שולחן ערוך אבן העזר קיב יא


שולחן ערוך

מי שמת והניח בנים ובנות, יירשו הבנים כל הנכסים והם זנים אחיותיהם עד שיבגרו או עד שיתארסו.

הגה: ואין מחיבים הבנים לצמצם במזונות, אלא אם ירצו יותירו במזונות. ומכל מקום אם רואים בית דין שהבנים מכלין הממון ואין משגיחין בישוב העולם, חיבין בית דין להשגיח בתקון הבנות ולהפריש להן חלקן (טור):

במה דברים אמורים, כשהניח נכסים שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחד עד שיבגרו הבנות, ואלו הם הנקראים נכסים מרבים. אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה, מוציאים מהם מזונות לבנות עד שיבגרו, ונותנים השאר לבנים. ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד, נזונים מהם עד שיבגרו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים.

הגה: ויש אומרים דאסור לבנים למכר אפלו נכסים מרבים, אם לא שהוא לצרך פדיון שבויים וכיוצא בזה; אבל בנכסים מועטים, אפלו בכהאי גונא אסור (מרדכי פרק מי שמת). ואם עברו ומכרו, יתבאר לקמן סעיף י"ד:

מפרשים

חלקת מחוקק

(כב) מוציאין מהן מזונו' כו':    כלו' נותנין הנכסים ביד ב"ד או אפטרופוס שלהם לצורך הבנו' וכבר נתבאר סעיף ז' שכסו' ומדור בכלל מזונו' ופרנס' נישואין אינם בכלל ודלא כרשב"ם ועיין בב"ח ואין דבריו מוכרחין:


(כג) וי"א דאסור לבנים למכור אפילו וכו':    נראה היינו כל הנכסים או רובן שלא ישאר לבנו' מזונו' עד שיבגרו אבל אם ישאר לבנו' כדי שעבודן למה לא ימכרו לכתחלה הא כבר פסק דאין מחוייבים הבנים לצמצם במזונו' ולדבר מצוה אפילו כל הנכסים מותר למכור מאחר דהנכסים ברשותן אעפ"י שלא יהיה לבנות ממה ליזון לא עדיפי מהבנים בנכסים מרובים:

בית שמואל

(כ) שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות:    כתב הנ"י בכל המזונות נכלל כסות ומדור ולא הנדוניא וכן לדעת תוספות הנדוניא אינו בכלל מיהו בתו' יש לדייק גם מלבושים אינן בכלל וכן הוא לדעת ריב"א כמ"ש בבית יוסף סוף סימן קי"ד, ולרשב"ם גם צרכי הנשואין בכלל וכן כתב בהג"א וכן הוא דעת ר"ה כמ"ש בב"י שם בתשו' שהביא שם מיהו יש לדחות לענין נכסים מועטים לא איירי שם ומודה דלא הוי נכסים מועטים משום צרכי נישואין וכן יש לומר לדעת רשב"ם כמו שכתב הנ"י בשם הריטב"א וכן עיקר:


(כא) מוציאין מהם לבנו':    ונותני' ביד הב"ד או ליד אפטרופוס שלה וכן כתב המגיד ונ"י:


(כב) וי"א דאסור לבנים למכור:    כ"כ תוס' והמ' היינו לדעת הפוסקים דס"ל אם קדמו ומכרו בנכסים מועטים אפי' אחר שעמדו בדין מכרן קיים תקשו א"כ מה איכ' בין נכסים מרובים לנכסים מועטים כי בודאי אפילו בנכסים מרובים אין להן למכור להפקיע מזונות ותרצו דנ"מ בנכסים מרובים יכולים למכור לצורך גדול כגון פדיון שבוים ובנכסים מועטים אין מוכרים לכתחלה, נשמע בנכסים מרובים יכולים למכור לצורך פ"ש אפילו שמפקיעים מזונות מיהו י"ל דוק' להני פוסקים צ"ל כן אבל לדעת הפוסקים דס"ל דמכר בטל אם מכרו אחר שעמדו בדין יש חילוק אחר בין נכסים מרובים לנכסים מועטים וי"ל אפי' לצורך פ"ש א"י למכור לכתחלה להפקיע מזונות:


(כג) דאסור לבנים:    בד"מ כתב בשם הנ"י דיכולים למכור ולכאורה נראה אף להנ"י אסור להם למכור אלא ס"ל דא"י הבנות להכריח את היורשים שישלשו כדי שאל ימכרו אלא אם מכרו המכר קיים ואין מחויבים להשליש על זה:


באר היטב

(יג) והבנות:    כתב הנ"י בכלל המזונות נכלל כסות ומדור ולא הנדוני'. ולרשב"ם גם צרכי הנשואין בכלל. ומיהו דלא הוי נכסים מועטים משום צרכי נשואין ב"ש ע"ש. כתב הרשד"ם חא"ה סי' רמ"ב שיעור זה משערין בנכסים עצמם מונחים בקופסא ולא עם מה שאפשר להרויח עמהם ע"ש. היה הבן במקום א' והבנות במקום אחר עיין הרש"ך ח"ב סי' צ"ו. וכנה"ג סי' זה.


(יד) לבנות:    ונותנים ביד הב"ד או ליד אפטרופס שלה המגי"ד נ"י. ויכולין היורשים לומר לאפטרופס או לב"ד שיתן הנכסים קרוב לשכר ורחוק להפסד כדי שיהיה להם לירש בלבד שלא ימשך נזק לבנות רשד"ם חא"ה סי' רמ"ב.


(טו) הפתחים:    ואפילו בבנים קטנים הניזונים משל אב בחיי האב הר"ם מטראני ח"א סי' רע"ז.


(טז) למכור וכו':    היינו כל הנכסים או רובן שלא ישאר לבנות מזונות עד שיבגרו אבל לדבר מצוה אפילו כל הנכסים מותר למכור ח"מ ב"ש. והב"ש כתב לדעת קצת פוסקים י"ל אפי' לצורך פדיון שבוים א"י למכור לכתחלה להפקיע מזונות ע"ש.







▲ חזור לראש