משנה אהלות יז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יז · משנה ב | >>
היה חורש והטיח בסלע או בגדר או שניער המחרישה, עד שם הוא עושה בית הפרס.
רבי אלעזר אומר, בית פרס עושה בית פרס.
רבי יהושע אומר, פעמים עושה, פעמים אינו עושה.
כיצד, חרש חצי מענה, וחזר וחרש חציהח, וכן הצדדין, הרי זה עושה בית פרס.
חרש מלא מענה, חזר וחרש ממנה ולחוץ, אינו עושה בית פרס.
נוסח הרמב"ם
היה חורש,
- והטיח בסלע, או בגדר,
- או שניער את המחרשה - עד שם הוא עושה בית הפרס.
- רבי אליעזר אומר:
- בית הפרס - עושה בית הפרס.
- רבי יהושע אומר:
- פעמים עושה - פעמים שאינו עושה,
- כיצד?
- חרש חצי מענה, וחזר וחרש חציה,
- וכן הצדדין - הרי זה עושה בית הפרס.
- חרש מלוא מענה,
- וחזר וחרש הימנה ולחוץ - אינו עושה בית הפרס.
פירוש הרמב"ם
הטיח בסלע או בגדר - נשען המחרישה בסלע או בגדר, או שנתש אותה מן העפר, הנה שם יכלה הבדל בית הפרס.
אולם אם משך את המחרישה ולא הבדיל בה, הנה תהיה בית הפרס עד מאה אמה והנשאר טהור כמו שהקדמנו, לפי שבאותן מאה אמה יכלה כל עצמות המת ובשרו ויאבד שם.
רבי אליעזר אומר, בית הפרס עושה בית הפרס, עניינו כי כאשר חרש גם כן בית הפרס, הנה הוא ישים מאה אמה מהמקום אשר התחיל בו החרישה בית הפרס, כמו אם נחרש הקבר.
ורבי יהושע אומר, שזה אמנם יהיה כאשר נחרש הקבר ולא ישלים מאה אמה, עוד נחרש מקצה בית הפרס ונשלמו המאה אמות ויהיה לכולן דין בית הפרס. אולם אם שם קו מן מאה אמה הוא מלא מענה המבואר בו, שכבר יהיה שם דין בית הפרס, ושחרישתו והארכת החרישה חוץ ממנו הנה לא יעשה בית הפרס.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבינו שמשון
או שניער את המחרישה. בסלע ובגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך ליה למיתני או שניער דלא תימא חיישינן שמא לא ניער יפה:
עד שם הוא עושה בית הפרס. ולא יותר אפילו [צ"ל תוך שש אמות וכ"כ התוי"ט] תוך עשר אמות או חמש. ר"א אומר עושה בית הפרס. בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) תנן אין בית הפרס עושה בית הפרס ואמרי' בגמרא מתני' דלא כר"א דתנן ר"א אומר בית הפרס עושה בית הפרס ורבנן עד כמה כי אתא רב דימי אמר ר"ל א"ר שמעון בר אבא שלש שדות ושתי מענות וכמה מלא מענה מאה אמה ודבר תימה הוא מאי קא בעי ורבנן עד כמה ומשני כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר ר"ש בר אבא שלש שדות ושתי מענות ומה בא לחדש רב דימי הא משנה שלימה שנינו כאן דקאמר רבי יהושע פעמים עושה פעמים אינו עושה כיצד וכו' וי"ל דמתני' דהכא ידעו לה שפיר אלא ניחא ליה לאתויי דרב דימי דאשמועינן מילתא אחריתי מאי דלא שמעינן ממתני' דר' יהושע איירי בשמקום הקבר ידוע. אם חרש (אם לאו) חצי המענה דהיינו מקום חמשים אמה מן המזרח למערב וחזר וחרש חצי מענה וכן מן הצדדין כלומר מן הצפון לדרום עושה בית הפרס אבל חרש מלא מענה ממקום הקבר וחזר וחרש ממנה ולחוץ אין עושה בית הפרס ורב דימי אשמועינן דבשדה אמרי' הכי כגון שדה שנחרש בה קבר ונעשה בית הפרס ולא ידעינן באי זה מקום בשדה היה הקבר וקא משמע לן שעושה השדות שסביבותיו בית הפרס מלא המענ' לכל רוח מסופו של שדה דשמא לא' [היה] משני ראשי' הקבר שכך פי' בקונט' בתמורה (דף יג.) וז"ל שלש שדות ושתי מענות אותה שדה שהיה בה הקבר שדה לכאן ושדה לכאן אם דרך בני בקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב אותה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב ואם צפון ודרום חורשין עושה בית הפרס אותו של צפון ודרום ששם גילגלה מחרישה את עפר בית הפרס והעצמות אבל לא לארבע רוחות שאין דרך לחרוש שתי וערב ואותן ב' שדות גופייהו לא הוו כולהו בית הפרס אלא שיעור שתי מענות מענה לזו ומענה לזו אבל אותה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באי זה מקום ממנה היה הקבר ומשום הכי עושה מלא המענה לכל צד דשמא לאחד (שישנו) משני ראשיה היה הקבר ומשם ואילך לתוך שדה חבירו מלא מענה דזהו שיעור חרישת הקבר דכך שיעורו חכמים דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל ע"י המחרישה עד כאן לשון הקונטרס. ולפירושו מצינן למימר דכל זה שמעינן ממילתיה דרב דימי דלהכי נקט נמי שלש שדות ולא דמי לחורש משדה שאבד בה קבר דקתני בסמוך דאינו עושה בית הפרס דהכא בחורש כל השדה והתם בשלא חרש כולה שדה דהויא ספק ספיקא ומיהו קשה דאכתי ספק ספיקא הוא ולשדה שבמזרח היה לו למדוד מראש בית הפרס שבמערב דשמא שם היה הקבר ואת"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גילגל עצם ע"כ וכן בשדה שבמערב ונראה לפרש דלשלש השדות בין כולן שתי המענות קאמר והקבר היה באמצעו של אמצעי ולא אשמעינן רב דימי מידי דלא אשמעי' מתני' ולא בא אלא ליישב לשון בית הפרס דמשמע שזה שהוא בית הפרס עושה שאצלו בית הפרס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והטיח בסלע - הכה המחרישה בסלע ומתוך כך ננערה המחרישה:
או שניער את המחרישה - מן העפר שעליה. והא קא משמע לן דלא חיישינן שמא לא ניער יפה:
עד שם הוא עושה בית הפרס - ולא יותר, ואפילו תוך שש אמות או חמש ז:
בית פרס עושה בית פרס - המתחיל לחרוש בסוף בית הפרס או באמצע. מונה מאה אמה ממקום שהתחיל לחרוש, והוא נעשה בית הפרס כאילו חרש ממקום הקבר:
חרש חצי מענה - חמישים אמה ממקום הקבר, וחזר אחר כך וחרש משם עוד חמשים אמה אחרות, כל המאה נעשו בית פרס. והלכה כרבי יהושע:
פירוש תוספות יום טוב
[*עד שם כו'. כתב הר"ב אפי' תוך שש אמות או חמש. ופי' הר"ש אפי' תוך י' אמות או חמש. ונ"ל שם ט"ס [וצ"ל ו'] ואכתי לא ידענא למה להו לכתוב ו' כיון דאפי' ה' סגי]:
רבי יהושע אומר פעמים עושה כו' כיצד חרש חצי מענה כו'. כלומר. ואע"פ שלא חרש בפעם אחד. כשהשלים חרישתו הרי נעשה בית הפרס. וכשחזר אחר כך והשלים עד מאה. נמצאת אומר שבית הפרס שהיה כבר עושה עוד בית הפרס והיא תשלום המאה. ולפי שאינו מיושב כ"כ לכך אתא רב דימי בפ"ק דתמורה [דף יג] לאסבר' לה בשלש שדות. דהשתא שייך שפיר. בית הפרס עושה בית הפרס. כיון דלשדה אחר הוא שעושה בית הפרס. וכמו שכתבתי בשם הר"ש שם משנה ה [ד"ה אין בין]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) ולא ידענא למה כתב שש, כיון דאפילו חמש סגי:
(ח) (על המשנה) וחזר בו'. כלומר, ואע"פ שלא חרש בפעם אחת, כשהשלים חרישתו נעשה בית הפרס. וכשחזר אח"כ והשלים עד מאה, נמצא שבית הפרס שהיה כבר, עושה עוד בית הפרס. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
או שניער את המחרישה. סלע וגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך למיתני או שניער דלא תימא דחיישינן שמא לא ניער יפה יפה. הר"ש ז"ל וכבר רמזו ר"ע ז"ל:
ר' אליעזר אומר בית פרס וכו'. בפ"ק דתמורה דף יב. ובקצת ספרי כתיבת יד כתוב שם וחכמים אומרים אין בית הפרס עושה בית הפרס והתם מפרש ורבנן עד כמה וכדפי' ר"ע ז"ל שם בסימן ה'. וכתבו שם תוס' ז"ל מה שפי' רש"י ז"ל לר' אליעזר לא נהירא דפי' כל ד' שדות שסביב בית הפרס שלו דבית הפרס הן דעפר בית הפרס מטמאן ומ"ט הוא זה שאם חרשו ממזרח למערב למה יטמאו צפון ודרום ואם חרשו מצפון לדרום למה יטמאו מזרח ומערב לכן נראה לפרש ר' אליעזר אומר בית הפרס עושה בית הפרס דלעולם מה שנחרש מבית הפרס לשדה אחר שאצלו עשאוהו בית הפרס וכן אם נחרש מאותה שדה שניה לשלישית וכן משלישית לרביעית וכן לעולם כולם עושין זה בית הפרס ע"כ:
בית פרס עושה בית פרס. אם התחיל מבית הפרס עושה בית הפרס אחר מלא מענה כאילו התחיל מן הקבר ואע"פ שכשהתחיל מן הקבר אינו עושה אלא ק' אמה היינו טעמא שכל העצמות שהמחרישה טוענת בפעם אחת אינה מוליכתם יותר ממאה אמה וכשמתחיל מבית הפרס חוזרת וטוענת עצמות שנדלדלו שמה ומוליכתם מאה אמה ור' יהושע סבר דמאה אמה עושה בית הפרס בין חרש בלי הפסק בין חרש בהפסק אבל יותר לא. הרא"ש ז"ל:
וכן הצדדין. כלומר מן הצפון לדרום דמיירי ר' יהושע בשמקום הקבר ידוע וחרש חצי מענה מן המזרח למערב. מה"ר שמשון ז"ל וע"ש עוד:
תפארת ישראל
יכין
היה חורש: מהקבר:
או בגדר: שהוכה עגלת המחרישה בכח בסלע שתחת העגלה. או בגדר שבצד העגלה. ונתנער עי"ז העפר מתוכה:
או שניער המחרישה: שניערה בכוונה מהעפר שבתוכה:
עד שם הוא עושה בית הפרס: וקמ"ל סלע וגדר דלא מבעיא סלע דמדלא חזיא ליה אפשר שהכה בכח ונתנער. אלא אפי' גדר דחזי ליה בצדו. ומסתמא מתרחק ממנו. ולא היתה ההכאה חזקה כל כך אפי' תלינן שנתנער. וקמ"ל תרווייהו אע"ג דנתנער העגלה בלי כוונה אפ"ה לא חיישינן שלא נתנער יפה וקמ"ל ניער אף שלא הוכה בכח כבסלע וגדר אפ"ה לא חיישינן שלא נתנער עצם מהעגלה:
בית פרס עושה בית פרס: אם חזר וחרש מתוך הק' אמה שכבר נטמאו. שוב משם ולהלן ק' אמה או פחות. הו"ל גם חרישה שניה כחורש מהקבר. וטמא שוב עד ק' אמה. ואע"ג דבהחורש מהקבר בפעם א' מודה דאינו מטמא רק עד ק' אמה. ה"ט דהתם כך שיערו חכמים שכל העצמות שתפסה העגלה עמה אינה גוררתן רק עד ק' אמה. אבל כשהתחיל לחרוש מתוך ביה"פ ותפסה העגלה שוב עצמות שנגררו לשם מהחרישה ראשונה חוזרת וגוררתן משם שוב עד ק' אמה:
וחזר וחרש חציה: דהיינו נ' נ' אמה. אף שהפסיק ונח באמצע הק' אמה:
וכן הצדדין: ר"ל או אם אפי' אחר שהפסיק אחר חרישת הנ' אמה הפך פני העגלה לחרוש למן הצד כמין גאם כזה* דחרש מהקבר נ' אמה ממערב למזרח. ומקצה הנ' אמה הפך העגלה. וחרש משם מצפון לדרום שוב נ' אמה:
הרי זה עושה בית פרס: דאף שהפסיק ונח בינתיים. או שנ' אמות הראשונים לא היו מכוונים לאותו רוח שהיה חרישת הנ' אמה האחרונים אפ"ה יש בכל הק' אמה דין ביה"פ:
חזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה בית פרס: דאפי' אם אחר שחרש נ' אמה חזר וחרש מאמצעית החרישה דהיינו למשל מקצה נ' אמה מהקבר שוב נ' אמה למן הצד. אפ"ה מטהר ר' יהושע. ונ"ל דטעמיה מדמחש' כס"ס שמא לא נגרר כלל מהקבר בחרישה ראשונה ואת"ל שנגרר לקצה הק' אמה הראשונים. עכ"פ שמא לא חזר ונגרר משם שוב להלן משם למקום אחר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת