משנה בבא בתרא י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק י · משנה א | >>
גט פשוט, עדיו מתוכו.
ומקושר, עדיו מאחוריו.
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהם פסולים.
רבי חנינא בן גמליאל אומר, מקושר שכתבו עדיו מתוכו, כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כמנהג המדינה.
גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ;
- וּמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.
- פָּשׁוּט שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו,
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,
- שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים.
- וּמְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ,
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- מְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר,
- מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט.
- מְקֻשָּׁר שֶׁכְּתָבוֹ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
גט פשוט - עדיו מתוכו,
- ומקושר - מאחוריו.
- פשוט - שכתבו עדיו מאחוריו,
- ומקושר - שכתבו עדיו מתוכו,
- שניהן - פסולין.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- מקושר שכתבו עדיו מתוכו - כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל - כמנהג המדינה.
גט - נקרא כל שטר. וכבר בארנו זה פעמים.
ומקושר - שטר מקופל כעין אותם הכלים המקופלים העשויים אצלנו במערב, והם מקלף שמנשבים בהם להסיר הזבובים. וטעם תיקון אלה השטרות, מפני שהיו באותם הדורות קופצים לגרש, והתקינו לו גט מקושר כדי שיתעכב בעשייתו ומתוך כך שמא יעבור על כעסו בזמן עשיית אותם קשרים. ולא רצו לשום הפרש בין (שאר) גיטי נשים ושאר השטרות, והתקינו גם כן שיהיה גט מקושר במקח וממכר וזולתם למי שירצה לעשותם כן.
והכל מודים, כי כשיהיה מנהג המקום שאין כותבין אלא גט מקושר, ואמר לסופר כתוב לי גט סתם ולא פירש לו לא פשוט ולא מקושר, וכתב הסופר פשוט, שהוא פסול.
ואם היה מנהג העיר לכתוב פשוט ומקושר, ואמר הוא לסופר כתוב לי גט פשוט או אמר לו גט מקושר, וכתב לו הסופר בהפך מה שאמר לו, רבן גמליאל מכשיר הואיל ומנהג המדינה לכתוב כמו שכתב הסופר ולא יקפיד הבעל כגון זה. וחכמים אומרים פסול, עד שיכתוב כמו שאמר לו.
והלכה כחכמים:
גט פשוט - שטר פשוט, כעין שלנו שאינן תפורים ומקושרין. וכל שטר קרוי גט:
עדיו מתוכו - מבפנים כעין שאנו עושים:
מקושר מאחוריו - כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ א, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי. ותקנו רבנן גט מקושר, משום כהנים קפדנים שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולין להחזירן, והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס. וכשם שתיקנו מקושר בגט, כך תיקנו בשאר שטרות, שלא חילקו חכמים:
שניהם פסולין - שלא נעשו כתיקון חכמים:
שיכול לעשותו פשוט - שאם יקרע התפירות ויפתח השטר יהיה פשוט:
רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה - פלוגתא דתנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר ואמר ליה עבד לי מקושר ואזיל ועבד ליה פשוט, או פשוט ועבד ליה מקושר, ת"ק סבר מקפד קפיד ופסול. ורבן שמעון בן גמליאל סבר הואיל ומנהג המדינה בתרווייהו, לא קפיד וכשר. והלכה כת"ק:
גט. כתב הר"ב כל שטר קרוי גט. ועיין מ"ש בריש מסכת גטין:
מקושר מאחוריו. לשון הר"ב כותב שטה אחת כו'. ועד אחד חותם על הכרך כו'. ומסיים הרשב"ם ואלו הכפילות כל כפל בפ"ע ונראה מבחוץ בין כל כפל לכפל כעין קסת הסופר כזה ע"כ. וזה לשון הרמב"ם מקושר שטר מקופל כעין אותם כלים המקופלים העשוים אצלינו במערב והם מקלף שמנשבים בהם להסיר הזבובים. ע"כ:
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו. וא"ת והא במקושר יש חלק בין שטה לשטה. וא"כ פשוט שאין בו חלק היאך יעשנו מקושר שלא היה בו חלק וי"ל שהיה כתוב כסדר פשוט. והכי מוכח מרבי חנינא בן גמליאל שאומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם יש במקושר חלק היאך יכול לעשותו פשוט הלא יכירו שהוא מקושר אלא ודאי לא היה בו חלק. תוספות:
(א) (על הברטנורא) ואלו הכפילות כל כפל בפ"ע. ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין קסת הסופר. ר"ש. וז"ל הר"מ, כעין כלים כו' מקלף שמנשבים בהם להסיר הזבובים:
גט פשוט: פרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ט.) וכתבו תוס' ז"ל גט פשוט בין דגיטין בין בשאר שטרות מיירי והאי מילתא שייך למיתני בהאי פירקין ולא במסכת גיטין והתם שייך למיתני פ' הניזקין ולא בנזיקין דהכא אגב דתנא בפ' מי שמת בכותב שטר שכתב כל נכסיו בבריאות ובשכיב מרע תני הכא גט פשוט דאיירי בשטרות ואיידי דאיירי התם בפ' השולח בתיקון העולם תנא בתרי' פ' הניזקין דאיירי בהכי ע"כ:
גט מקושר: רבנן תקון ומסמכי לה בגמרא אקראי חד מינייהו רמי בר יחזקאל אמר מהכא על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא לומר לך שנים לפשוט שלשה למקושר ופרכינן איפוך אנא ומשני מסתברא מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו ואסמכתא אחרת ג"כ כתבתיה בס"פ הזורק דגיטין בשם הירושלמי וכתבו תוס' בשם ר"י ז"ל ולא שיהיה חובה בזמן הזה ג"כ לעשות כן אלא כדי שלא יפסידו נשותיהם התקינו לעשות כן ע"כ ובסמ"ג סימן נ' בסדר הגט דאין אנו בקיאין בגט מקושר יפה ואף בימי חכמים אמרי' בפ' גט פשוט ומי בקי רבי בגט מקושר ע"כ. עוד כתבו ז"ל פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול טעמא משום שמא יעשנו מקושר ויהיה השטר מוקדם ואפילו לא חתימו כי אם שני עדים גזרו שנים אטו שלשה. וא"ת והלא במקושר יש חלק בין שיטה לשיטה וא"כ פשוט שאין בו חלק היאך יעשנו מקושר שלא היה בו חלק וי"ל שהיה כתוב כסדר פשוט והכי מוכח ר"ח בן גמליאל מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם יש במקושר חלק היאך יכול לעשותו פשוט הלא יכירו שהיה מקושר אלא ודאי לא היה בו חלק ע"כ:
ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר וכו': בגמרא איתא השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל והלא אינו דומה זמנו של שטר זה לזמנו של זה פשיט מלך שנה מונין לו שנה שתים מונין לו שתים מקושר מלך שנה מונין לו שתים שתים מונין לו שלש פי' ושמא לכבוד המלך היו עושין כלומר כבר החזיק במלכותו שתי שנים כלומר מלך הרבה וחכמים תקנו לכתוב במקושר כמנהג האומה כדי לתת חלוקים הרבה וחומרות במקושר משום תקנת הכהנים הקפדנים שלא יהא נוח לגרש נשותיהם והשתא מצי אתי לידי תקלה דדילמא יזיף לי' במקושר דמוסיף ליה שתא ופרעי' בתוך שנתו וא"ל אירכס לי שטרא וכתב לי' שובר ובתר הכי משוי ליה פשוט וא"ל בתר דכתבת לך האי שובר הדרת ויזפת מינאי ושטר שלי מוכיח דזמנו בתר זמן השובר ופרקינן קסבר אין כותבין שובר ולעולם לא פרע לי' עד דקרע לי' לשטרי' ופלוגתא היא לקמן בפירקין ואיתא בגמרא דרבי לא הוה בקי בשטר מקושר עד דאסברי' זונן דהיינו שם חכם שכן דרך האומה לכתוב בשטרותיהם שתים תחת אחת שלש תחת שתים ובתר דשמעה מזונן הוא דאותיב לר' חנינא:
מפני שיכול לעשותו פשוט: ואע"ג דהוי גט מאוחר שהרי לא ידעו דתחלתו היה מקושר מ"מ כשר ומכאן שמעינן דגט מאוחר כשר לדעת תוס' ז"ל בפ' שני דגיטין והיא דעת הראב"ד ז"ל אבל לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות גירושין דגט מאוחר פסול לא הכשיר ר' חנינא אלא בגט חוב עיין בהר"ן ז"ל פ' שני דגיטין דף תקס"א. וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו נ"ל שאין צ"ל בשלא חתמו העדים אלא מאחוריו דהתם ודאי פסול משום דלאו אשטרא קמסהדי דכיון שהיה להם שיחתמו בפנים והם לא חתמו אלא מבחוץ לא העידו על מה שכתוב בשטר ואע"פ שבמקושר מהני התם כיון דהכי תקינו רבנן על כרחך על מה שבתוכו הם מעידים אבל הכא לא. כך נראה שפשוט שעשאו כולו כדינו ודחתום עדיו מתוכו כראוי ורצה לרבות בעדים והחתים עוד אחרים באחוריו בזה אמרו שהוא פסול ודברי הכל שאם יקשרנו נמצא מוקדם וכן פי' מקושר שכתבו עדיו מתוכו שעשה מקושר כהלכתו ועדיו מבחוץ וריבה בעדים והחתימם מתוכו ובדין הוא שיהא כשר שאפילו יפשוט שטר מאוחר הוא וכשר אלא היינו טעמא דפסול כרבי דתניא בגמרא השיב רבי על דברי ר' חנינא בן גמליאל וכו' ולפרושי טעמא דמתניתין אתא ור' חנינא בן גמליאל סבר אין כותבין שובר לפי שיכול הוא לעשותו פשוט ויהא שטר מאוחר וכשר ומן הירושלמי למדתיה דגרסינן התם פ' הזורק וכו' ע"ש בחדושי הרשב"א ז"ל. בסוף פי' רעז"ל ורשב"ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרוייהו לא קפיד וכשר ע"כ. אמר המלקט דמראה מקום הוא לו כלומר שאם טורח לו לכתוב מקושר יכתוב פשוט ומיהו אם יכתוב מקושר טפי ניחא לי' שהרי מנהג המדינה בשניהם אבל באתרא דנהיגי בפשוט וא"ל עביד לי פשוט ואזל ועבד לו מקושר אליבא דכ"ע קפידא וה"ה אפכא דת"ק מודה דהכל כמנהג המדינה. וכבר כתבתי בפ' התקבל סימן ד' ובפ' האיש מקדש סימן ב' דר' אלעזר ור"ש ס"ל כותי' דרשב"ג דמראה מקום הוא לו והוו שיטה:
יכין
גט פשוט: ר"ל כל שטר פשוט, דכל שטר נקרא גט:
עדיו מתוכו: ר"ל דינו הוא שיחתמו עדיו בתוכו בסוף השטר:
ומקושר: הוא שטר שכותב שטה א' או ב', וכופפן על הקלף החלק כשיעור הכתב, ותופר הכפל הזה בשני הקצוות, וחותם עד על הכפל מבחוץ, וחוזר וכותב שיטה א' או ב', וכופלן על החלק ותופר כנ"ל, וחוזר וחותם עד על הכפל מבחוץ, וכן הרבה פעמים כנגד מקום התורף, דהיינו מקום שם האיש והאשה, שם המלוה והלוה, ושם המקום והזמן, וסך ההלואה, על כל כפל חתום א' מבחוץ:
עדיו מאחוריו: ותקנו כן לכהנים קפדנים שבמהירותם יגרשו, ואחר כך יתחרטו, ולא יכלו להחזיר נשותיהן, להכי תקנו להן שיתנו גט מקושר דוקא, שצריך זמן רב, וגם צריך עדים רבים בין כל כפל וכפל, ובתוך זמן זה יתישב כעסו ויתחרט קודם נתינה, ואגב זה תקנוהו ג"כ בכל השטרות לכל מי שירצה להתישב בענין, ואותו שכנגדו דוחק לכתוב שטר:
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו: אף שחתומים בו עדים מבפנים והו"ל פשוט, אעפ"כ עשה בו ג"כ כפלים תפורים בקצוות, והחתים עדים גם מבחוץ:
שניהם פסולים: מדלא נעשה כתיקון חז"ל:
מפני שיכול לעשותו פשוט: שיפתח התפירות ויפשיטנו. משא"כ פשוט, א"א שיכפילנו, מדאין מרוחקת שיטה מחבירתה. ולת"ק כיון דשיטותיו מרוחקין ביותר, א"כ אף שיפשיטנו תו אינו כתיקון פשוט ולא כתיקון מקושר:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה: מדמשמע נמי מדברי ת"ק דקאמר פשוט שעשאו מקושר, ר"ל באמר לסופר שיכתוב פשוט, וכתבו הסופר מקושר, או איפכא פסול, להכי קאמר ר"ג. דאם מנהג המקום לכתוב כך וכך, מראה מקום הוא לו לעשותו כך, אבל אינו מקפיד אם יעשנו איפכא, מדלא אמר שיכתוב רק כך [וע' אה"ע קמ"א מ"ז מ"ח מ"ט ], וקיי"ל כת"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת