משנה בבא בתרא ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה א | >>
מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובים, הבנים יירשו והבנות יזונו.
נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.
אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי?
אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁמֵּת,
- וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת,
- בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים,
- הַבָּנִים יִירְשׁוּ, וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ;
- נְכָסִים מֻעָטִים,
- הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ,
- וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים.
- הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ,
- אַדְמוֹן אוֹמֵר:
- בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, הִפְסַדְתִּי?
- אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:
נוסח הרמב"ם
מי שמת, והניח בנים ובנות -
- בזמן שהנכסים מרובין -
- הבנים יירשו - והבנות ייזונו.
- נכסים מועטים -
- הבנות ייזונו - והבנים ישאלו על הפתחים.
- אדמון אומר: בשביל שאני זכר, הפסדתי?
- אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
פירוש הרמב"ם
שיעור הנכסים מרובים - כדי שיזונו בהם אלו ואלו עד שיבגרו, ומה שהוא פחות מזה הן מועטין.
ואין הלכה כאדמון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מי שמת - שהנכסים מרובים. כדי שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:
שהנכסים מועטין - שאין בהם כשיעור זה:
בשביל שאני זכר הפסדתי - בתמיהה. אלא לא אפסיד וניזון כולנו יחד. ואין הלכה כאדמון. ועשו אלמנה אצל הבת בנכסים מועטים, כבת אצל האחין, מה בת אצל האחין הבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים:
פירוש תוספות יום טוב
בזמן שהנכסים מרובין וכו'. כולה מתניתין שנויה במשנה ג' פרק בתרא דכתובות. ושם מפורשת יפה בס"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שמת: בלא צואה:
בזמן שהנכסים מרובים: פי' הר"ר שמואל שצריך שיהי' בנכסים כדי מזון ופרנסה לבנות משמע מדבריו ז"ל דדוקא בכי ה"ג הוא שנזונות מתחת יד הבנים ואין נראה לאחרונים שהרי פרנסה עשור נכסים הראוי להן לכשינשאו ואין הדין כן שיוציאו הנכסים מיד היורשים דדי להם שיהיו נוטלים לכשיבואו להנשא. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו מה שפירש הרב רבינו שמואל ז"ל בהדי מזונות עשור נכסי אינו דההיא פרנסה מקרייא ולא אמרינן בה הבנים ישאלו על הפתחים אלא הבנים יירשו ולכשיבואו להנשא לבעל נוטלות עשורן ע"כ:
ובזמן שהנכסים מועטין: שאין בהן כדי מזונות לאלו ולאלו מוציאין כדי מזונות הבנות מתחת יד הבנים ויעמדו ביד ב"ד או ביד שליש למזונות הבנות עד שיבגרו ומה שנשאר מן הנכסים ברשות הבנים הוא להם ואע"פ שאין בהם כדי מזונותם ישאלו על הפתחים כשיחסר להם. אבל בנכסים מרובין משמע שאין הבנות יכולות לומר הוציאו מתחת ידי הבנים מזונות עד שיבגרו כדי שלא ימכרו הזכרים את הנכסים שהם לא תקנו להם מזונות אלא כך מתחת יד הבנים ואם מכרו מכרו נמקי יוסף ז"ל וכן היא בחדושי הרשב"א ז"ל. וכן מוכח בגמרא דהא דקתני והבנים ישאלו על הפתחים היינו שמפרישין מן הנכסים מזון הבנות עד שיבגרו והמותר מה שהוא לבנים ולאחר שיוציאוהו אז ישאלו על הפתחים וכדפי'. עוד כתב בשם הריטב"א ז"ל שמה שכתב הר"ר שמואל ז"ל דפרנסת הבת בכלל מזונות נמי גבי נכסים מרובים לאשמועינן עיקר הדין כתב כן אבל לא שיהא בכלל נזונות ולא בתקנת מזונות ואין מחשבין אותן בנכסים מועטים כלל ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל דה"מ בנכסים מועטין הבנים ישאלו על הפתחים במקרקעי אבל במטלטלי כיון דבתקנתא דרבנן בתראי הוא דמיתזני אע"ג דמועטין הן נזונים מהם אלו ואלו דלא תקינו להו רבנן אלא למהוי כבנים אבל למהוי יותר מבנים ולמשקל הכל לא והכי שדר גאון כדכתבינן ע"כ:
בשביל שאני זכר הפסדתי: פי' בשביל שאני זכר וראוי ליירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטים בתמיה וכתוב בנמקי יוסף אע"ג דקיימא לן דכל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו הכא לא קיימא לן כותי' משום דסוגיין כולה כרבנן אזלא דאילו לאדמון אין חילוק בין נכסים מרובים לנכסים מועטים דכמו שבמרובים נזונים יחד אלו ואלו גם במועטין ס"ל לאדמון שיזונו יחד ולא ישאלו על הפתחים ואילו הכא בגמרא שקלו וטרו הי ניהו מרובין והי ניהו מועטין ואלמנתו מהו שתמעט משמע דכרבנן קיימא לן ואין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ וכן פסק הרי"ף ז"ל וכל הגאונים ז"ל ע"כ. וכן בחדושי הרשב"א ז"ל. ועיין במה שכתבתי בפ' בתרא דכתובות סימן ג' בשם תוס' וסמ"ג והרא"ש ז"ל דאדמון לאו מיפלג פליג אלא אתמוהי קא מתמה והביאו הרשב"א ז"ל כאן בחדושיו בשם יש אומרים דאדמון לאו מיפלג פליג אלא אתמוהי קא מתמה וכתב דנ"מ שאם קדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו כדא"ר יוסי א"ר יוחנן ומהא דאדמון גמר לה דכיון דמספקא לי' לית לן לאפוקי נכסי מידא דלוקח כך פי' ר"ת ז"ל כדי שלא לעקור כלל המסור בידנו שבכל מקום שר"ג אומר רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו כדאיתא בכתובות ולא דייקא עכ"ל ז"ל. וביד פי"ט דהלכות אישות סימן י"ז וז"ל מי שמת והניח בנים ובנות יירשו הבנים כל הנכסים והם זנים את אחיותיהם עד שיבגרו או עד שיתארסו בד"א בשהניח נכסים שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחת עד שיבגרו הבנות וכו' וכתב שם מגיד משנה שכן הוא מוכרח מן הגמרא שהכל יונח ביד הבנים והם יזונו את אחיותיהם ובמועטי' מניחים מזונות הבנות ביד ב"ד או ביד אפוטרופוס שמינוהו ב"ד לצורך הבנות ע"כ. ובתוי"ט כתב שם בפ' בתרא דכתובות ולי נראה שמן המשנה עצמה מוכרחין לומר כן דהא הך רישא לא איצטריך כלל דהא תנינא לה בספ"ד דכתובות בנן נוקבן וכו' אלא הא קמ"ל שהבנות נזונות מהיורשים ואין מוציאין מהם בפעם אחת ע"כ. ובטור ח"מ סי' ר"פ:
תפארת ישראל
יכין
בזמן שהנכסים מרובים: כדי לזון הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות:
בנים יירשו והבנות יזונו: ר"ל הבנים ירשו והם יזונו הבנות עד שיבגרו [אה"ע קי"ב י"א]:
נכסין מועטין: שאין בהן כשיעור הנ"ל:
והבנים ישאלו על הפתחים: ונותנין להבנים רק הנשאר משיעור מזונות הבנות עד שיבגרו:
אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי: בתמיה, אלא יזונו כולן יחד:
אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: וקיי"ל כת"ק דהרי מזונות הבנות כבר נתחייב בכתובה והופקע מירושת הבן [שם]. וה"ה אלמנה ובת, ששתיהן נזונות מתנאי כתובה, ואם אין בנכסים בכדי שתזון הבת עד שתבגר והאלמנה עד זמן שראוי שתחיה, אז האלמנה דוחה הבת וגם הבן, וי"ח [צ"ג ד', ועי' כתובות פ"י מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת