משנה בבא בתרא י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק י · משנה ג | >>
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמוח, והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירן, והבעל נותן שכריא.
כותבין שטר ללוה יב אף על פי שאין מלוה עמו, ואין כותבין למלוה {תויט|יג|בבא בתרא|י|ג}}, עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר.
כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמוטו.
משנה מנוקדת
כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ,
- וְהַשּׁוֹבָר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ,
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן;
- וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר.
- כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ,
- וְאֵין כּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ;
- וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר.
- כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ,
- וְאֵין כּוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ;
- וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר:
נוסח הרמב"ם
כותבין גט לאיש - אף על פי שאין אשתו עימו,
- ושובר לאשה - אף על פי שאין בעלה עימה,
- ובלבד שיהא מכירה.
- והבעל - נותן שכר.
- ושובר לאשה - אף על פי שאין בעלה עימה,
- כותבין שטר ללווה - אף על פי שאין המלווה עימו,
- אין כותבין למלווה - עד שיהא הלווה עימו,
- והלווה - נותן שכר.
- כותבין שטר למוכר - אף על פי שאין הלוקח עימו,
- ואין כותבין ללוקח - עד שיהא המוכר עימו,
- והלוקח - נותן שכר.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו פעמים כי השובר - הוא מחילה.
ומה שאמר לאשה - רצונו לומר שטר שיהיה כתוב בו שאשתו מחלה לו כתובתה.
ובלבד שידעו העדים שזה הוא פלוני וששם אשתו היא אותה שזכר, שיש לחוש שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו, ויוציא אותו הגט אשה והיא אינה גרושה. וכמו כן השובר צריך שידע כי פלוני שם בעלה, ובכן יוכל להעיד עליו. וזהו פירוש מה שאמר ובלבד שיהא מכירן.
ומה שאמר והלוה נותן שכר - ואפילו הוא שותפות, כגון שיתן לו ממון לעשות בו סחורה ולא יהיה אצל אותו שמתעסק בו נכסים כלל, וזהו הנקרא "עסקא", ודינו אצלנו פלגו מלוה ופלגו פקדון, ואף על פי שחציו בלבד הוא שהוא בתורת מלוה, הוא משלם כל השכר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כותבין גט לאיש - וחותמין, והוא יגרש מתי שירצה, ואע"פ שאין אשתו עמו. שהרי היא מתגרשת בע"כ:
ושובר לאשה - שהיא עושה לבעלה על כתובתה. דחוב הוא לה וזכות לבעלה, וזכין לאדם שלא בפניו ט:
ובלבד שיהא מכירן - שיהא הסופר והעדים מכירין האיש והאשה. בין בגט בין בשובר י. שאם אינו מכירן, שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו ותוציא אותו הגט אשה שאינה מגורשת בו. וכן בשובר:
והלוה נותן שכר - ואפילו היא עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפילו הכי מקבל העיסקא הוא נותן כל השכר לסופר יד:
פירוש תוספות יום טוב
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו. ולא חיישינן שמא לא יתננה לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה או תטרוף היא שלא כדין. פירות נכסים שמכר בעלה. בין כתיבה לנתינה. [כדתנן במשנה ב' פ"ב דגטין] שהרי כל אשה צריכא להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה. הרא"ה ז"ל. כ"כ נ"י. ועיין מ"ש במשנה ז' פרק קמא דב"מ. ותוס' תירצו דמסתמא לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה שיכתוב לה גט קודם שירצה לגרשה. והביאו ראיה לדבריהם. ועיין מ"ש בגיטין שם:
והשובר לאשה וכו'. עיין מ"ש במשנה ז' פ"ק דב"מ:
אף ע"פ שאין בעלה עמה. כתב הר"ב דזכין לאדם שלא בפניו וכ"כ הרשב"ם. וכלומר ואין צריך מדעת שניהם כמו במשנה דלקמן. ולאו למימרא דעכשיו זוכה לבעל שיהא פטור מעכשיו. דהא לא הויא דומיא דגט. שאינו חל אלא לכשיבא לידה. ועוד למאי נ"מ פירשו כן. ועוד דהרשב"ם מסיים וז"ל והיא צריכה להזהר בו שלא יבא ליד בעלה עד שתקבל כסף כתובתה. ע"כ:
ובלבד שיהא מכירן. לשון הר"ב האיש והאשה. בין בגט בין בשובר. גמ'. דחששו שמא תערים ותתן שובר זה ליד [איש] ששמו כשם בעלה. [ותפסיד כתובת אשתו] אבל כשמכירין שניהם לא חשו כולי האי שמא יש עוד איש ואשה ששמותם כשמות אלו שלפנינו. אבל במלוה ולוה ומוכר ולוקח דלקמן. כתב המגיד בפכ"ד [הלכה ג'] מהלכות מלוה דלא הצריכה משנתינו להכיר את שניהם [דהא תנן במשנה ז'] דשני יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שטר חוב וכ"ש שטר מכר. ע"כ. וכלומר מה שאין כן שובר דמפטיר נפשיה. יכול לפטור עצמו מאיזה יוסף בן שמעון שירצה:
והבעל נותן שכר. שכר הגט. מפרש בגמ' מאי טעמא דכתיב וכתב ונתן. ושכר השובר דזכותו הוא דלא תהדר ותגבה כתובתה זימנא אחרינא. ל' הרשב"ם. וכתב המגיד פכ"ד מהלכות מלוה בשם הרשב"א דדוקא במקום שאין כותבין כתובה. א"נ במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב לה. הא כשכתב ואבדה. היא תתן שכר השובר. דהא לדידה איצטריך דהוה לה לאהדורי [ליה] כתובתה. ואינה בידה ע"כ:
כותבין שטר ללוה. וניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי. ואתא למטרף לקוחות שלא כדין. אמר רב אשי בשטרי אקנייתא דהא שעביד נפשיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין ליה. גמ' בפ"ק דב"מ דף י"ב [ע"ב]:
ואין כותבין למלוה וכו'. יש שהקשו למה לי פשיטא. ותירצו דמשום רישא נשנית. ול"נ שכך פירושה שאם בא מלוה לעדים ויאמר להם אני מלוה לפלוני מנה. כתבו השטר ויהיה בידכם. ואם יבא לוה היום [דאל"כ הוה ליה מוקדם. מהר"ר ואלק כה ן] ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנהו לי. ואם אין תקרעוהו. אעפ"כ אין כותבין לפי שבשעת כתיבה הוא שקר. ויש לחוש אולי מערים הוא. כ"כ המגיד פרק כ"ג מהלכות מלוה. והכריח הב"י סי' ל"ט דכולה קפידא בחתימה הוא דאיכא למיחש שהוא מערים דשמא יפול מידם. או יגנבו קודם שיבא הלוה:
והלוה נותן שכר. כתב הר"ב ואפילו. היא עסקא וכו'. דאל"כ פשיטא. גמ'. וטעמא נראה בעיני משגם דמסתמא מקבל העסקא הוא המבקש ורוצה בעסקא יותר מן הנותן ודומיא דאריסות וקבלנות דבמשנה דלקמן:
כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. לפי שאינו מפסיד ללוקח. שכתיבת השטר אין מחייב ללוקח ליתן מעות שלא מדעתו דכיון שכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו פשיטא שיכול לומר שלא מדעתו נכתב השטר. כ"כ הטור סימן רל"ח בשם הרמב"ן ונ"י מצריך שיהא מפורש בשטר שקבל המעות וכ"כ הטור בשם הר"י הלוי. ופירש מהר"ר ואלק כהן משום דשמא יטרחוהו להלוקח בדינא ודיינא לחנם:
ואין כותבין ללוקח וכו'. כתב הטור [ח"מ] בסי' רל"ח וז"ל. כתב הרמב"ן האי מלתא דפשיטא. אלא מיירי שקט מן המוכר שהקנה לפלוני. שלא בפני הלוקח. ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין כותבין דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד שלא בפניו. ע"כ. ובב"י סי' ט"ל כתב בשם נ"י שהרשב"א והרא"ה סבירא להו דסתם קנין לכתיבה עומד אפי' שלא בפניו. לדידהו נ"ל דמתרצים משנתינו בחד מהני אנפי שכתבתי בשם המגיד גבי מלוה והב"י תמה על הטור שלא הזכיר דברי הרמב"ן סי' ט"ל גבי סתם קנין וכו'. והוא עצמו לא נשמר מזה בספרו ש"ע. [שאע"פ שכתבו שם סוף סעיף ד' ה"ל לכתבו בתוך סעיף ג' כשכתב סתם קנין לכתיבה עומד]. ומהר"ר ואלק לא העיר בזה:
והלוקח נותן שכר. גמרא. פשיטא. לא צריכא במוכר שדהו מפני רעתה. פירש הרשב"ם מום גדול שבה. או רחוקה ממנו וסלקא דעתך אמינא יתן הוא שכר. דהנאה דידיה הוא וכדכתיב (יחזקאל י) הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל [קמ"ל] כדאמרי אינשי זבנת קנית זבין אוביד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) שאין כו'. ולא חיישינן שמא לא יתננה לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה, או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסים שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה, שהרי כל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה. הרא"ה. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) כלומר וא"צ מדעת שניהם כמו במשנה דלקמן. ולאו למימרא דעכשיו זוכה לבעל שיהא פטור מעכשיו, דהא לא הוי דומיא דגט שאינו חל אלא לכשיבא לידה. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) גמרא. דחשש שמא תערים ותתן שובר זה ליד איש ששמו כשם בעלה ותפסיד כתובת אשתו. אבל כשמכירין שניהם, לא חשו כולי האי שמא יש עוד איש ואשה ששמותם כשמות אלו שלפנינו. אבל במלוה ומכר א"צ להכיר שניהם, דב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שטר חוב, וכ"ש שטר מכר. הה"מ. וכלומר משא"כ שובר דיכול לפטור עצמו מאיזה יוסף בן שמעון שריצה:
(יא) (על המשנה) שכר. הגט, דכתיב וכתב ונתן. ושכר השובר, דזכותו הוא דלא תהדר ותגכה כתובתה זימנא אחרינא. הר"ש. ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) ללוה. וניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתא למטרף לקוחות שלא כדין. א"ר אסי בשטר אקנייתא דהא שיעבד נפשיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. גמרא:
(יג) (על המשנה) ואין כו'. ואף אם בא מלוה לעדים וא"ל אני מלוה לפלוני מנה. כתבו השטר ויהיה בידכם ואם יבא לוה היום ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנהו לי ואם אין תקרעהו. אעפ"כ אין כותבין, לפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא. המגיד. וכולה קפידא בחתימה היא. ב"י:
(יד) (על הברטנורא) משום דמקבל העיסקא הוא המבקש ורוצה בעיסקא יותר מן הנותן. ודומיא דאריסות כו' לקמן:
(טו) (על המשנה) אע"פ כו'. לפי שאינו מפסיד ללוקח, שכתיבת השטר אין מחייב ללוקח ליתן מעות שלא מדעתו דכיון דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. פשיטא שיכול לומר שלא מדעתו נכתב השטר. טור. ועתוי"ט:
(טז) (על המשנה) ללוקח. ואע"פ שקנו מן המוכר שהקנה לפלוני שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין כותבין דלא אמרינן סתם קנין לבתיבה עומד שלא בפניו. הרמב"ן. ולפוסקים דעומד לכתיבה אפילו שלא בפניו, י"ל כמו שכתבתי גבי מלוה (אות יג):
(יז) (על המשנה) והלוקח כו'. פשיטא, לא צריך במוכר שדהו מפני רעתה. גמרא. פירש ר"ש, מום גדול שבה כו'. סר"א דהנאה דידיה הוא כו', קמ"ל כדאמרי אינשי זבנת קנית, זבין אוביד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כותבין גט לאיש וכו': ירושלמי דגיטין פ' השולח ותוס' פ' המביא תניין (גיטין דף י"ז.) ועיין במ"ש שם. ואיתה נמי בתוס' ר"פ כל הגט:
אע"פ שאין אשתו עמו: כתוב בנמוקי יוסף אמר המחבר וליכא למיחש שמא לא יתננו לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסי' שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה שהרי כל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטא לידה הר"ר אהרן הלוי ז"ל ע"כ. והר"ן ז"ל כתב בפ' שני דגיטין דף תקס"א דבגט ליכא למיחש להכי משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשי' וכן תרצו ג"כ תוס' ז"ל כאן. ודברי שניהם מבוארין יותר בחדושי הרשב"א ז"ל בפירקין דף קס"ז. וכתוב בתוי"ט אע"פ שאין בעלה עמה כתב הר"ב דזכין לאדם שלא בפניו וכו' ע"ש ודברים פשוטים הם:
והבעל נותן את השכר: גמ' מ"ט דאמר קרא וכתב ונתן והאידנא נהגו שהאשה נותנת את השכר כי היכי דלא נשהיי' בשביל השכר שאינו רוצה ליתן ותתעגן. וביד פ' שני דהלכות גירושין סי' ג' ד' וברפכ"ד דהלכות מלוה ולוה כולה מתניתין עד סוף סימן ד'. ובטור א"ה סימן ס"ו וסימן ק"י וסימן ק"כ ובח"מ סימן מ"ט:
ובלבד שיהא מכירם: הרב ר' יהוסף ז"ל כתב מצאתי מכירה. וכתוב בנמוקי יוסף ז"ל אמר המחבר הבעל נותן שכר ואפילו שכר השובר כשיגיע לידו דזכות הוא לו דלא תיהדר ותגבה כתובתה זימנא אחריתי ודוקא במקום שאין כותבין כתובה שגובה בגט ובעדי מיתה או שיש עדים שלא כתב לה שצריך השובר כדי שלא תגבה ממנו בעדים אבל במקום שכותבין כתובה כיון שהיא לא נזהרה בכתובתה והוא פורע לה היא פורעת שכר השובר וכן אתה דן בשטרות דעלמא שאם אבד המלוה השטר הוא נותן שכר והא דאיצטריך למימר אין כותבין שטר ללוקח וכו' כתב הרמב"ן ז"ל דארישא קאי שאם קנו מיד הלוה או מיד המוכר שלא בפני לוקח ומלוה והא לוקח ומלוה תובעין שיכתבו ויתנו להם אין כותבין להם כלל שלא אמרו סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשהוא לפניהם א"נ דלא ניחא ליה שיתנו לו עד שיקבל מעותיו. ודעת הרשב"א והרא"ה ז"ל דכל שקנו מיד המוכר והלוה סתם כותבין ונותנין למוכר וללוקח ומתניתין פשיטא אלא דאגב רישא נקט לה. ובסמוך אכתוב דברי המגיד משנה:
ובלבד שיהא מכירן: מה שפי' רעז"ל בסוף לשונו וכן בשובר ר"ל שגם בשובר צריך שידע שפלוני שם בעלה. וז"ל נמוקי יוסף ז"ל ובלבד שיהו הסופר והעדים מכירין שזה שמו ושם אשתו דאי לאו הכי איכא למיחש שמא יכתבנו לצורך אחת מקרובותיו הרוצה להתגרש מאישה ובגט זה תגבה כתובתה מבעלה כדתנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה וכן בשובר איכא למימר שלא יתן אותו לקרוב שלו שחייב בכתובת אשתו ע"כ. והעלה המגיד משנה ברפכ"ד מהלכות מלוה ולוה דלא בעינן הכרת שם הלוקח והמלוה רק בהכרת שם המוכר והלוה סגי וזהו שמשנתינו לא אמרה ובלבד שיהא מכירן אלא בגט ושובר לפי ששם אנו צריכין הכרת שניהם והוצרך להשמיענו כן שנחוש למי ששמו כשמו אבל בלוה ומוכר לא צריך אלא הכרת שמותן ולפיכך לא דברה בהן המשנה לפי שפשוט הוא שצריך שיכירו שם הלוה ושם המוכר שמא יעלו שמותן בשמות אחרים ואם היינו צריכין להכרת שמות המלוה והלוקח היה להם להשמיענו רבותא זו כך נ"ל עכ"ל ז"ל:
כותכין שטר ללוה: פ"ק דב"מ דף י"ב. ותוס' פ' המביא תניין (גיטין דף י"ז) ובטור ח"מ סימן ל"ט. וכתב שם מר איסרלן ז"ל בסעיף י"ג וז"ל ומיהו אם המלוה מוחה שלא לכתוב השטר ללוה מפני שאינו רוצה שיצא עליו קול שהוא משופע בנכסים וכיוצא בזה אין כותבין בעל כרחו ע"כ ופשיטא הוא:
אע"פ שאין מלוה עמו: וליכא למיחש למיחזי כשקרא כמו באשרתא דדייני דאם כתבו קודם דניחזי חתימת ידי סהדי פסולה דהכא כיון שהוא כותב חובתו לא שייך מיחזי כשקרא תוס' ז"ל. והא דתנן כותבין שטר ללוה וכו' היינו שימסרו השטר ללוה ולא למלוה אם הוא שטר שאין בו קנין. וכתב נמוקי יוסף ז"ל ודוקא בשטרי הקנאה ששעבד נפשו באותו קנין סודר שאפילו לא יגבה עד זמן מרובה כל קרקעותיו משועבדים מעתה משעת הקנין ואז לא הוי טורף שלא כדין אם יטרוף לקוחות מזמן זה אבל בלא קנין לא דשמא לא ילוה עד סוף ששה חדשים וכיון שזמן השטר הוי מעכשיו אתי לטרוף לקוחות מזמן זה וטריף שלא כדין ע"כ. והיא אוקמתא בגמרא שם בפ"ק דב"מ וכתבה שם הרי"ף ז"ל אמתניתין דמצא שטרי חוב וכתוב שם בנמוקי יוסף בשם ר"ח דאע"ג דאמרינן דבשטרי אקנייתא אע"פ שלא לוה קנה ה"מ היכא דמטא שטרא לידיה דמלוה אבל היכא דלא מטא שטרא לידי' דמלוה לא ושכן דעת הרי"ף ז"ל בתשובה. אבל רש"י ז"ל ורוב המפרשים ז"ל ס"ל דאע"ג דלא מטא לידיה דמלוה קנה ע"כ. עוד כתב שם אבל שטר שאין בו הקנאה אין כותבין אא"כ מלוה עמו ואין צריך שיתן המעות בפניהם דכיון שנמסר השטר ליד המלוה קנה ע"כ. וכתב שם בשם הרנב"ר ז"ל נ"ל עוד דאפי' בשטרא דלאו אקנייתא כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ובלבד שיזכו עדים למלוה ושיעמוד השטר בידם מאותה שעה ואילך בשביל המלוה דבכל כה"ג הוי מלוה עמו דזכין לאדם שלא בפניו ולא באנו למעט בשטרי דלאו אקנייתא אלא שלא יכתבו שטר ללוה ויתנוהו לו או שיעמוד בידן של עדים בעדו ע"כ: כתב הר"ן ז"ל בפ' שני דכתובות כל שמפרש לוה לכשילוה ישתעבד מנכסיו אפילו בשטרי דלאו אקנייתא כותבין ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ע"כ. וכתוב בסימן ל"ט בס' הלבוש דהא דתנן אע"פ שאין מלוה עמו הרמב"ם ז"ל מפרשה אע"פ שאינו לפנינו אבל לעולם צריכין הם להכיר גם את המלוה ואתא לאשמועינן דלא חיישינן שמא לא ימסור לו השטר מיד אלא לאחר זמן ויבא לטרוף לקוחות שלא כדין דמיירי בשטר הקנאה דכיון דשטר הקנאה הוא הנכסים קנויין לו מעכשיו אע"פ שלא בא השטר עדיין לידו ע"כ בקיצור וע"ש עוד:
והלוה נותן את השכר: ואם אבד המלוה את השטר הוא נותן את השכר נמוקי יוסף ז"ל: וכתב הרמב"ן ז"ל הא דקתני אין כותבין ללוקח ולמלוה כשבאו הם לבדם לכתוב ושלא לצורך נשנית שאם נכתוב להם עדות שקר הוא אלא אגב רישא קתני לה. ויש לפרש דארישא קאי לומר דאם קנו מן המוכר שלא בפני לוקח ובא מוכר לכתוב כותבין לו בא לוקח לכתוב אין כותבין לו דלא אמרינן דסתם קנין לכתיבה עומד אלא בפניו אי נמי אפשיטי זייר ולא ניחא ליה דנימסור שטרא עד דשקיל דמי' ומיהו זכה זה במקחו מחמת הקנין לדעת ר"ש בפ"ק דמציעא עכ"ל ז"ל וכתבתי' לעיל בכלל דברי נמוקי יוסף ז"ל:
כותבין שטר למוכר: פ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ז) ובקדושי' פ"ק דף כ"ז ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א:)
אע"פ שאין לוקח עמו וכו': וכתב נ"י ז"ל ודוקא שכותבין בשטר המכר שקבל המעות מידו שאין כאן שום חובה ללוקח אבל אם לא יעיד על עצמו שכבר קבל הדמים אין כותבין אלא מדעת הלוקח דשמא אינו רוצה לקבל אותה לקיחה והלוקח יתן שכר שהרי לעולם הוא נהנה יותר מן המוכר דהא אמרי אינשי זבנת קנית דזבין אוביד ע"כ והם דברי הר"ר יהוסף הלוי ז"ל והרמב"ם ז"ל חולק עליו שאין צריך שיעיד על עצמו שקבל המעות. דכיון שכותבי' שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו פשיטא שיכול לומר דשלא מדעתו נכתב השטר עד כאן:
והלוקח נותן את השכר: פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו תקנת תכמים שכך הדין שמי שנשכר יתן השכר ומיהו נעשה כאומר לו הילך זוז והקנה שטר למוכר דספר מקנה בעינן כדמוכח בפ' המביא תניין והשתא דתקינו רבנן שהאשה תתן שכר הגט הכי נמי אמרו שתהא כאומרת לו הילך זוז והקנה הגט לבעל לפיכך אינו צריך להיות הקסת והדיו והקולמוס והקלף אלא של סופר והוא מוכר הכל באותו זוז עכ"ל ז"ל. וביד ר"פ שלשים דהלכות מכירה. ובטור ח"מ סימן רל"ח ושם כתוב ובלבד שיהיו העדים מכירין השמות שבשטר שזהו פלוני בן פלוני וזהו פלוני בן פלוני שאל"כ יש לחוש שמצוה על אחר לכתוב שמכר שדהו לפלוני ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
אף על פי שאין אשתו עמו: מדמתגרשת בעל כרחה, ואין חוששין שמא יגרשה בגט זה לאחר זמן, ותוציא כתובתה מהלקוחות מיום כתיבת הגט, שלא כדין, או שמא יחפה עליה כשתזנה ביני ביני, ליתא, דהרי בשניהן צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה:
והשובר לאשה: שובר שנותנת אשה לבעלה שקבלה כתובתה:
אף על פי שאין בעלה עמה: ולכשישלם תתנהו לו [ועי' ב"מ פ"א מ"ז]:
ובלבד שיהא מכירן: שהעד החותם [וי"א גם הסופר] יהיה מכיר שזהו פלוני, ושאשתו היא פלונית שמקבלת הגט בפניו, ואפילו ע"פ עדות אשה או קרוב [(שו"ע אה"ע קכ, ג)], דשמא זה אינו הבעל, וימסור הגט לאשת איש אחר, או היא תמסור השובר לאיש אחר, משא"כ כשמכיר שניהן, לא חיישינן לשנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין, דזה אינו מצוי [ולאאמ"ו הגאון הגדול זצוק"ל בספרו מרגניתא על אה"ע [סק"כ] בשעת הדחק נאמנים גם האיש והאשה בעצמן על זה, ע"ש] :
והבעל נותן שכר: שכר כתיבת הגט, דכתיב וכתב לה, ושכר השובר גם כן יתן הוא, מדלזכותו נכתב, שלא תוכל לחזור ולגבות ממנו. מיהו באבדה כתובתה בפשיעה, צריכה היא לשלם שכר השובר [(שו"ע אה"ע, קי)]:
אף על פי שאין מלוה עמו: מיירי בשטר הקנאה, ששעבד לו הלוה נכסיו מעכשיו, אפילו לא ילוה, דאז עי"ז יצא הקול מיד ששעבד נכסיו, דאל"כ חיישינן שמא לא יתן השטר להמלוה היום, ויטרוף המלוה אח"כ מהלקוחות מיום הכתיבה שלא כדין [(שו"ע חו"מ לט, יג)]:
עד שיהא לוה עמו: ואפילו אומר המלוה כתבוהו וחתמוהו וכשיבוא הלוה היום, שאז לא יהיה מוקדם, תקנו ממנו בקנין סודר ותתנו לי השטר, ואם לא יבוא היום תקרעוהו, אפ"ה אין כותבין, דמדחתמו קודם שקנו ממנו, הרי חתמו שקר [שם], אבל כשכותבין ללוה א"צ שיכירו העדים המלוה והלוה ושכך שמותיהן כלעיל סי' כ"ד, דהרי ב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שט"ח [מ"מ פכ"ד הלכה ג' ממלוה], ולהכי סגי בשיכירו הלוה:
והלוה נותן שכר: אפילו בשטר עסקא, דפלגא מלוה ופלגא פקדון, אפ"ה הו"ל טובה למקבל טפי מלנותן דזוזי דאינש אינון עבדין לי' ספסרותא [בב"מ ד' ס"ג ב']:
אף על פי שאין לוקח עמו: והוא שהקנהו לו מיד בקנין, או שמודה שכבר קנה השדה באחד מדרכי הקנייה, דאל"כ שמא לא יתנהו לו היום, וכשיטרפוהו ממנו בע"ח של מוכר, יחזור גם הוא לטרוף מהלקוחות שלאחריו מהיום שלא כדין, וצריך שיכירו גם כן המוכר והלוקח [ולמ"מ הנ"ל שגי בשיכיר המוכר]. וי"א שצריך שיכתב ג"כ שכבר קבל המעות וי"א שצריך גם כן שלא יהא משמע מהשטר שנכתב מדעת שניהן [(שו"ע חו"מ, רלח)]:
עד שיהא מוכר עמו: וי"א שאפילו קנו מהמוכר בקנין סודר, לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד, אלא כשיכתבוהו בפני המוכר [שם]:
והלוקח נותן שכר: אפילו קנה שדה זבורית, אפ"ה מרוויח, דזבנת קנית זבינת אובד [(בבא מציעא נא, א)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת