תצטריך לכל זה כו' כצ"ל:

דף קסט עמוד א

ר"ש בד"ה אמר רב ספרא כו' ממנו וא"ל כו' וכתבו לו אחר ומפיק ליה לשטרא קמא דכתבו כו' כצ"ל ונ"ב כאשר הגהתי כן מצאתי בפי' הרי"ף וכן נראה דבודאי מתחלה יראה הכתב חדש שכתבו לו ולא יראה הישן שלא ירגישו ודו"ק וגם לבסוף יראה הישן ולא יראה הכתב חדש דבלאו הכי איכא גמגום חשדא עליו ואם יראה כתב חדש יכירו בדבר ודו"ק:

בד"ה ומשני כו' וחוזר הלוקח הזה בשטר קמא וטורף בו פעם אחרת כו' כצ"ל:

מה"ד לבר מדייפקון כו' כלומר כו':

תוס' בד"ה אבל בשטר כו' וקשה לפי פי' זה ומאי לא כו' ונ"ב כל זו הג"ה הוא עד אלא דבר ברור:

בהג"ה לפי שאמר שנאבד השטר הראשון כו' כצ"ל:

בד"ה לכתוב לאידך כו' המוכר לפנינו וי"ל דבודאי אי הוה פריך על רשב"ג דאמר אין כותבין איכא למפרך הכי אבל הכא כו' מאחריות שבו היינו שבשום ענין אין כותבין אחריות אפילו הוא כו' ה"ה אם הוא לפנינו דכותבין ורבותא קמ"ל דאפי' אינו לפנינו אפ"ה כותבין לו אלא דעדיפא משני ליה כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל דבור חדש לבר ממאן כו' ויכתבו לו מזמן שני נ"ב ומ"מ נראה שכתוב בשובר ששטר זה נכתב תחת שטר הראשון שנכתב בזמן הראשון וכן משמע פירוש רשב"ם דאל"כ יפסיד לוקח בשובר זה כגון שאם ימצא שטרו שנאבד ודו"ק:

בא"ד בברייתא היינו דכותבין שטר מקח כו' כצ"ל:

בא"ד כדפרישית לעיל נ"ב מאחר דאיירי שלא בפניו צ"ל שכותבין מזמן ראשון אבל היכא שהמוכר לפנינו ומודה לו ליכא למיחש למידי ודו"ק:

דף קסט עמוד ב

גמ' והדר זבנה ניהלה באחריות נ"ב הא דקאמר הדר ובנה ניהלה לאו שיכול לכופה בכך שהרי היא יכולה לומר אחריות דמוכר עדיפא מינך אלא אם היא רוצה בכך קאמר כן פי' הר"ן בפרק האיש מקדש ומ"מ נראה שאם היא רוצה שכופין אותו בכך שהרי הוא הוציא מעותיה זכתה בקנין ומשום שקלקל ועיוות כופין אותו שיכתוב אחריות וצ"ע:

ר"ש בד"ה אמר להו כו' בעל חוב דמוכר שהוא לוקח ראשון שנאבד שטרו וטורף הקרקע מיניה דלוקח שני ותברא אינו כו' כצ"ל:

בד"ה אחריות כו' בשטרי הלואה הס"ד:

בד"ה מ"ט חזרה מתנתו הס"ד:

בד"ה ת"ר כו' ולקמן מפרש לה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בעלמא כותבין כו' ליכתוב בר מזימנא כו' כצ"ל כך נראה להגיה ולית נגר ובר נגר דיפרקיניה אי לאו כמו שהגהתי ודו"ק:

מתחיל דבור חדש רשב"ג כו' ונ"ב זה הדבור שייך לעמוד שני:

בא"ד אף הן כשרים כו' נ"ב פירוש גיטי נשים ושחרורי עבדים ע"ש (עי' במהרש"א):

דף קע עמוד א

גמ' הכי קאמינא לך מתניתא לא מתרצא אלא כדמתרצה מר כצ"ל ונ"ב כל זה לא היה כתוב בספרים של רשב"ם וק"ל:

שם ויעידו א"ל והאמר כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה א"ל אביי לרב דימי הס"ד:

בד"ה אלא אמר אביי כו' הכתוב בשם אתר ומסרו לזה פליגי דהא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ומודה ר"א כו' דדוקא גט שאין כו' רחמנא מיהו אם כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רב נחמן כו' דשנים אוחזין הס"ד:

בד"ה אלא הכא כו' מזדהר ור' שמעון כו' הד"א:

בד"ה א"ל ר' אבא הס"ד ונ"ב נ"ל דר' אבא ס"ל דהלכה כרשב"ג דא"צ לברר פי' ואם לא בירר דבריו לא הפסיד ולאפוקי מרבי וא"כ אנא נמי לא הפסדתי אם לא אברר והא דקאמינא שצריך לברר בשם רב היינו לא בירור ממש אלא שצריך שיבואו ויעידו ואם לא יעידו כן מזקיקים אותם לישבע ודו"ק:

דף קע עמוד ב

גמ' הא ברייתא דתניא עדים כו' כצ"ל:

ר"ש א"ל אנא נמי לברר קאמינא כו' נ"ב פי' דוחה הוא דלישנא לא משמע הכי דהל"ל אנא כרבי ס"ל אלא לפי פי' רשב"ם ר"ל כפשוטו קאמר אנא לברר קאמינא ולא להפסידה ממון אלא להזקיקה שבועה כדפי' בגליון מעבר לדף ודו"ק:

בד"ה ולא כר' יוסי כו' עדיין ורב תנא כו' הד"א:

תוס' בד"ה אלא לברר כו' שיוכל ומ"מ כו' כצ"ל:

בא"ד י"ל דלא מפסדי נ"ב והא דקאמר צריך לברר היינו לצאת ידי שמים ואולי מתיירא שלא יתבייש ויתפשר עמו או יפטירנו או שמא יבאר ויעידו להיפך מדבריו ודו"ק:

בד"ה אין הלכה כו' שפירש ר"י ורבינו שמואל נ"ב פי' דביום פלוני דהתם היינו מזמן ראשון וק"ל:

דף קעא עמוד א

ר"ש בד"ה ומשני כו' אמר רב יהודה א"ר ה"מ כו' כצ"ל:

בד"ה ת"ר כו' מאוחר וכשר כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה אלא עדים כו' דהתקבל דכתבי תפוותא כו' כצ"ל:

בד"ה שאם הוזקקנו כו' אלא ג' בניסן נ"ב לפי האמת צ"ל י"ז בניסן ודו"ק:

בא"ד נמצאת עונתו מכוונת כו' כצ"ל:

דף קעא עמוד ב

גמ' אין כותבין שובר אבד שטרו כו' אי אדכרתן השתא הוא כו' תברא א"ל בתר עבדינן הכי א"ל בתר וא"ל הוי זימנא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה לא נחלקו כו' אם לאו הס"ד:

בד"ה ונפיק מינה כו' וכל זה דכתב בשטר כו' כצ"ל:

ד"ה ור' יהודה כו' צ"ל דר' יהודה דמכשיר כו' בזמנו לעולם אינו כו' כצ"ל בד"ה ור' יוסי דפוסל כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה מסתברא כותבן כו' צ"ל ומסתברא דכותבין כו':

בד"ה תנן האם כו' שביעית הס"ד:

בד"ה אדכרתון כו' שאפילו כתב את השטר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בתר דאמר ליה האי שטרא כו' כצ"ל ונ"ב פי' שטרא דנן כו':

דף קעב עמוד א

ר"ש ד"ה אי נמי כו' שלא כדין פסק כו' אבל מקמי כתיבה כו' כצ"ל והד"א:

דף קעב עמוד ב

תוס' בד"ה מינך אפילו כו' אבל רשב"ם אין תופס בו עיקר ואין נראה לר"י ממה שמפרש כו' לא יגביהו או לא כצ"ל:

בד"ה עדי מסירה כרתי כו' ואין נראה לר"י דהא אמרינן זמן כו' ור' אליעזר לא בעי כלל זמן דס"ל עדי כו' כצ"ל:

בד"ה אבל הכא כו' אם ידעינן בבירור שלא כו' כצ"ל:

בד"ה לנפילה דחד פירוש שאין כו' יש לתלות בנפילה כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד ואלא הא דתניא כו' ולנפילה דחד כו' וברייתא במוציאין זה בלא זה כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד והכא בצריך כו' ונ"ב זה הדבור שייך לעמוד שני:

דף קעג עמוד א

ר"ש בד"ה ואב"א כו' במסירה בלא שטר מכירה אחר כדפסקנא הלכתא כו' כצ"ל והד"א. קודם ד"ה במשולשין נרשם גמרא:

תוס' בד"ה אביי אמר כו' והא דמוקי לה כו' נ"ב לפי מה דמסיק התם דסימפון היוצא מתחת יד המלוה בכתיבת ידו לא מהני ובמתניתין משמע דמהני כו' וק"ל:

בא"ד בין שטרות פרועין כו' מוקי לה בשובר היוצא כו' כצ"ל:

בד"ה שטרו של כו' הכא לא אמרינן שמא חבירו כו' כצ"ל:

דף קעג עמוד ב

גמ' ואם אמר לו על מנת כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה קבלנוה כו' קבלן ובאמירה בעלמא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חסורי מיחסרא כו' אי נמי אינו מזכיר כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד אלא לשון פרעון נ"ב פירוש אפ"ה לא מהני וק"ל:

בא"ד דיברא"י דהלכתא כרבא ולא לימא ואני קבלן וקונין בכליו כו' כצ"ל ונ"ב זו סברת התוספות דרבא דוקא תן לו ואני נותן קאמר אבל תן לו ואני קבלן לא אבל רשב"ם סבר דכל שכן תן לו ואני קבלן וכן סבר הרא"ש ע"ש:

דף קעד עמוד א

גמ' לנכסי דלוה מקמיה כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ורב חסדא אמר כולן לשון קבלנות הן ואפילו תן לו ואני ערב אפילו הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן לך כצ"ל והס"ד:

תוס' ד"ה מקמי דלודעינהו כו' ללוה דודאי אם אין לו נכסים יכול כו' אחר שישכיר עצמו ויקנה נכסים ומה לי כו' עצמו הס"ד ואח"כ מה"ד ואם כתב בו התקבלתי כו' לדוחקו ולפוטרו לשלם חובו למלוה אף אם לא כו' צררי לערב לא הוה מקבל לערב כדפי' בקונטרס הכא מיהא כו' כצ"ל:

דף קעד עמוד ב

גמ' דניזיל דנסיב עצה לרב הונא דניגרש לדביתהו כו' ערב הוא וקי"ל ערב דכתובה כו' והלכתא אכולהו משתעבד בר מערב כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה שלחוה מתם כו' וכמי שחייב מודה דמי נ"ב אבל רש"י פי' בפ' שום היתומים דשלחו מתם קאי על הא דשמתוהו ומת בשמתא ר"ל דמה שהקשו מתחלה על הא דרב אסי דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת ואשכח כמה ברייתות דנזקקין אף לשאר בעל חוב דאיירי כולן שמת בשמתא ולא קאי אההיא דהלכתא ע"ש:

בד"ה והאמר אביי בפרק יש נוחלין הס"ד:

דף קעה עמוד א

גמ' שלא להשביע את עצמו. נ"ב הלשון קצת קשה שהיה לו לומר שלא להשביע את ההקדש אבל יש לומר דהכא נקט שפיר שלא להשביע את עצמו שלא יאמרו העולם בודאי הוא עשיר שהרי הקדיש כל נכסיו ובודאי עדיין ממון בידו שהרי אוכל ושותה וק"ל:

שם למילתא ליכא למימר דפרעוה אלא כו' אתם עדי אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה צריך שיאמר כתובו או א"צ לומר כתובו בתר דבעיא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ופרכינן כו' תנו א"ה ואי משום כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא דהקדש הס"ד:

בד"ה מ"ט דלא דלמא אדכורו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא דמקוים כו' מנכסי הקדש תנינא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא דלא מקוים כו' דבעי קיום קודם שיפרע שייך כו' כצ"ל:

בד"ה חזר ואמר כו' כדקאמר דלמא אדכורי מדכר היינו באותה שעה כו' כצ"ל:

בד"ה המלוה את חבירו כו' לא גבי ממשעבדי מדרבנן והא דפרש"י כו' מבכאן הס"ד ואח"כ מה"ד גבו קרקע יש לו גבו מעות כו' דמיניה הוא מ"מ כו' קרקע אמאי יש לו כ"ש דלמא לא הני קרקעי שבק אבוהון וגם לאו מיניה הוא שהרי מעות הלוהו אלא ודאי כו' כצ"ל והד"א:

דף קעה עמוד ב

גמ' ומי אמר רבה הכי והאמר רבה גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו ורב נחמן אמר גבו מעות יש לו איפוך דרבה לרב נחמן ודרב נחמן לרבה והא שמעתא לא אזלה הכי כדאמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא כו' וכי תימא איפוך דרבה כו' בזבורית רבה טעמא דבני מערבא קאמר כו' כצ"ל ונמחק אלא ונ"ב נ"ל גירסת רשב"ם:

ר"ש בד"ה הוציא עליו מלוה הס"ד:

תוס' בד"ה דבר תורת כו' בבבא מציעא משמע כו' כצ"ל:

דף קעו עמוד א

ר"ש בד"ה בעא רבה כו' וקיום השטר מאי כו' אחריות או דלמא כו' הד"א:

בד"ה ה"ג כו' ואית דגרסי משעת הכתיבה נ"ב נ"ל כאשר הגהתי מצאתי אח"כ להדיא בתוספות דגיטין דף ג' ע"ב בד"ה וגובה מנכסים משועבדים כו':

בד"ה הלכה כמותו כר' ישמעאל כו' כצ"ל:

בד"ה חנוק מה כו' כצ"ל:

תוס' בהג"ה דשאני שאילו דדומה שסותר הגט כו' נ"ב ומ"מ ושאילו כשר אף שאינו מענינו דהא כתב להדיא שנוסף על הראשונות רק שאין בו צורך לגט ודו"ק:

בד"ה והלכה כמותו כו' כר' ישמעאל הא לא פליג כו' כצ"ל: